החוק להגנת השכר קובע, כי על המעסיק מוטלת החובה לערוך פנקס רישום של שעות העבודה של כל עובד, כולל תיעוד של שעות נוספות. יחד עם זאת, במקרים רבים, במיוחד במקרים של נהגים או עובדים שאינם עומדים לרשות המעסיק במשך כל שעות העבודה, ישנם מעסיקים שאינם מקפידים על רישום שעות העבודה בפועל. כתוצאה מכך, אין תיעוד שישקף את שעות העבודה של העובד, בכלל, ומכאן שגם אין תיעוד שישקף את השעות הנוספות, שבגינן מגיע לו תשלום נוסף.
יש לדעת, כי מעסיק שאינו עורך רישום של שעות העבודה של עובדיו ומתעד אותן, פועל בניגוד לחוק. הוא גם הופך חשוף לתביעה של עובדיו בטענה שלא שילם להם שעות נוספות, ונטל ההוכחה שלא התקיימו שעות נוספות, מוטל עליו.
בהתאם לחוק הגנת השכר, על המעסיק להוכיח, כי העובד אכן לא עמד לרשותו לצרכי עבודה במשך השעות עליהן הוא נתבע
מה קובע החוק להגנת השכר בנושא השעות הנוספות?
סעיף 26 ב. לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1948 קובע, כי:
א. בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומים מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;
ב. על אף האמור בסעיף קטן (א), הייתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות.
בהתאם לחוק הגנת השכר, על המעסיק להוכיח, כי העובד אכן לא עמד לרשותו לצרכי עבודה במשך השעות עליהן הוא נתבע. לפיכך, במידה שלא נמסרו לעובד כרטיסי נוכחות המפרטים את שעות העבודה שלו בפועל, כולל השעות הנוספות, יהיה קשה מאוד למעסיק להוכיח זאת ומרבית הסיכויים שבית הדין יחייבו לשלם עבור שעות העבודה בהתאם להצהרת העובד ובלבד שיוכיח כי עבד שעות נוספות.
עובדים המשמשים כנהגים הם מקרה קלאסי בו מעסיקים נוטים שלא למלא דו"ח שעות, והופכים כך חשופים לתביעה
המקרה של נהגי ההסעות
כאמור, עובדים המשמשים כנהגים הם מקרה קלאסי בו מעסיקים נוטים שלא למלא דו"ח שעות, והופכים כך חשופים לתביעה. נבחן לדוגמה תביעה של נהג הסעות כנגד החברה שהעסיקה אותו. לאחר סיום העבודה עמה, הוא הגיש תביעה על אי תשלום שעות נוספות לאורך כל תקופת העבודה.
התובע הועסק כנהג ב-3 משמרות ביום, בוקר צהריים וערב, לגרסתו כל משמרת ארכה 4 שעות לערך. יום העבודה שלו הסתכם ב - 12 שעות עבודה בממוצע, אולם הוא קבל שכר עבור שמונה שעות עבודה בלבד.
עוד יצוין, כי ימי העבודה הללו התחילו בחמש לפנות בוקר, אז החלה המשמרת הראשונה, שבה הנהג אסף עובדים אל מקום העבודה והחזיר את עובדי משמרת הלילה לביתם, ועד לסיום במשמרת השלישית בחצות, שבה הסיע הנהג את עובדי משמרת הלילה אל מקום העבודה והחזיר את עובדי משמרת אחר הצהריים לבתיהם. יוסף, כי עבד שישה ימים בשבוע, כולל שבתות.
לאחר סיום עבודתו, הגיש הנהג תביעה כנגד המעסיק לתשלום בגין עבודתו בשעות נוספות רבות בסך של שתים עשרה עבודה ביום לערך. בכתב ההגנה טענה המעסיקה, כי העובד עבד אמנם 3 משמרות ביום, אך אלו היו משמרות של שעתיים וחצי בלבד ברוטו, ובסך הכול לא יותר משמונה שעות עבודה ביום ועל כן הוא אינו זכאי לתשלום בגין עבודה שעות נוספות.
במידה שהמעסיקה לא הצליחה להוכיח ולבסס את טענתה כי הנהג לא עמד לרשותה מעבר לשמונה שעות עבודה ביום לפי גרסתה, רשאי בית הדין לעבודה לחייב אותה בתשלום שעות נוספות בהתאם לרישומי העובד בלבד ו/או בהתאם לדין
מהי עילת התביעה במקרה זה?
מאחר שהמעסיקה לא ערכה רישום מסודר כדין של שעות העבודה של העובד, הרי שנטל ההוכחה כי התובע לא עמד לרשותה במשך כל שתים עשרה שעות העבודה ביום, אלא רק בשמונה שעות עבודה ביום חל עליה. במידה שהתובעת לא הצליחה להוכיח ולבסס את טענתה כי הנהג לא עמד לרשותה מעבר לשמונה שעות עבודה ביום לפי גרסתה, רשאי בית הדין לעבודה לחייב אותה בתשלום שעות נוספות בהתאם לרישומי העובד בלבד ו/או בהתאם לדין, כלומר אם לא נערך רישום שעות כזה על ידי אף אחד מהצדדים.
במקרה כזה רשאי בית הדין לעבודה לפסוק, כי על המעסיקה לשלם לעובד תשלום של עד שישים שעות נוספות בחודש, בהתאם להערכתו לאחר שמיעת הראיות בתיק.
במקרה הספציפי שנדון בבית הדין, המעסיק פעל כשורה, אבל עניין זה - שעות עבודה ומנוחה של נהגים - בעייתי, ויש למצוא לו פתרון
האם יום עבודה כזה עומד במסגרת החוק בכלל?
יצוין במאמר מוסגר, כי מדובר בעובד שהועסק בשלוש משמרות מדי יום עבודה, החל בחמש לפנות בוקר והסתיים בחצות, כך שנותר לו זמן מנוחה ושינה של כחמש שעות בלבד. למרות זאת, מדובר בהעסקה כדין ולא בניגוד לתקנה 168 לתקנות התעבורה בעניין שעות מנוחה לנהגים, לפיה נהג לא יתחיל את עבודתו אלא לאחר מנוחה של שבע שעות. האמור בתקנה הנ"ל אינו חל בענייננו מאחר שמדובר ברכב שאינו מסחרי, שמשקלו פחות מ- 6000 קילו, ושאינו רכב ציבורי או אוטובוס.
במלים אחרות, המעסיק פעל כדין בכל הקשור לעניין שעות העבודה והמנוחה של העובד, אולם, לדעת הח"מ, אין מדובר במצב תקין ועל המחוקק למצוא לו פתרון ראוי לבעייה זו, במיוחד בשל העובדה שנהגים רבים שאינם נוהגים ברכב מסחרי מועסקים במשך שעות רבות באופן האמור לעיל והדבר מעמיד אותם ואת נוסעיהם בסיכון.
כדי לוודא שהמעסיק ישלם לעובד תשלום בגין שעות נוספות בסיום עבודתו, על העובד לדרוש כי התשלום בגין השעות הללו יצוין בהסכם העבודה ו/או בהודעה לעובד על תנאי העסקתו
כיצד נבטיח שהשעות הנוספות ישולמו כדין?
מאחר שתביעות בגין תשלום שעות נוספות מגיעות במקרים רבים לאחר סיום עבודה אצל מעסיק - כחלק מתביעת לזכויות הנובעות מסיום יחסי עבודה סיום עבודה - מומלץ לנקוט מספר צעדים מראש, עם תחילת ההעסקה ולהימנע מכל ההליך המשפטי.
בכל האמור בעובדים - כדי לוודא שהמעסיק ישלם לעובד תשלום בגין שעות נוספות בסיום עבודתו, על העובד לדרוש כי התשלום בגין השעות הללו יצוין בהסכם העבודה ו/או בהודעה לעובד על תנאי העסקתו. בהתאם לחוק, המעסיק מחויב למסור לעובד הודעה על תנאי עבודתו כבר בתחילת העבודה, ועל כן מומלץ לציין את נושא השעות הנוספות כבר בשלב קבלת הודעת ההעסקה או בהסכם העבודה.
נוסף על כך, על העובד לדרוש מהמעסיק, כי ייערך רישום נוכחות של כל שעות העבודה, לרבות השעות הנוספות. כמו כן, מומלץ לכל עובד שמעסיקו אינו עורך רשום שעות נוכחות מסודר, לערוך בעצמו רישום של מלוא שעות העבודה והשעות הנוספות. כמו כן, על העובד לפנות בכתב למעסיק ולדרוש תשלום בגין השעות הנוספות שבהן עבד, במידה שהמעסיק טרם שילם לו עבורן.
על מנת שלא להגיע כלל למצב של תביעה בגין שעות נוספות, על המעסיק לפרט בתלושי השכר את שעות העבודה והשעות הנוספות של העובדים. כמו כן, עליו לערוך רישום נוכחות של כל שעות העבודה
כיצד מעסיק יכול להישמר מתביעה?
על מנת שלא להגיע כלל למצב של תביעה בגין שעות נוספות, על המעסיק לפרט בתלושי השכר את שעות העבודה והשעות הנוספות של העובדים. כמו כן, עליו לערוך רישום נוכחות של כל שעות העבודה. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, על המעביד חל איסור לכלול בתשלום המשכורת הבסיסית את התשלום בגין השעות הנוספות, גם אם מדובר במשכורת גלובלית.
מומלץ ביותר גם לציין מראש, בהודעת ההעסקה או בהסכם העבודה, כי התפקיד עשוי לחייב עבודה בשעות נוספות ולפרט מדוע התפקיד דורש עבודה בשעות נוספות , וכן את תעריף לתשלום בגין השעות הנוספות הנ"ל . כמו כן, בעת סיום יחסי העבודה, רצוי כי המעסיק יחתים את העובד על מסמך לסיום יחסי עבודה וגמר החשבון ביניהם, וכי העובד יאשר כי שולם לו מלוא שכרו, לרבות השכר בגין עבודתו שעות נוספות.
לסיכום, אי תשלום שעות נוספות והעדר רישום ראוי של שעות העבודה הוא נוהג נפסד, אך לא נדיר בכלל. על העובדים המועסקים כך לדעת, כי החוק עומד לצדם וכי נטל ההוכחה הוא על המעסיק. למעסיקים כדאי לנקוט מספר צעדים פשוטים שיבטיחו כי אינם עוברים על החוק.
*סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר כתב זאפ משפטי
