מודל כלכלי ליברלי התפתח בצ'ילה בשנות ה-80 של המאה ה-20. המודל יושם ב-4 בנובמבר 1980, על ידי שר העבודה והרווחה של צ'ילה, חוזה פיניירה. המודל אומץ במדינות ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי).
הרעיון המרכזי של המודל הצ'יליאני, הינו ביצוע התאמה בין גיל החוסך - למידת הסיכון. המודל מאפשר לחוסכים המבינים בשוק הון לבחור את מסלולי השקעתם
מהו הרעיון העומד בבסיס המודל הצ'יליאני?
הרעיון המרכזי של המודל הצ'יליאני, הינו ביצוע התאמה בין גיל החוסך - למידת הסיכון. המודל מאפשר לחוסכים המבינים בשוק הון לבחור את מסלולי השקעתם. בנוסף, המודל כולל ניוד אוטומטי של הכספים מקופות לא פעילות - לקופה הפעילה.
המודל יוצא מנקודת הנחה שהחוסך אינו מודע לשאלה כיצד מנוהלים הסיכונים הנדרשים, על מנת לקבל תשואה בתיק ההשקעות שלו - וכי החוסך יצטרך התערבות גורמים חיצוניים, להצטרפות או מעבר בין המסלולים.
לכן, המודל קובע שבגיל צעיר עדיף להשקיע ברמת סיכון גבוהה (דבר שיעלה את הסיכוי לקבלת תשואה גבוהה - מכיוון שיש די זמן ל"תקן טעויות" של השוק).
זאת, לעומת גיל מבוגר - בו עדיף להשקיע ברמת סיכון נמוכה, כך שהחסכונות של החוסך לא ייפגעו. כתוצאה מכך, נוצר דירוג לפי טווח גילאים, אליו משויך מסלול מתאים, בעל רמת סיכון מתאימה. כאמור, המעבר בין המסלולים נעשה באופן אוטומטי עם הגיל.
A נחשב מסלול בעל רמת הסיכון הגבוהה ביותר (גם B בעל רמת סיכון גבוהה, אבל פחות מזו של A)
מהם המסלולים המרכזיים של המודל הצ'יליאני?
קיימים ארבעה מסלולים מרכזיים. נמנה אותם להלן:
• מסלול ברירת המחדל הראשון: גברים ונשים עד גיל 35, רמת הסיכון היא B.
• המסלול השני: גברים בני 36-55; נשים בנות 36-50, רמת הסיכון היא C.
• המסלול השלישי: גברים בני 55 ומעלה; נשים בנות 51 ומעלה; וגמלאים. רמת הסיכון היא D.
• המסלול הרביעי - שתי אפשרויות: מסלולים A ו-E לא נקבעו כברירת מחדל. ניתן לבחור אותם בתנאים מסוימים.
A נחשב מסלול בעל רמת הסיכון הגבוהה ביותר (גם B בעל רמת סיכון גבוהה, אבל פחות מזו של A). כמובן, ככל שעוברים ממסלול למסלול - רמת הסיכון יורדת, עד מסלול E, בעל רמת הסיכון הנמוכה ביותר.
על פי המודל, ניתן לבצע חלוקה בחיסכון בשני מסלולים (ולא יותר). מעבר ממסלול אחד למסלול אחר - מותנה בגיל החוסך
בכמה מסלולים ניתן לקחת חלק?
על פי המודל, ניתן לבצע חלוקה בחיסכון בשני מסלולים (ולא יותר). מעבר ממסלול אחד למסלול אחר - מותנה בגיל החוסך. כך, למשל: חוסכים השייכים למסלול D - אין באפשרותם לעבור למסלול A. ודוגמה נוספת: חוסכים בגיל הפנסיה - אין באפשרותם לבחור ב-A או B.
נניח כי חוסך (גבר) שהצטרף בגיל 45 ישויך אוטומטית למסלול C (טווח הגילאים הכולל אותו) - עד שיגיע לגיל 55, אז הוא יועבר אוטומטית למסלול של גיל 55 ומעלה (D).
מה בנוגע ליישום המודל הצ'יליאני בישראל?
החל משנת 2008, נבחן כיצד ישפיע יישום המודל הצ'יליאני על החוסכים בישראל. הבחינה נעשתה על ידי גורמים שונים, לרבות אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון (במשרד האוצר).
הגרסה שנבחנה הייתה גרסת שנת 2002 (המודל שפותח ב-1980 עבר תהליכים רבים - בדיקות, עדכונים, שינויים וכו'). כך, הגיעו לגרסה שבישראל התעניינו אודות מימושה. המודל עבר מספר תהליכים, עד שהתקבל - ואושר.
2015 - משרד האוצר הכריז על הנחיה המחייבת מימוש המודל הצ'יליאני בישראל, החל מינואר 2016
מה היו שלבי אישור המודל הצ'יליאני בישראל?
2010 - הוכרזו מספר הצעות על ידי משרד האוצר, לגבי יישום המודל תחת השם חכ"מ - חיסכון כספי מותאם. עם זאת, ההצעות לא אושרו על ידי ועדת הכספים של הכנסת. הדיוןו נדחה למועד אחר.
2014 - משרד האוצר הציג שוב את המודל, עם טיוטה שונה מטיוטת 2010. התקבלו הערות וביקורות לגביו, בעיקר מפורום החוסכים לפנסיה בישראל.
2015 - משרד האוצר הכריז על הנחיה המחייבת מימוש המודל הצ'יליאני בישראל, החל מינואר 2016. מתאריך זה, כל החוסכים מצורפים אוטומטית למודל - כברירת מחדל (אבל יש אפשרות, למי שירצה בכך - להישאר בתוכניות החיסכון הקודמות שלו).
ביקורת: המודל מגביל את הזכאות לפנסיה, כך שעובדים עצמאיים שלא הפרישו לפחות 20 שנה לפנסיה - אינם זכאים לה, מה שעלול להשאיר אותם ללא תמיכה כספית, בשנות הפרישה שלהם
מהן הביקורת על המודל הצ'יליאני?
עם השנים, התקבלו ביקורות שונות ומגוונות - מהמדינות שאימצו את המודל.
נפרט להלן את הטענות המרכזיות נגד המודל:
• המודל מגביל את הזכאות לפנסיה, כך שעובדים עצמאיים שלא הפרישו לפחות 20 שנה לפנסיה - אינם זכאים לה, מה שעלול להשאיר אותם ללא תמיכה כספית, בשנות הפרישה שלהם.
• המודל מעודד מעבר מוגבר בין מוצרים ומסלולים, באופן שגורם להוצאות יקרות ומיותרות, בפרסום למוצרים השונים; ודמי מעבר רבים, שנגבים במעבר בין מוצר למוצר.
• המודל מאפשר ליצרנים השונים לגבות דמי תשלום שונים ומשונים, חדשות לבקרים, מה שמייקר את ההוצאה לחוסך.
• בישראל הביקורת העיקרית מתייחסת להיעדר רשת ביטחון מורחבת - כגון אגרות חוב מיועדות בשיעור גבוה יותר, לחוסכים המבוגרים יחסית, שכספם אמור להיות מושקע באופן סולידי (וגם כספם מושקע בשוק ההון).
• צריך להתייחס לכל חוסך בנפרד: עובד שירצה לעבוד עד גיל 70 - אינו באותו מצב, כמו עובד אחר, שירצה לעבוד עד גיל 65. לכן, בעייתי לשים אותם באותה קטגוריה. לא לכל הצרכנים יש אותם צרכים. עדיף להתאים לכל אחד מהם מסלול שונה. לא בטוח שכל המצטרפים מבינים את חומרת המצב ולאיזו קטגוריה הם משויכים.
לסיכום: חיסכון לפנסיה הינו עניין מורכב ביותר. בישראל אומץ לפני שנים ספורות (2016) המודל הצ'יליאני, הקובע מנגנון חיסכון מותאם לגיל החוסך. ככל שהחוסך צעיר יותר, רמת הסיכון שהוא נוטל על עצמו גבוהה יותר (חכ"מ: חיסכון כספי מותאם). במקרה של נפילות בשוק ההון, יהיה מספיק זמן לתיקון הנפילות, ככל שהחוסך צעיר יותר.
* פרופ' זיו רייך (רו"ח) הינו דיקן בית הספר לביטוח, האקדמית נתניה.
