כמעט חצי מיליון שקלים - זהו סכום הפיצוי הענק, אותו קיבלה לקוחה של הח"מ - התובעת, מטפלת סיעודית שטיפלה בצייר קשיש שהלך לעולמו. המטפלת טענה, כי ברבות השנים הפכו היא והצייר לבני זוג, ולכן דרשה להכיר בה כידועה בציבור, ולקבל מחצית מזכויותיו מכוח הלכת השיתוף.
משפחתו של הצייר הביעה התנגדות נחרצת להכרה בדרישה זו, אולם לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים הגיעה עם המטפלת להסכם פשרה, לפיו היא-התובעת תקבל את הפיצוי ותוותר על תביעות נוספות.
במסגרת הפרשה, נחשפו שלוש צוואות שערך הצייר בשנותיו האחרונות. באחרונה שבהן חילק את רכושו לנשותיו ונכדותיו. למטפלת אשר סעדה אותו בשנותיו הקשות ביותר ציווה, כי סכום כסף שיוותר לאחר תשלום חובותיו וקבורתו ואשר עמד על סך של כ- 30,000 ₪ יועבר למטפלת. כמו כן הורה ליורשיו בצוואתו בהוראה אשר ניתנה לפרשנות, כי יאפשרו לתובעת להתגורר ביחידת מגורים בתל אביב שהיתה בבעלותו. סביב צוואה זו ניטש ויכוח עז בין משפחתו של הצייר והמטפלת.
מקרה שהגיע לביהמ"ש: הדרמה המשפטית החלה לאחר שהמטפלת הגישה התנגדות לבקשה בטענה כי בינה לבין הקשיש נוצרו יחסים קרובים, והם הפכו לידועים בציבור
3 נשים, 2 בתים, וקרב על הירושה
לקשיש המנוח סיפור חיים צבעוני ומרתק. הוא היה צייר, שהתגורר במשך תקופה מסוימת בכפר האמנים עין הוד שבכרמל, ובמקביל החזיק גם דירה בתל אביב.
אף שלאורך חייו נחשב הצייר לאדם לא קל, הוא ניהל קשרים רומנטיים סוערים למדי. היו לו ארבעה ילדים משלוש נשים, ובן הזקונים שלו נולד ממערכת יחסים שלא מוסדה. בשנות חייו האחרונות החל הצייר באופן סימבולי לאבד את ראייתו.
ביולי 2010 הלך הצייר לעולמו. זמן קצר לאחר מכן, הגישו שלוש נשותיו לשעבר לבית המשפט בקשה לצו קיום צוואה. הדרמה המשפטית החלה לאחר שהמטפלת הגישה התנגדות לבקשה בטענה כי בינה לבין הקשיש נוצרו יחסים קרובים, והם הפכו לידועים בציבור.
לטענת המטפלת, הבקשה לקיום הצוואה מתעלמת מכך שהקשיש העביר לרשותה זכות מגורים בדירה שבה החזיק. האשה הגישה גם תביעה למתן פסק דין הצהרתי, שיכיר בה כידועה בציבור של הצייר.
בתביעה ההצהרתית אשר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בצפון, תבעה האשה להחיל עליה ועל הצייר המנוח את הלכת השיתוף, ולהעביר אליה, בין היתר, מחצית מהזכויות בבית בעין הוד ובדירה בתל אביב.
לטענת המטפלת, את מיטב שנותיה הקדישה לטיפול במנוח, ולאורך השנים התפתחו בין הצדדים חיי זוגיות מלאים, משק בית משותף ואף יחסים אינטימיים
גרסת המטפלת: "היינו בני זוג לכל דבר"
בתביעה מגוללת המטפלת את סיפור חייה. לדבריה, היא עלתה לארץ לבדה ב-1998, והופנתה דרך חברת כוח אדם לביתו של הצייר. לאחר שלושה ימים, משהגיעו למקום נציגי החברה, ביקש מהם הצייר לעזוב את המקום בכעס והזמין את המטפלת לגור עמו.
"מאותו יום ועד למועד פטירת המנוח התהדקו יחסיהם של השניים עד שהיו לזוג ממש, 11 שנים תמימות". התובעת טענה, כי כניסתה לחייו של המנוח שינתה את חייו והפיחה בהם רוח חיים. המנוח היה גלמוד ובודד עד שהגיעה התובעת לחייו.
לטענת המטפלת, את מיטב שנותיה הקדישה לטיפול במנוח, ולאורך השנים התפתחו בין הצדדים חיי זוגיות מלאים, משק בית משותף ואף יחסים אינטימיים. יחד עם זאת המשיכה התובעת לקבל את קצבת המטפלת מביטוח לאומי. לדבריה, כדי להקל עליה בפרנסה, הציע לה הצייר לממש את זכאותו לסיוע מביטוח לאומי, ולרשום את האשה כמי שמעניקה לו סיוע, לפי חוק הסיעוד.
על פי התביעה, כל אחד מהצדדים ניהל חשבון בנק על שמו, כאשר את המיסים והקניות השוטפות לבית שילם הצייר, והתובעת טענה כי שילמה לעיתים עבור נסיעה במוניות, רכישת אביזרים לבית ועוד. לאשה היתה גישה מלאה לחשבון הבנק של המנוח, ואת כל צרכיהם מימנו השניים מכספי השכרת הדירות אשר הופקדו בחשבונו של המנוח.
תחילה התגוררו הצייר הקשיש והמטפלת בביתו בישוב האמנים בצפון, אולם ב-2005 הם עברו להתגורר בדירתו של הצייר במרכז תל אביב, ובילו את סופי השבוע בעין הוד. בחצי השנה האחרונה לחיי הצייר התגוררו השניים בדירה שכורה בצפון השרון.
"כאשר חלה הצייר התובעת היתה זו שסעדה אותו ללא ליאות, גם בשעות שבהן הטיפול בו היה תובעני ביותר עקב סבלו", צוין בתביעה. לעניין זה, הוזכר בתביעה הספד שנשאה בתו של הצייר בהלווייתו, ובו ציינה כי "בעשור האחרון בורך המנוח בחברתה הנאמנה של האשה שטיפלה בו עד שעתו האחרונה".
על פי התביעה, מתוך דאגה למצבה של המטפלת, הורה הצייר בצוואתו שלאחר מותו " תינתן לה זכות מגורים בדירה בתל אביב ככל שתרצה".
לטענת נשותיו לשעבר של הצייר, היחסים בינו לבין המטפלת היו יחסי עובד-מעביד בלבד, והאשה עבדה אצלו בשכר חודשי כעובדת סיעודית
גרסת המשפחה: "המטפלת היתה עובדת בלבד"
שלוש נשותיו לשעבר של הצייר ובתו, דחו בכתב ההגנה את כל טענות האשה. הן טענו כבר בתחילה כי האשה מעולם לא היתה בת זוגו של הצייר ו"הידועה בציבור שלו", וכי הם לא ניהלו משק בית משותף.
בכתב ההגנה צוין, כי גם אם היה קשר זוגי בין האשה והצייר (עניין שהוכחש על ידי הנשים והבת), המטפלת אינה זכאית לזכויות כלשהן ברכוש, היות שהבית בעין הוד נרכש מכספה של אחת מנשותיו והדירה בתל אביב נרכשה על ידי הצייר מכספיו שלו ובמימון נשותיו עוד לפני שהחלה המטפלת לעבוד אצלו.
לטענת נשותיו לשעבר של הצייר, היחסים בינו לבין המטפלת היו יחסי עובד-מעביד בלבד, והאשה עבדה אצלו בשכר חודשי כעובדת סיעודית. "מפליא כי במקום לקבל את מה שהוריש לה המנוח כאקט של חסד ומתוך דאגה אנושית, היא מנסה להשתלט על רכושו", צוין בכתב ההגנה.
על פי כתב ההגנה, הצייר שסבל ממחלות רבות מעולם לא היה בן זוגה של המטפלת, ולמעשה הוא המשיך לחפש בת זוג גם בתקופה שהיא עבדה אצלו כמטפלת צמודה. בני משפחתו של הצייר טענו כי הוא מעולם לא הציג את המטפלת בפניהם כבת זוג.
עוד צוין בכתב ההגנה, כי המטפלת והצייר הקשיש לנו בחדרים נפרדים, ובתקופה הראשונה אף בדירות נפרדות. לטענת בני המשפחה, כאשר הם הגיעו לבקר את הצייר, העובדת אכלה את ארוחותיה לבד, והיא נהגה גם לצאת לחופשות לבד.
בכתב ההגנה צוין, כי לא רק שלצייר ולמטפלת "לא היו מיטה או חדר משותפים, אף לא היה להם חשבון בנק משותף או רכוש משותף... העובדת מעולם לא טרחה להשקיע אגורה שחוקה במנוח, ודאגה לשמור את כספה ורכושה בנפרד".
לטענת בני המשפחה, העובדת כלל לא היתה מעוניינת בדירה בתל אביב, שסבלה מבעיות ביוב ורטיבות קשות, והצייר לא הוריש לה אותה, אלא רק סכום כסף פעוט שהוחזק בבנק אצל אחד מחתניו וזכות מגורים באותה דירה זכות, אשר גם היא ניתנה לפרשנות לאור ניסוח הצוואה.
הצדדים הגיעו לפשרה, לפיה תקבל התובעת סך של כ-500,000 ₪ ובתמורה לכך תוותר על כל תביעותיה
סוף דבר
לאחר שהתקיימו מספר דיונים, ניהלו הצדדים מו"מ אשר בסופו הגיעו לפשרה, על פיה תקבל התובעת סך של כ-500,000 ₪ ובתמורה לכך תוותר התובעת על כל תביעותיה.
כדי למנוע מצב משפטי כזה מומלץ להקפיד על הענקת מלוא הזכויות לעובד, תשלום מלא על עבודת העובד כולל שעות נוספות וכד'. כן כדאי לתעד את ביצוע התשלומים במלואם
האם ואיך ניתן להימנע ממצבים משפטיים מסוג זה?
הפיכתה של מטפלת סיעודית לידועה בציבור של ההורה שבו היא מטפלת הוא תסריט האימים של משפחות רבות. במקרה שתיארנו נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, שבעטיו לא נבחנו טענות המטפלת הלכה למעשה בבית המשפט. אין ספק כי אילו היה הדבר נבחן על ידי בית המשפט הרי שהפרשה היתה מסתיימת רק כעבור שנים ארוכות ורק לאחר שהיו מתנהלים דיוני הוכחות והצדדים היו נאלצים לחשוף עצמם בפני בית המשפט.
בראייה רחבה יותר, האם ניתן למנוע מראש סיטואציות כאלה, ולחסום מבעוד מועד טענות לפיהן בין המטפלת הסיעודית להורה הקשיש נוצרו יחסים שהופכים אותם לידועים בציבור?
הנה כמה טיפים לעניין זה - הקפדה על הענקת מלוא הזכויות לעובד, תשלום מלא על עבודת העובד כולל שעות נוספות וכד'. כדאי לתעד את ביצוע התשלומים במלואם.
בכל שאלה, או ספק שמתעורר בנושא זה כדאי לפנות לייעוץ משפטי כדי להימנע מתביעות משפטיות עתידיות.
