המונחים "המחאת חוב" ו"המחאת זכות" מוכרים לרבים. אולם, מסתבר כי קיים בלבול רב ביחס למונחים אלו.
במאמר זה נסקור בתמצית, את ההבדלים שבין מונחים אלו , נפקותם ועמדת הפסיקה בנושא.
המחאת זכות - מהי?
חוק המחאת חיובים תשכ"ט – 1969 (להלן: "החוק"), קובע שני הסדרים שונים לפירעון חוב. בסעיף 1 (א)
לחוק נקבע כי, ככלל, זכותו של נושה ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב. לדוגמא, אם ראובן חייב כסף
לשמעון ושמעון חייב כסף ללוי,הרי ששמעון ולוי יכולים לקבוע כי ראובן ישלם ישירות ללוי במקום לשמעון.
למעשה שמעון ימחה ללוי את זכותו לקבלת כספים מראובן. עסקה שביצעו שמעון ולוי תיקרא המחאת זכות.
במצב זה אין צורך לקבל את הסכמתו של ראובן כי לוי יפרע ממנו במקום שמעון.
המחאת חיוב- מהי?
לעומת זאת, בסעיף 6 לחוק נקבע כי, ככלל, חבותו של החייב ניתנת להמחאה בהסכם בין החייב לנמחה,
שבאה עליו הסכמת הנושה. ובדוגמא לעיל, אם שמעון מעוניין להמחות את החוב שלו כלפי לוי לראובן,
עליו לקבל את הסכמתו של לוי. אם לוי יסכים, התוצאה תהיה כי ראובן יהפוך לחייב של לוי.
עסקה שערכו הצדדים תיקרא המחאת חיוב.
ההבדל בין המחאת זכות להמחאת חיוב
כאמור, לשתי העסקאות שתוארו לעיל תוצאה דומה - ראובן הפך חייב של לוי.
אולם, חשוב להבין תוצאה נוספת ומשמעותית. הלכה למעשה,
בעסקת המחאת זכות, שמעון נותר חייב של לוי, אלא שעתה מצטרף ללוי חייב נוסף והוא ראובן.
במצב כזה, אם ראובן לא ישלם את חובו ללוי, יוכל לוי לחזור אל שמעון ולהיפרע ממנו.
לעומת זאת, בעסקה של המחאת חיוב יהפוך ראובן לחייב היחיד של לוי.
במצב כזה מאבד לוי את זכותו לחזור אל שמעון במידה ולא יצליח לפרוע את החוב מראובן.
מתי לא ניתן יהיה לגבות את החוב?
להבדל בין המחאת חוב להמחאת זכות חשיבות רבה במצב בו ראובן הופך להיות חדל פירעון.
במקרה כזה,לו ערכו הצדדים המחאת זכות יוכל לוי לחזור אל שמעון ולגבות את חובו.
אם ערכו הצדדים "המחאת חיוב", הרי שלוי יעמוד בבעיה וללא יכולת לגבות את החוב.
עמדת הפסיקה בנושא
בפסיקה נדונה פעמים רבות השאלה האם עסקה מסוימת שערכו צדדים תסווג כהמחאת זכות או חיוב.
לא אחת, התשובה לשאלה זו אינה ברורה, שכן אותה מסכת עובדתית יכולה להתפרש לכאן או לכאן.
כאמור, להכרעה משמעות קריטית באשר ליכולתו של התובע (לוי) להיפרע מן הנתבע (שמעון).
עמדת הפסיקה, נכון להיום, היא כי הסכמת נושה להצעת חייב שצד שלישי יפרע את חובו,
לא תתפרש בדרך כלל כהמחאת חבות, ומייחסים לנושה כוונה לשמור על זכותו להיפרע מהחייב המקורי,
אם לא יצליח לגבות את חובו מהצד השלישי (פרופ' לרנר, "המחאת חיובים", עמ' )117.
בית המשפט העליון קבע ברע"א 12027/04 נסר אלדין סלמאן נ' סליבא ובניו,
1995 בע"מ (פורסם בנבו) (2005),
כי קשה להעלות על הדעת, שבעסקה מסחרית רגילה יסכים פלוני לקבל על עצמו חוב של אחר ללא תמורה.
לאור האמור לעיל, העסקה הסבירה היא מסוג המחאת זכות,
שכן בעסקה מסוג זה לא אבדה זכות החזרה לחייב המקורי אם לא ישולם החוב.
עם זאת, ישנם מקרים יוצאים מהכלל אשר להם תיוחס עסקה מסוג המחאת חבות.
מומלץ לקבל ייעוץ באתר משפטי טרם ביצוע המחאות למינהן.
*"איילת רייך – משרד עורכי דין" מתמחה בקיבוצים, תאגידים ובתחום המסחרי-חקלאי.
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
