מאז יום השואה אשתקד (2017) ניתנו שני פסקי דין משמעותיים בתחום הפיצויים לניצולי השואה ובני משפחותיהם: האחד בנוגע לזכותן של אלמנות ניצולי השואה לקבל קצבה חודשית, והשני דחיית הדרישה להכרה ביהודי עיראק נפגעי הפרהוד כזכאים לפיצויים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז- 1957.
ניצולי השואה בישראל זכאים לקבל תגמולים מאחד משלושה מקורות: ממשלת גרמניה, הסכם השילומים או חוק ההטבות
קצבה חודשית אלמנות ניצולי השואה
כרקע להבנת פסק הדין של בית המשפט העליון, נסביר כי ניצולי השואה בישראל זכאים לקבל תגמולים מאחד משלושה מקורות הבאים:
(1) גרמניה - ישירות מממשלת גרמניה, או באמצעות קרן סעיף 2 של 'ועידת התביעות'.
(2) הסכם השילומים (חוק הנר"ן) - לניצולי שואה תושבי ישראל, שעלו לארץ עד ה-1.10.53.
(3) חוק ההטבות - חוק הטבות לניצולי שואה (תשס"ז-2007).
בפסק דין שניתן לגבי שתי בקשות ערעור, כב' השופט עוזי פוגלמן קיבל את ערעורן של האלמנות, וקבע כי גם בן או בת זוג של מי שהוכר כנרדף לפי חוק ההטבות או מגרמניה ושנפטר בתקופה של 3 שנים לפני התיקון לחוק יזכה לקבל את התגמולים
תגמולים לאלמנות ואלמני ניצולי השואה
עד שנת 2014, אלמנים ואלמנות של ניצולי השואה שהיו זכאים לקבלת תגמולים ממשרד האוצר הישראלי לפי הסכם השילומים - היו זכאים לקבלת גמלה חודשית במשך 3 שנים לאחר מותו של הניצול. אלמנותיהם של ניצולי השואה שהיו זכאים לקבלת תגמולים מהקרן הגרמנית, או מחוק ההטבות – לא היו זכאיות לקבל קצבה כלל.
ב-2014 העביר חה"כ יאיר לפיד, שכיהן אז כשר האוצר, מיליארד שקלים לטובת התוכנית הלאומית לסיוע לניצולי שואה, שבמסגרתה תוקן סעיף 4 לחוק ההטבות (תיקון מס' 19). במסגרת התיקון התרחשו שני שינויים דרמטיים:
(1) נקבע כי גם אלמנותיהם של ניצולי שואה שקיבלו הכרה לפי שני המסלולים האחרים (מגרמניה וחוק ההטבות), תוכלנה לקבל תגמולים, בסכומים משתנים.
(2) נקבע כי תגמולים לאלמנות שתוכרנה יינתנו למשך כל חייהן (ולא רק ל-3 שנים כפי שהיה).
הראשונה, הגב' בלה סלומון - ניצולת שואה שחיה בזוגיות במשך 31 שנים עם בן זוגה המנוח שהוכר כזכאי לתגמולים חודשיים ע"י קרן מס' 2 (הקרן הגרמנית) ונפטר בינואר 2013.
השנייה, הגב' בתיה טל - ניצולת שואה שהיתה נשואה במשך 55 שנים לבעלה המנוח שנפטר בדצמבר 2013 וקיבל את ההכרה בו כזכאי לתגמול מכוח חוק ההטבות, רק לאחר מותו ובדיעבד מ-2010 (השנה שבה הגיש את הבקשה).
על הרקע הזה ובהתחשב בעובדה שבני הזוג של הנשים הנ"ל נפטרו במסגרת "תקופת המעבר" בת 3 השנים לתיקון החוק, הן פנו לרשות לזכויות ניצולי שואה להכיר בהן כזכאיות לקצבה חודשית. הרשות דחתה את בקשתן בטענה שהרחבת הזכאות מכוח תיקון החוק חלה רק על אלמנות הנפטרים לאחר התיקון, או ב-3 השנים שקדמו לו ובתנאי שהנפטר היה זכאי לגמלה מתוקף חוק הנר"ן.
לאחר שערריהן נדחו בוועדות הערר, הגישה כל אחת מהן ערעור אל בית המשפט המחוזי. ערעורה של הראשונה, הגב' סלומון, התקבל ע"י בימ"ש המחוזי. ערעורה של הגב' טל נדחה ע"י בית המשפט מחוזי.
על ההחלטה להכיר בזכאותה של הגב' סלומון לתגמולי אלמנה, הגישה הרשות לזכויות ניצולי השואה בקשת רשות ערעור, אל בית המשפט העליון. לדעתנו, עצם העובדה שהרשות האמונה על הטיפול במימוש הזכויות של ניצולי השואה, הנושאת את שם השואה וזכרה פעמים רבות, מגישה ערעור על החלטה המטיבה עם ניצולי שואה ובני זוגם, אינה דבר ראוי ויש בה טעם לפגם.
על פסק הדין הדוחה את זכותה של הגב' טל לקבלת תגמולים כאלמנה הגישה האחרונה בקשת רשות ערעור אל בית המשפט העליון.
שתי האלמנות, לאורך כל ההליך יוצגו על ידי עורכי הדין דוד ידיד ודורון עצמון, ממשרד דוד ידיד - משרד עורכי דין ונוטריון.
הדיון בשתי בקשות רשות הערעור אוחד. בפסק הדין המשותף כב' השופט עוזי פוגלמן קיבל את ערעורן של האלמנות, וקבע כי גם בן או בת זוג של מי שהוכר כנרדף לפי חוק ההטבות או מגרמניה ושנפטר בתקופה של 3 שנים לפני התיקון לחוק יזכה לקבל את התגמולים.
בפסק הדין כתב השופט: "הפגיעה בשיוויון בהקשר זה מתחדדת במקום שבו תכלית החקיקה היתה דווקא להגדיל את השוויון בין קבוצות ניצולי השואה השונות... על רקע זה, פרשנות המביאה ליצירת הבחנות בזכאות לתשלומים... לא רק שאינה מקדמת את השוויון, אלא דומה שהיא סותרת את תכליתו".
בעקבות פסק הדין אף נחקק בהמשך השנה חוק שנותן למרבית בני זוג של ניצולי שואה שהלכו לעולמם וקיבלו תגמולים חודשיים, זכויות רבות יותר
משמעות פסק הדין
פסק הדין האמור מהווה עוגן נוסף לזכויות בני הזוג של ניצולי שואה. בעקבות פסק הדין אף נחקק בהמשך השנה חוק שנותן למרבית בני זוג של ניצולי שואה שהלכו לעולמם וקיבלו תגמולים חודשיים זכויות רבות יותר וכמובן שיש לברך על כך.
בשנים האחרונות מתנהל מאבק להשיג הכרה לאותם יהודי עירק שנפגעו בפרהוד כנרדפים לפי חוק הנר"ן, בעקבות הדחייה האוטומטית של בקשות אלו מטעם הרשות לזכויות ניצולי השואה
שלילת ההכרה ביהודי עירק נפגעי הפרהוד כזכאים לפיצויים
במהלך מלחמת העולם השנייה היתה עירק תחת שליטה בריטית. כחלק מהתהפוכות בממשל וכחלק מהלך הרוח הכללי נגד יהודים באותה תקופה, החלו בערב חג השבועות 1941 פרעות ביהודי עירק (הפרהוד) שבמהלכם נהרגו כ-200 יהודים, נשים נאנסו, רכוש נבזז ובתי כנסת הושחתו.
בשנים האחרונות מתנהל מאבק להשיג הכרה לאותם יהודי עירק שנפגעו בפרהוד כנרדפים לפי חוק הנר"ן, בעקבות הדחייה האוטומטית של בקשות אלו מטעם הרשות לזכויות ניצולי השואה. לשם כך הוצגו בפני ועדות הערר בחיפה ובב"ש חוות דעת רבות מאספקטים שונים שמצביעים על כך שהפרעות היו במימון שהעבירו הגרמנים לראשיד עלי אל כליאני ולמופתי חוסייני, וכן על כך שבאותה תקופה התנהלה הסתה ברדיו ברלין ששידר בערבית נגד היהודים. משרד האוצר אישר שאכן היתה הסתה גרמנית, אבל היא לא היתה הגורם הסיבתי "בלתו אין".
במהלך השנה ניתנו שני פסקי דין, בוועדות הערר בחיפה ובב"ש, שהכירו בכך שעצם המאבק למען ההכרה, אשר התנהל בעררים אלו הביא זכויות למענקים שנתיים, לנפגעי הפארהוד, אך בשורה התחתונה לא הכירו בנרדפותם של יהודי עירק ע"פ חוק הנר"ן. כנגד כל אחד מפסקי הדין האלו הוגש ערעור לבתי המשפט המחוזיים בחיפה ובב"ש.
הדיון בערעורים אוחד לביהמ"ש המחוזי בחיפה, שנתן השנה פס"ד שלילי שקובע שיהודי עירק נפגעי הפארהוד אינם עומדים בתבחינים של חוק נכי רדיפות הנאצים ואף לא בתבחינים של החוק הגרמני, שכן החוק הישראלי שואב עילותיו מהחוק הגרמני.
עורכי הדין דוד ידיד ודורון עצמון, שייצגו הן את אלמנות ניצולי השואה והן את נרדפי הפארהוד מוסרים, כי: "כפי שבסופו של דבר עניינן של אלמנות ניצולי השואה הגיע לכדי סיום טוב ומוצלח, אנו מאמינים ומקווים כי הצדק יצא לאור גם ביחס לנפגעי הפארהוד בעקבות ההשפעה של גרמניה על הנעשה בעיראק, יש על כך עדויות ומחקרים היסטוריים מובהקים. כעת, גם בתיק יהודי עיראק הגשנו רשות ערעור לבית המשפט העליון, ואנו מקווים כי ההליכים יסתיימו בפסק דין חיובי בעליון, כמו בעניינן של האלמנות".
