מתחבטים בנוגע לשאלה האם אתם חייבים גם הסכם ממון וגם צוואה? תוהים איזה משני המסמכים המשפטיים גובר, במקרה של פטירה? שימו לב: אין לכם סיבה "לשבור את הראש" - ואתם יכולים לקבל החלטה חד משמעית ונחרצת. בכל מקרה שהסיפור שלכם איננו "סופר" שגרתי (התחתנתם צעירים, ללא רכוש רב, בכוונה להביא לעולם ילדים משותפים...) - הרי שאתם זקוקים לא רק להסכם ממון, אלא גם לצוואה.
הסכם ממון כולל הסדרים הנוגעים לרכוש והאופן בו יחולק בין בני הזוג שחיים יחד, תוך התייחסות לתרחישים עתידיים מסוימים. לעומת זאת, צוואה עוסקת בחלוקת הרכוש והנכסים של המוריש (עזבון) רק לאחר מותו
מה ההבדל בין הסכם ממון לבין צוואה?
יש הבדל גדול בין שני המסמכים המשפטיים הללו. למעשה, המאפיין המשותף היחיד הוא ששניהם עוסקים בהסדרת רכוש ואופן חלוקתו, בין אנשים שונים, בנסיבות מגוונות. מעבר לכך, מדובר בשני מסמכים משפטיים שונים לחלוטין: הסכם ממון כולל הסדרים הנוגעים לרכוש והאופן בו יחולק בין בני הזוג שחיים יחד, תוך התייחסות לתרחישים עתידיים מסוימים. לעומת זאת, צוואה עוסקת בחלוקת הרכוש והנכסים של המוריש (עזבון) רק לאחר מותו.
חשוב לדעת ולהפנים: באמצעות הסכם ממון - לא ניתן לצוות את הרכוש לאחר הפטירה ולא ניתן לקיים את רצון המנוח
מדוע נוטים לבלבל בין צוואה לבין הסכם ממון? מדוע חשוב להבדיל בין השניים?
הסיבה שבגללה קושרים בין הסכם ממון לבין צוואה ואף נוטים לבלבל בין השניים ולהניח שקיום אחד המסמכים מייתר את הצורך בשני - היא קשר מלאכותי, הנובע מעיסוק חופף בנושא מסוים: חלוקת נכסים.
העובדה כי שני המסמכים עוסקים בהסדרת רכוש יוצרת מתח ביניהם, שמניב לא מעט שאלות: האם די בהסכם ממון, או שמא צריך גם צוואה? מתי ובאילו מקרים נחוץ לחתום על הסכם ממון ולהכין צוואה? מדוע יש חשיבות גם לצוואה - ואסור להסתפק רק בהסכם ממון? ושאלות דומות נוספות.
לצד כל אלה, יש גם "תחרות הורדת ידיים" בין שני המסמכים, סביב השאלה "מה גובר על מה". לא אחת, נדרש בית המשפט להחליט האם הסכם ממון גובר על צוואה או שמא צוואה גוברת על הסכם ממון.
בלבול זה מוביל להנחה שגויה, הגוררת טעות נפוצה - שעולה ביוקר: בני זוג שנישאים מניחים כי אם ערכו ביניהם הסכם ממון, הדבר מספק - ואין צורך גם בצוואה. חשוב לדעת ולהפנים כי הנחה זו, בטעות יסודה: בעזרת הסכם ממון - לא ניתן לצוות את הרכוש לאחר הפטירה ולא ניתן לקיים את רצון המנוח. לכן, מי ששואף לשלוט באופן בו יחולק רכושו לאחר פטירתו, חייב לנסח גם צוואה (לצד הסכם הממון).
אין כל מניעה לכלול בהסכם ממון הוראות חלוקת רכוש לאחר פטירה. עם זאת, בפועל לא די בכך
ומה אם הסכם הממון כולל גם הוראות לגבי חלוקת הרכוש, לאחר הפטירה?
אין כל מניעה לכלול בהסכם ממון הוראות חלוקת רכוש לאחר פטירה. עם זאת, בפועל לא די בכך. הסכם ממון אינו מיועד לעסוק בחלוקת רכוש לאחר הפטירה, אלא מתמקד רק בחלוקת הרכוש בפועל, כל עוד בני הזוג בחיים.
פסיקות רבות של בתי המשפט הבהירו באופן חד משמעי כי אסור להסתפק בהסכם ממון בלבד: כדי להסדיר רכוש לאחר פטירה - צריך לנסח גם צוואה. כלומר: בהיעדר צוואה, נשארת לאקונה - שעלולה לגרור מחלוקות וסכסוכים משפטיים. כך, גם עלולים לחול חוקים שונים (חוק הירושה וחוק יחסי ממון) - שבסופו של דבר לא רק שימנעו את מימוש רצון הנפטר, אלא גם יגרמו עוול וגזל של זכויות ורכוש מהיורשים.
הסכם ממון הוא המסמך היחיד, המגדיר מה יקרה עם הרכוש, בזמן שבני הזוג עודם בחיים (למשל: בעת פרידה). לעומת זאת, צוואה היא המסמך היחיד העוסק בחלוקת הרכוש לאחר המוות
בשורה התחתונה: מדוע יש צורך גם בצוואה - ולא רק בהסכם ממון?
כל אחד מהמסמכים עומד בפני עצמו - ועונה על תפקיד מסוים. הסכם ממון הוא המסמך היחיד, המגדיר מה יקרה עם הרכוש, בזמן שבני הזוג עודם בחיים (למשל: בעת פרידה). לעומת זאת, צוואה היא המסמך היחיד העוסק בחלוקת הרכוש לאחר המוות.
צוואה היא אפוא מסמך בעל חשיבות מכרעת - והיא היחידה המעניקה לאדם כוח לשלוט ברכוש אחרי המוות. אין עוד מסמך כה חשוב. למעשה, אין כל תוקף להוראות המתייחסות לחלוקת הירושה - אם הן נכללות בהסכם הממון. הוראות הנוגעות לחלוקת רכוש לאחר פטירה מקבלות תוקף מכוח היכללותן בצוואה.
סיבה זו בלבד - די בה כדי להימנע מוויתור על צוואה. ניסיון החיים מלמד כי צוואה והסכם ממון משלימים זה את זה. במקרים רבים, הוויתור של בני הזוג על צוואה והסתפקות בהסכם יחסי ממון - היה רקע לסכסוכים משפטיים ארוכי שנים ומורכבים.
אם לא די בכל הדברים האלה - ניעזר בדוגמה, כדי להבין את היקף הסיכון המשפטי בהיעדר צוואה.
אב לשלושה התגרש ונישא מחדש. הוא ערך עם זוגתו הסכם ממון, בו נקבע כי כל רכושו שייך לו ולילדיו - ואין היא זכאית לחלק ממנו (לא בעודם בחיים וגם לא לאחר פטירתו). לפי הדעה הרווחת, בה מחזיק רוב הציבור, סעיף כזה בהסכם ממון מספק, נותן כיסוי טוב - ומבטיח את זכויות הילדים, ברכוש האב. עם זאת, בפועל, הנחה זו רחוקה מהמציאות. הסכם ממון כזה איננו מספק - וחושף את הילדים לתביעה של בת הזוג, שיכולה לטעון בדבר זכותה לירושה.
במצב בו בני זוג ערכו הסכם ממון, גם אם ההסכם כלל הפרדה רכושית מוחלטת - אם הבעל לא השכיל לערוך צוואה בעת פטירתו, יחול חוק הירושה, לפיו האישה זכאית לרשת חצי מנכסיו
האמנם?! על אף שנכתב בהסכם הממון, באופן מפורש, כי אין לאישה כל זכות ברכוש של בן זוגה?
בהחלט. רבים היו מצפים, בסבירות רבה, כי במצב דברים זה - עם פטירת האב - רכושו יחולק בהתאם ל"רוח" של הסכם הממון; וכי בת הזוג לא תהא זכאית לרשת אותו. כאן הטעות: אם הם חלקו קורת גג משותפת, או נישאו או היו ידועים בציבור, והאב לא הותיר אחריו צוואה מפורשת - בת הזוג יכולה להימצא זכאית לרשת את חלקה, לפי חוק הירושה.
כלומר: במצב בו בני זוג ערכו הסכם ממון, גם אם ההסכם כלל הפרדה רכושית מוחלטת - אם הבעל לא השכיל לערוך צוואה בעת פטירתו, יחול חוק הירושה, לפיו האישה זכאית לרשת חצי מנכסיו.
יתרה מכך: גם אם הסכם הממון יהיה מקיף, יסודי ומפורט; ואף יכלול סעיפים מפורטים, הקובעים כי לא יחול חוק הירושה ו/או מי הם היורשים שיהיו בעת פטירה: גם כל אלה אינם מהווים "ביטוח" מספק. חוק הירושה קובע כי כל ענייני הסדרת הירושה (לרבות החלת או אי החלת חוק הירושה; ולרבות הגדרת היורשים) - ייקבעו בצוואה בלבד. לכן, אסור לוותר על עריכת צוואה ואין להסתפק בהסכם ממון בלבד, מפורט ויסודי ככל שיהיה.
לסיכום: כדי למנוע סכסוכים ומחלוקות וכדי להבטיח כי רצון המנוח יכובד, מומלץ לבני זוג, כמעט בכל מקרה, לערוך גם הסכם ממון וגם צוואה. עריכת אחד משני המסמכים בלבד - צוואה בלבד או הסכם ממון בלבד - לעולם אינם מספיקים, במקרה פטירה. בד בבד, עריכת צוואה בלבד ללא הסכם ממון - גם אינה מספיקה בכל המקרים. לכן, לאור כל אלה, הפתרון האידאלי הוא שילוב בין שני המסמכים. מומלץ לערוך במקביל צוואה והסכם ממון.
