חוק יחסי ממון קובע כלל, הסדר איזון משאבים בין בני זוג שנפרדים, שבבסיסו חלוקה שוויונית בין נכסי בני הזוג בעת הגירושין.
החוק קובע, כי במסגרת האיזון שייעשה בעת הגירושין, לא ילקחו בחשבון נכסים שהיו בבעלות מי מהצדדים קודם לנישואין.
בית המשפט העליון קבע, כי ייתכנו נסיבות שעל פיהן דירה על אף שנרכשה ע"י אחד מבני הזוג קודם לנישואין, תיחשב לנכס משותף
כוונה ספציפית
אולם, בית המשפט העליון קבע, כי ייתכנו נסיבות שעל פיהן דירה על אף שנרכשה ע"י אחד מבני הזוג קודם לנישואין, תיחשב לנכס משותף. זאת, כאשר תוכח כוונה ספציפית של בן הזוג לשתף את בן זוגו בנכס.
הכוונה הזו תלמד ע"פ מספר קריטריונים: האם הדירה נרכשה קודם הנישואין, והובאה אל תוך הנישואין, או נרכשה לאחר הנישואין ונרשמה על שמו בלבד.
האם לבן הזוג הטוען לזכויות ישנה דירה משלו הרשומה על שמו בלבד, מה אורך חיי הנישואין.
שאלות נוספות הן האם שולמה משכנתא על הדירה במשך שנות הנישואין, האם בוצעו שיפוצים בדירה. כך דירה שנרכשה לפני הנישואין, עשויה להיחשב רכוש משותף.
עריכת הסכם ממון
כיצד אם כן, ניתן להמנע ממצב דברים כזה? הדרך הנכונה להמנע מכך הנה עריכת הסכם ממון, שיקבע כי הדירה לא תיחשב רכוש משותף בעת הפירוד.
