זיכוי מהריגה - למרות הרשעה בנהיגה בשכרות

נהג רכב מסחרי שהיה מעורב בתאונה קטלנית באזור חדרה, כשבדמו נמצא אלכוהול - זוכה בבית המשפט העליון מאשמת גרימת מוות ברשלנות, לאחר הליכים משפטיים שנמשכו שנים ארוכות. 
הנהג הואשם בהריגה - אך הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה, בגרימת מוות ברשלנות. לאחר מכן, בעקבות ערעור שהוגש על ידי משרד עייאט ושות', הנהג זוכה מכל אשמה.  

מקרה שקרה: כתב אישום החמור הוגש נגד הנהג הפוגע, וייחס לו עבירה של הריגה. בכתב האישום, נטען כי האיש נהג ללא תשומת לב לנעשה בדרך, לא ציית לאור אדום ברמזור ולא עצר בצומת

כתב האישום: "הנהג לא ציית לאור אדום והיה שתוי"

התאונה אירעה בדצמבר 2007. על פי כתב האישום, באותו מועד נהג האיש ברכב מסחרי ביציאה מכביש החוף ממערב למזרח לכיוון חדרה, והתקרב לצומת.
במקביל אליו, נסע בכיוון הנגדי אדם אחר, שנהג באוטובוס ציבורי זעיר. על פי כתב האישום, נהג האוטובוס נכנס לצומת ופנה שמאלה לכיוון גשר אולגה, כשהרמזור היה ירוק. 

כשהגיע נהג הרכב המסחרי לצומת, הוא המשיך בנסיעה רציפה. למרות שהרמזור היה אדום, הוא נכנס לצומת - ולפתע פגע בחוזקה עם רכבו, בדופן הימני של האוטובוס. הנהג המשיך בנסיעה ופגע עם הדופן השמאלי של רכבו באחורי האוטובוס.

בעקבות ההתנגשות, האוטובוס פגע בעמוד תאורה, הנמצא על אי תנועה, ונעצר. נהג האוטובוס מת במקום באופן מיידי. לנהג הרכב המסחרי, נגרמו שני חתכים בראש. לאחר התאונה, התברר כי באותה עת היה ריכוז האלכוהול בדמו של הנהג הפוגע מעל המותר.

כתב האישום החמור שהוגש נגד הנהג הפוגע, ייחס לו עבירה של הריגה. בכתב האישום, נטען כי האיש נהג ללא תשומת לב לנעשה בדרך, לא ציית לאור אדום ברמזור ולא עצר בצומת. עוד צוין כי הוא נהג בחוסר אכפתיות, תחת השפעת אלכוהול.
הנהג הפוגע כפר בעובדות כתב האישום וטען כי נכנס לצומת כשהאור ברמזור היה ירוק וכי לא ראה את נהג האוטובוס שנכנס אליו. הוא הודה כי שתה שתי כוסות יין לפני שעלה לרכב, אך טען כי לא היה תחת השפעת אלכוהול.

בית המשפט מצא, כי קיים בתיק מחדל חקירתי חמור, שהתבטא באי עריכת שחזור של התאונה. בסיכומו של דבר, קבע ביהמ"ש כי התשתית הראייתית שהביאה הפרקליטות תלויה על בלימה

בית המשפט המחוזי: "מחדל חקירתי חמור באי עריכת שחזור"

לתאונה היה עד אחד, שטען כי נכנס לצומת באור ירוק ולאחר שפנה ימינה, שמע את רעש התאונה וראה אותה במראה שברכבו.

עם זאת, עדותו של העד לקתה בחסר. שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה תמר שרון-נתנאל מתחה ביקורת נוקבת על הפרקליטות וקבעה בפסק דינה כי הפרקליטות לא הצליחה להוכיח את המועד המדויק שבו שמע העד את רעש התאונה או את המקום שבו היה רכבו: "הוא לא היה מסוגל לומר כמה זמן עבר והיכן היה כששמע את רעש התאונה".

עוד קבע בית המשפט, כי יש אפשרות שנהג האוטובוס נסע באור אדום, אך אם עשה כך - הנהג הפוגע נסע גם הוא באור אדום.

השופטת הדגישה, כי היא ערה להבדלי הגרסאות של הנהג הפוגע במשטרה, באשר לאופן נסיעתו, המועד שבו הבחין באור האדום, המרחקים והמהירות שציין: "מדובר בסתירות שניתן להבינן לאור הסיטואציה... מה גם שממילא, קיים קושי רב להעריך מרחקים בנסיעה".

בית המשפט מצא, כי קיים בתיק מחדל חקירתי חמור, שהתבטא באי עריכת שחזור של התאונה. בסיכומו של דבר, קבע ביהמ"ש כי התשתית הראייתית שהביאה הפרקליטות תלויה על בלימה.

"גם אם האפשרות שהנהג הנאשם נכנס לצומת באור אדום נראית סבירה יותר, אין די בכך להרשעה בפלילים, הדורשת רמת הוכחה של מעל לספק סביר", נקבע בפסק הדין. לאור האמור, זיכה בית המשפט את הנהג מחמת הספק, מעבירה של אי ציות לתמרור. 

במקביל, הרשיע בית המשפט את הנהג בעבירת נהיגה בשכרות, לאחר שקבע כי ריכוז האלכוהול בדמו היה ברמה של 100 מ"ג - פי שניים מהמותר בחוק, באותה עת. על פי חוות דעת שהוצגה לבית המשפט, שתה הנהג בקבוק ורבע של יין.

באשר לעבירה המרכזית שבה הואשם הנהג - הריגה - קבע בית המשפט כי היסוד העובדתי התקיים, וכי גם אם לא הוכח שהנהג נכנס לצומת באור אדום, הוכח מעל לספק סביר כי הוא נכנס לצומת כשהוא מאיץ ולא הבחין ברכבו הגדול של נהג האוטובוס - "נסיבות המצביעות על רשלנות גבוהה".

למרות זאת, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא מתקיים היסוד הנפשי של עבירת ההריגה, היות ש"אין כל ראיה מה הייתה מידת ההשפעה של האלכוהול על יכולת הנהיגה של הנהג הפוגע". 

על פי פסק הדין, "הפרמטר היחיד שממנו אפשר ללמוד על חוסר ערנותו של הנהג הפוגע הוא העובדה שלא הבחין ברכב המנוח. "במרכיב זה בלבד אין כדי לסלק את הספק העולה בדבר השפעת שכרותו על נהיגתו". 

לאור האמור, זיכה בית המשפט את הנהג מעבירת הריגה והרשיע אותו בגרימת מוות ברשלנות. בנוסף, הורשע הנהג בעבירת גרימת נזק לרכוש או לאדם.

בית המשפט גזר על הנהג הפוגע מאסר 33 חודשים, מהם 18 חודשים בפועל והיתר על תנאי, שלא יעבור עבירות של גרם מוות ברשלנות ושל נהיגה בשכרות. בנוסף, פסל בית המשפט את הנהג מלהחזיק רישיון למשך 8 שנים, החל מיום שחרור ממאסר.  

בערעור נטען, כי הקביעה שלפיה רשלנות הנהג הפוגע מצאה את ביטויה בכך שלא ראה את רכבו של הנהג המנוח - שגויה

הערעור לעליון: "לנהג הפוגע לא ניתנה הזדמנות להתגונן"

בערעור לבית המשפט העליון, טען משרד עייאט ושות' כי לא היה מקום להרשיע את הנהג בעבירת גרם מוות ברשלנות, מאחר שלנהג הפוגע לא ניתנה למעשה כל הזדמנות להתגונן, מפני אישום זה.

עוד נטען, כי הקביעה שלפיה רשלנות הנהג הפוגע מצאה את ביטויה בכך שלא ראה את רכבו של הנהג המנוח - שגויה. על פי הערעור, הנהג הפוגע אמנם ראה את רכבו של הנהג המנוח, אך לא היה בידו למנוע את התאונה. 
עוד נטען בערעור, כי מאחר שהנהג הפוגע זוכה מעבירת אי ציות לרמזור אדום, לא ניתן לקבוע כי כאשר נכנס לצומת באור ירוק, הוא התרשל.

על פי הערעור, גם העובדה שהנהג הפוגע האיץ את מהירות רכבו, כשראה שהאור ברמזור מתחלף מאדום לירוק - אינה מעידה על רשלנות, שכן המהירות שאליה הגיע, בהיכנסו לצומת, הייתה מתחת לגבול המהירות המותר על פי חוק. 

לסיכום, נטען בערעור כי בנסיבות שתוארו - כל אדם סביר אחר, במקומו של הנהג הפוגע, לא יכול היה למנוע את התרחשות התאונה. גם אם ההרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות נותרת בעינה - לא הוכח קשר סיבתי בינה לבין התוצאה הטרגית שאירעה. 

עוד נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מהאפשרות של רשלנות תורמת, מצד המנוח. לפיכך, כך נטען, יש לבטל את הרשעת הנהג הפוגע - בעבירה של גרם מוות ברשלנות ולהפחית מן העונש שהוטל עליו. מנגד, התביעה סברה כי יש לאשר את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, על כל קביעותיו.

בית המשפט העליון זיכה את הנהג הפוגע, מעבירה של גרם מוות ברשלנות, לאחר שקבע כי: "לא נמצאו הקביעות הדרושות כדי לבסס, למעלה מספק סביר, את הרשעתו של המערער בעבירה של גרם מוות ברשלנות"

העליון הכריע: "מחדל חקירתי חמור באי עריכת שחזור"

בית המשפט העליון זיכה את הנהג הפוגע, מעבירה של גרם מוות ברשלנות, לאחר שקבע כי: "לא נמצאו הקביעות הדרושות כדי לבסס, למעלה מספק סביר, את הרשעתו של המערער בעבירה של גרם מוות ברשלנות". 

המשנה לנשיאה דאז אליעזר ריבלין קבע כי "מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, עולה כי הפרקליטות לא הצליחה להוכיח כיצד אירעה תאונת הדרכים הקטלנית: העד היחיד לתאונה נמצא אמין, אך לא היה מסוגל למסור מתי בדיוק שמע את רעש התאונה ומה היה מיקום רכבו בצומת".

עוד קבע השופט ריבלין: "בית המשפט מצא כי אינו יכול לבסס ממצאים עובדתיים גם על שאר העדים והראיות שהובאו בפניו - בהם חוות דעת הבוחן מטעם המשיבה ותכנית הרמזורים הרלבנטית - שכן הפער בין זיכוי לבין הרשעה נע "על חודה של שנייה". 

עוד קבע בית המשפט, כי התרחש בתיק מחדל חקירתי משמעותי, משלא נערך שחזור של התאונה, עם העד הרלבנטי היחיד: "קביעות אלה עמדו בבסיס זיכויו של המערער, מן העבירה של אי ציות לתמרור, וממילא הן שומטות את הקרקע מתחת לקביעה שלפיה המערער נכנס לצומת כאשר ברמזור בכיוון נסיעתו דלק אור אדום". 

זאת ועוד, בית המשפט הוסיף וקבע כי לא הוכח שהיו בהתנהגותו של המערער סממנים כלשהם, שהעידו על כך שרמת האלכוהול בדמו השפיעה על התנהגותו. עוד נקבע כי קיימת אפשרות שהמנוח התרשל בנהיגתו ונכנס לצומת באור אדום. 

"צירופן של קביעות אלה מוביל לכך שלא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין התנהגותו של המערער לבין התוצאה הקטלנית. אכן, משקבע בית המשפט כי קיימת אפשרות שהמערער נכנס לצומת באור ירוק, כי נסע במהירות המותרת, כי עלה בידו לסתור את החזקה בדבר השפעת שכרותו על נהיגתו, וכי קיימת אפשרות שהמנוח נכנס לצומת באור אדום - לא ניתן היה להרשיעו בעבירת ההריגה, אך גם לא בעבירה של גרם מוות ברשלנות", קבע ריבלין.

העליון לא ביטל את הרשעת הנהג הפוגע בעבירה של נהיגה בשכרות והקל בעונשו: עונש מאסר של 12 חודשים, מהם שישה חודשים לריצוי בפועל; והיתרה על תנאי - שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות. 

* הנהג שזוכה במסגרת ההליך יוצג באמצעות משרד עייאט ושות'.