בחודש יוני 2017 נחשפה פרשת הפדופיל שאול שמאי, שהועסק משך כשנתיים כמחנך כיתה ב' בבית הספר יסודי בצפון תל אביב. שמאי נחקר, נשפט ובתחילת 2018 נדון לשבע שנות מאסר.
בעקבות חשיפת הפרשה ולאור סימני שאלה רבים, שהתעוררו בנוגע להחלטות ולהתנהלות בלתי תקינה, לכאורה, של מנהלת ביה"ס בפרשה זו, שהובילו למשבר אמון גדול, פנו ההורים למשרד החינוך בבקשה להעביר את מנהלת ביה"ס מתפקידה לקראת שנה"ל תשע"ט.
הורי בית הספר טענו, כי משרד החינוך לא שקל כמתחייב את כל הדרוש בטרם קבע כי מנהלת בית הספר תישאר בתפקיד. כך, בין היתר, נטען כי על אף חומרת הפרשה, 12 יום בלבד לאחר חשיפת החשדות ומעצרו של המורה, הזדרזה והודיעה מנהלת מחוז תל אביב במשרד החינוך כי על פי החלטת המשרד - מנהלת בית הספר לא תועבר מתפקידה. לאחר שעברה שנה מיום חשיפת הפרשה, ולאחר שההורים עשו כל שלאל ידם במטרה להביא להפסקת כהונתה של המנהלת בבית ספרם ומשלא צלח הדבר בידם, הגישו ההורים באמצעות משרד הח"מ עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א בדרישה שהמנהלת תועבר מתפקידה בבית ספר זה.
נטען בעתירה, כי קיים חשד כבד שמא משרד החינוך שוקל שיקולים זרים ופועל בניגוד עניינים נוכח החקירה הפלילית המתנהלת בימים אלו כנגד גורמים רבים במשרד החינוך אשר לכאורה לא מנעו את המשך העסקתו של פדופיל בבית הספר היסודי
הטענה בעתירה: משרד החינוך לא שקל את השיקולים הרלוונטיים לעניין
בעתירה נטען, כי ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני שכן משרד החינוך לא שקל את כלל השיקולים הדרושים לעניין, לרבות חוסר המסוגלות של הורים שילדיהם נפגעו והורים רבים נוספים, להמשיך ולשלוח את ילדיהם לבית הספר, כל עוד ממשיכה המנהלת, אשר הפרה לכאורה הוראות חוק והוראות חוזרי מנכ"ל, הן בעצם הליך קבלתו של הפדופיל לעבודה והן במהלך העסקתו במשך קרוב לשנתיים, לנהל את בית הספר. עוד נטען בעתירה, כי קיים חשד כבד שמא משרד החינוך שוקל שיקולים זרים ופועל בניגוד עניינים נוכח החקירה הפלילית המתנהלת בימים אלו כנגד גורמים רבים במשרד החינוך אשר לכאורה לא מנעו את המשך העסקתו של פדופיל בבית הספר היסודי.
בפסק הדין (עת"מ 55195-06-18) שניתן לאחרונה (ביום 25.7.18 ) קיבל השופט ארז יקואל את עתירת ההורים במובן זה שהורה על ביטול החלטת משרד החינוך להותיר את המנהלת בתפקידה.
הטענות כנגד התנהלות המנהלת
הטענות העיקריות בעתירת ההורים עסקו בהתנהלות המנהלת - החל מקבלת שאול שמאי לעבודה בביה"ס; ועד התנהלותה לאחר חשיפת הפרשה.
נטען בעתירה, כי למרות הוראות הדין המפורשות, האוסרות על העסקת עובד במערכת ועל שיבוצו בתפקיד כלשהו בבית הספר, טרם קבלת אישור מהמשטרה על היעדר הרשעות בעבירות מין, העסיקה המנהלת את העבריין שמאי מבלי שהיה בידיה האישור הנדרש כאמור
העסקה ללא אישור מהמשטרה על היעדר הרשעה בגין עבירות מין
החוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תשס"א-2001) קובע כי: "מעסיק לא יקבל לעבודה במוסד ולא יעסיק בעבודה במוסד, בגיר שהורשע בעבירת מין שאותה ביצע בהיותו בגיר... מעסיק לא יקבל בגיר לעבודה במוסד בטרם קיבל אישור ממשטרת ישראל כי אין מניעה להעסקתו לפי חוק זה".
איסור זה מצוין גם בחוזר מנכ"ל (תשע"ג/2א') שבו אף מודגש כי "העסקת אדם באופן קבוע או סדיר או זמני, באופן ישיר או עקיף, ללא האישור היא עברה פלילית אשר העובר אותה יישא באחריות אישית".
במקרה שלפנינו, נודע כי כשנה לפני חשיפת הפרשה (לאחר שכבר החל הפדופיל ללמד בבית הספר) הוגש נגד שאול שמאי כתב אישום בגין ביצוע מעשה מגונה בנערה כבת 13 מראשל"צ, שאותה לימד במסגרת שיעורים פרטיים, עוד נודע כי במהלך התקופה שבה לימד בבית הספר אף הורשע בתיק זה, במסגרת עסקת טיעון ועמד בפני גזר דין.
בהקשר זה, נטען בעתירה כי למרות הוראות הדין המפורשות, האוסרות על העסקת עובד במערכת ועל שיבוצו בתפקיד כלשהו בבית הספר, טרם קבלת אישור מהמשטרה על היעדר הרשעות בעבירות מין, העסיקה המנהלת את העבריין שמאי מבלי שהיה בידיה האישור הנדרש כאמור.
בנוסף, נטען בעתירה כי לא רק שהמנהלת העסיקה את שמאי מבלי שהציג בפניה תעודת יושר, אלא שאף העסיקה אותו, על אף שהיה חסום בכל מערכות המחשוב במשרד החינוך, מטעם אגף המשמעת וטוהר המידות, בשל החשד לביצוע עבירות מין ועל אף שניתנה לה הוראה מפורשת מטעם מנהלת תחום כוח אדם בהוראה, שאסרה עליה בשל כך להעסיקו כממלא מקום.
בפסק הדין בו הורשע שמאי בביצוע מעשים מגונים בקטינות בנסיבות אינוס (ת"פ 50428-06-17), כתב השופט צבי גורפינקל: "יש להתייחס בחומרה לעובדה...שהנאשם הוסיף לשמש כמורה בבית ספר למרות שהורשע בעבירת המין שיוחסה לו בכתב האישום שהוגש בבית המשפט בראשון לציון. באשר לעבירה של איסור עיסוק במוסד לאחר הרשעה בעבירת מין, עיקר האחריות מוטלת על המוסד החינוכי לאסור את עבודתו של מורשע בעבירת מין במסגרת המוסד".
אם לא די בכך שהמנהלת העסיקה את שאול שמאי כמורה מחליף, זמן קצר לאחר מכן היא אף החליטה לשבץ אותו למשך כל השנה כמחנך של כיתה ב', במקום מורה שיצאה לחופשת לידה. גם החלטה זו ניתנה בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל (תשס"ה 1א'), המבהיר במפורש כי במקרי היעדרות ממושכת מעל 60 יום: "על מנהל בית הספר לקלוט עובד הוראה ממלא מקום לאחר תיאום עם פקידי כוח אדם בהוראה במחוז".
כך נכתב בעתירה: "אילולא הפרה המשיבה (המנהלת) הוראות מפורשות אלו, והיתה פועלת על פי חובתה, בעת העסקת ממלא מקום למשך זמן ממושך של שנה וחצי, בשיבוץ כמחנך כתה בפועל, בשונה לחלוטין ממילוי מקום שעתי, אזי לא היה ניתן האישור לשמאי להמשיך ולחנך את הכתה לאורך כל שנת הלימודים וכל העבירות שבוצעו בילדים ובילדות היו נמנעות. ... לא כך קרה, וזאת אך ורק בשל הפרותיה, החוזרות ונשנות את הוראות חוזרי מנכ"ל, אשר כל מטרתן להגן ולשמור על מסגרתה התקינה של מערכת החינוך ועל איכותו וטיבו של כוח האדם המשובץ בה".
הטענה: המנהלת היתה מחויבת לדווח על המעשים שראתה "בהקדם האפשרי לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק או למשטרה" וכפי שנקבע בחוק: "העובר על הוראה זו, דינו - מאסר ששה חודשים"
הפעלת שיקול דעת אישי ומקצועי לקוי של המנהלת "בזמן אמת"
עם פרוץ הפרשה, פנו מספר מורות מביה"ס בכתב לאחת האימהות והביאו לידיעתה עובדות קשות ביותר, המעידות בבירור על כך שהמנהלת היתה מודעת, לכאורה, להתנהגותו הפלילית והפוגענית של שמאי. במכתבן, דיווחו המורות כי ראו את שמאי אוחז במותניה של ילדה ומצמיד אותה אליו, בעודו יושב והיא עומדת לצדו; וכן דיווחו כי ראו אותו מושיב תלמידה אחרת על ברכיו.
בחקירתה במשטרה סיפרה המנהלת בעצמה כי: "הייתה פעם אחת ששאול ישב בחצר הקדמית והבנות ישבו לידו צמוד אליו, אני פניתי לשאול וקראתי לו אלי, כי הבחנתי בזה ואמרתי לו: 'שאול זה לא מקובל עליי ההתנהלות הזאת זה יכול להתפרש לא טוב, אתה בהפסקה בחדר מורים ולא יושב צמוד עם הבנות, הן צריכות לשחק בעצמן לבד'...".
בהקשר זה, ציין משרד הח"מ בעתירה: "למקרא הדברים לא נותר אלא להזדעזע. הכיצד יתכן שמנהלת בית הספר, המחויבת בשמירת שלומם וביטחונם הפיזי והנפשי של הילדים במוסד החינוכי, תראה מראות כאלו, של מורה המצמיד אליו ילדות בחצר ובמקום לפעול כמתחייב על פי דין ועל פי המצפון והמוסר ולעצור מיידית את העסקתו, תוך הגשת תלונה דחופה במשטרה, היא 'פונה אליו' ואומרת לו שהדבר 'לא מקובל עליה' משום שזה 'יכול להתפרש לא טוב'. יותר מכך, כיצד יתכן שאחרי שנכחה בסיטואציות כאלו ואחרי שמורות דיווחו לה על התנהגויותיו החריגות והבלתי מתקבלות על הדעת, לא מצאה לנכון, לכל הפחות, לפתוח דלת ולהיכנס לכיתות בזמן שהוא מלמד בהן, להפתיע אותו, לבחון אותו, לפקח ולעקוב אחריו באופן יזום בכתות ובהפסקות, כדי שכל הטרוף הזה היה נפסק זמן רב קודם לכן ולא נמשך, יום אחר יום, במשך שתי שנות לימוד כ'מחנך'.
בנוסף לשכל הישר, להגיון הבריא ולעקרונות המוסר, אשר חייבו כשלעצמם פנייה מיידית של המנהלת למשטרה, לצורך הגשת תלונה ובמקביל, להורות על הפסקת עבודתו של שמאי לאלתר, הרי שמתוקף היותה מנהלת המוסד החינוכי בו לומדים הקטינים, קורבנות העבירות - לפי חוק העונשין (תשל"ז-1977), המנהלת היתה מחויבת לדווח על המעשים שראתה "בהקדם האפשרי לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק או למשטרה" וכפי שנקבע בחוק: "העובר על הוראה זו, דינו - מאסר ששה חודשים".
בעתירה נכתב על ידי משרד הח"מ, כי יום לאחר מעצרו של שמאי, ללא תיאום מוקדם עם ההורים ועוד בטרם ידעו על הפרשה כל ההורים, עברה המנהלת בכל הכיתות וסיפרה לילדים ישירות על החשדות כנגד המורה תוך שימוש במונחים כמו: "אסור להאשים" ו"אל תפיצו שמועות"
חשד לשיבוש הליכי חקירה
בעתירה נכתב על ידי משרד הח"מ, כי יום לאחר מעצרו של שמאי, ללא תיאום מוקדם עם ההורים ועוד בטרם ידעו על הפרשה כל ההורים, עברה המנהלת בכל הכיתות וסיפרה לילדים ישירות על החשדות כנגד המורה תוך שימוש במונחים כמו: "אסור להאשים" ו"אל תפיצו שמועות".
עוד נכתב בעתירה כי: "דברי המנהלת נאמרו לתלמידים בעיצומה של החקירה הפלילית, שהחלה להתנהל, כאשר ילדי בית הספר מוזמנים למשטרה לצורך מתן עדות, באופן המהווה אף שיבוש הליכי חקירה, קל וחומר כאשר הדברים נאמרים על ידי מנהלת בית הספר, אשר ללא כל ספק הינה גורם המשפיע על תפיסתם של התלמידים את המקרה ועלול בקלות רבה לשבש את עדותם".
בעתירה נכתב: "לאורך כל ההליך המשפטי נמנע משרד החינוך מלחשוף בפני בית המשפט את השיקולים שעמדו מאחורי החלטתו להמשיך ולהותיר את המנהלת בתפקידה בבית הספר"
הטענות כנגד החלטת משרד החינוך להותיר את המנהלת בתפקידה
העתירה לביהמ"ש הוגשה לאור החלטת משרד החינוך שלא להעביר את המנהלת מתפקידה בביה"ס, על אף הטענות החמורות שהועלו כנגד התנהלות המנהלת, שהובילה למשבר אמון חמור מצד ההורים: החלטה שאינה עולה בקנה אחד עם סמכות משרד החינוך מכוח חוזר מנכ"ל (תש"ס 8א') להעביר עובד מתפקידו, בין היתר במקרה בו העובד אינו מתאים לאקלים הסביבתי. מצב שנוצר ללא ספק במקרה זה.
כך נכתב בעתירה: "לאורך כל ההליך המשפטי נמנע משרד החינוך מלחשוף בפני בית המשפט את השיקולים שעמדו מאחורי החלטתו להמשיך ולהותיר את המנהלת בתפקידה בבית הספר. תמוה ביותר הכיצד 12 יום לאחר חשיפת הפרשה ועוד בטרם החל הליך הבירור אודות העסקתו בבית הספר, כבר החליט משרד החינוך כי המנהלת תמשיך בתפקידה ויהי מה. כל פניותיהם ובקשותיהם של ההורים ממשרד החינוך בעניין זה הושבו ריקם, באופן שחייב את הגשת העתירה לבית המשפט כמוצא האחרון עבור ההורים".
בפסק הדין, בו הורה בית המשפט על העברת המנהלת מתפקידה בביה"ס, ציין השופט ארז יקואל, כי לאור העובדה שנושא התנהלותה של המנהלת עדיין מצוי בחקירה, החלטתו ניתנה לאחר שהתרשם כי נפל פגם מנהלי בהחלטת משרד החינוך
התייחסות בית המשפט לטענות שהועלו בעתירה
בפסק הדין, בו הורה בית המשפט על העברת המנהלת מתפקידה בביה"ס, ציין השופט ארז יקואל, כי לאור העובדה שנושא התנהלותה של המנהלת עדיין מצוי בחקירה, החלטתו ניתנה לאחר ש:"התרשמתי כי נפל פגם מנהלי בהחלטת משרד החינוך...".
עוד ציין השופט: "סבורני כי לנוכח האירועים החמורים שהתרחשו במהלך העסקת שמאי כמורה מחליף, אשר הובילו להרשעתו בשורת עבירות מין, שבוצעו בין היתר בתלמידי בית הספר, בתוך כתליו ותוך ניצול מעמדו וכוחו שלבטח גברו ככל שמעמדו התקדם על פני ציר הזמן, ראוי היה כי ממצאים אלו... יזכו לבחינה פרטנית ומדוקדקת על ידי הגורמים המנהליים... טרם נעשה כך...".
השופט מתייחס בהכרעת הדין גם להתכתבות בין בכירי משרד החינוך: "מהתכתבות זו עולה, לכאורה, כי אותו דגל שחור בדמות מניעת העסקתו של שמאי, הובא לידיעת המנהלת... מי מהמשיבים לא התייחס להתכתבות זו ולסימן השאלה המשמעותי העולה ממנה. ככל שלשיטת המשיבים אין ממש בטענה זו, היה עליהם להידרש לנושא ולהבהיר מדוע האיסור המפורש שהטילה גב' איבן על העסקתו של שמאי, לא מנעה את העסקתו בפועל".
עוד הוסיף השופט: "אין בטענת המנהלת לפיה מדובר במערכות מחשב שונות כדי לשנות ממסקנתי. יכול ככל שהייתה נעשית פניה לקבלת אישור שכזה, אותו 'דגל שחור' כנגד העסקת שמאי היה נחשף והמשך העסקתו היה נמנע ובכלל זה פגיעתו בקטינים".
בתגובה לפסה"ד אמרו ההורים: "החלטת בית המשפט היא מסר חשוב לכל נושאי משרה במערכת החינוך בישראל - עם הסמכות מגיעה גם האחריות! במדינה מתוקנת, לא ניתן היה לעבור לסדר היום על מחדל כה זועק לשמיים כפי שהתרחש במשמרת של מנהלת בית הספר. צר לנו כי נאלצנו להגיע לערכאה שיפוטית, אולם בית המשפט אמר את דברו ואנו בטוחים שבמעשינו ובמאבק שהובלנו, תרמנו לכך שידע כל איש ואשת חינוך, שגורל וביטחון ילדינו מופקד בידם, מהו גודל האחריות והערכים המצופים מהם. ואלו שלא יעמדו בכך - מקומם מחוץ למערכת!".
