מר וגברת יאנסן (שם בדוי) הם מדריכי טיולים מדרום אפריקה, המביאים מזה כ-20 שנה קבוצות תיירים צליינים לישראל. כידוע, תיירות לארץ הקודש היא מקור הכנסה חשוב עבור הכלכלה הישראלית ומשפרת את המוניטין של מדינת ישראל, בעיקר אם מדובר במדריכים אוהבי ישראל. חצי מכלל התיירים הנכנסים לישראל הם צליינים - תיירים נוצריים הבאים לבקר במקומות הקדושים.
משרד הפנים מודע לחשיבות התיירות ונוטה ללכת לקראת סוכני נסיעות ומדריכי טיולים מחו"ל. כך, בין השאר, משרד הפנים נקט מדיניות לאפשר להם לבצע את עבודתם בישראל עם אשרת תייר, כל עוד מורה הדרך של הקבוצה הוא ישראלי בעל הסמכה.
פקידי ביקורת גבולות טענו בפני מר יאנסן, שעל שמו הושכרה הדירה בירושלים, כי מטרתו להשתקע בישראל שלא כחוק. לעומת זאת, גברת יאנסן סורבה כניסה בטענה כי עבודתה כמדריכת טיולים אינה מסודרת כחוק
סירוב כניסה לישראל
בני הזוג יאנסן עבדו בשיתוף פעולה עם חברות תיירות ישראליות, במשך עשרות שנים; ליוו מאות קבוצות, ואף שכרו דירה בירושלים, כדי שיהיה להם מקום לגור במהלך ליווי הצליינים. לפתע, בשנת 2015, סורבה כניסתם לישראל, בטענות שונות (לכל אחד).
פקידי ביקורת גבולות טענו בפני מר יאנסן, שעל שמו הושכרה הדירה בירושלים, כי מטרתו להשתקע בישראל שלא כחוק. לעומת זאת, גברת יאנסן סורבה כניסה בטענה כי עבודתה כמדריכת טיולים אינה מסודרת כחוק. בני הזוג פנו בערר פנימי לרשות האוכלוסין וההגירה ובעקבות זאת הוחלט לאשר את חידוש אשרת התייר שלהם, עם כניסות מרובות לישראל.
בתחילת שנת 2017, זומנו בני הזוג לראיון במשרד הפנים עקב טענת ארגון "יד לאחים" - ארגון הפועל כנגד המיסיון הנוצרי בישראל, כי השניים עוסקים בפעילות מיסיונרית. עקב כך, סורבה בקשתם להארכת הוויזה
מידע לגבי חשד לפעילות מיסיונרית לכאורה
בתחילת שנת 2017, זומנו בני הזוג לראיון במשרד הפנים עקב טענת ארגון "יד לאחים" - ארגון הפועל כנגד המיסיון הנוצרי בישראל, כי השניים עוסקים בפעילות מיסיונרית. עקב כך, סורבה בקשתם להארכת הוויזה. הערר הפנימי שהגישו נדחה והם קיבלו הוראה לצאת מהארץ.
כך, לבני הזוג - אוהבי ישראל שפרנסתם תלויה בכניסה לארץ - לא הייתה ברירה, אלא לפנות למשרד עורכי דין המתמחה בנושא, כדי לקבל ייצוג בערר אל בית המשפט על החלטת משרד הפנים. הם פנו למשרד הח"מ ויוצגו על ידו.
הטענה נגד משרד הפנים היתה, כי הטענה בדבר פעילות מיסיונרית מבוססת על מידע ממתחרה וכי מדובר בעלילה דמיונית שהגיעה לידי ארגון "יד לאחים", במטרה לפגוע בפרנסת העותרים
טענות הצדדים בפני בית הדין לעררים
נציגי משרד הפנים טענו כי ארגון "יד לאחים" העביר מידע למשרד הפנים, לפיו עולה כי העוררים הם מיסיונרים וכי מדובר בעבירה פלילית בישראל. על פי הטענה, העוררים עוסקים בהמרת דת של יהודים ומתכוונים להשתקע בישראל.
זאת ועוד: משרד הפנים טען כי מרכז החיים של העוררים הוא בישראל, מאחר שהם שוהים כאן תקופות ממושכות. נציגי משרד הפנים התקשו להביא הוכחות לטענות בדבר פעילות מיסיונרית. לכן, הציעו לחדש את ויזת התיירות של בני הזוג למשך חצי שנה, בכפוף להפקדת ערבות. לאחר שתוקף הוויזה יפוג, על בני הזוג לפנות בבקשה לקבלת אשרת עבודה בישראל.
הח"מ, אשר ייצג את בני הזוג יאנסן, טען כי ההאשמה בדבר פעילות מיסיונרית מבוססת על מידע ממתחרה וכי מדובר בעלילה דמיונית שהגיעה לידי ארגון "יד לאחים", במטרה לפגוע בפרנסת העותרים.
אין למשרד הפנים כל הוכחות כי הזוג עסק בפעילות מיסונרית. מעבר לכך, לא יכולות להיות הוכחות - כל הפעילות של בני הזוג היא בהדרכת קבוצות צליינים נוצריים; וממילא - אף פעם לא הדריכו קבוצות יהודים.
מדובר אכן בהטפת נצרות - לנוצרים. עבור אדם שאכן רוצה לעסוק בפעילות מיסיונרית (המרת יהודים לנצרות) - הדרכת צליינים היא הדבר הכי פחות אפקטיבי שהוא יכול לעשות...
בנוגע לטענות האחרות: כמובן שמאחר שמדריכי טיולים אחרים אינם נדרשים לקבל אשרת עבודה - אין סיבה שידרשו זאת מבני הזוג, רק כ"פרס תנחומים" למשרד הפנים, לאחר שההאשמה העיקרית לא הוכחה.
בני הזוג הם אזרחי דרום אפריקה, חיים שם, משפחתם שם - ומרכז חייהם אינו בישראל. לכן, אין סיבה לדרוש מהם אשרת עבודה שאינה נדרשת ממדריכים אחרים. עמדת משרד הפנים אינה מבוססת, פוגעת ללא כל סיבה - הן בעוררים והן בתיירות הישראלית - שכן העוררים לא יוכלו להדריך צליינים, שכבר נקבעה הגעתם.
בית הדין לעררים פסק לטובת העוררים, מאחר שהחלטת משרד הפנים אינה סבירה ואינה מידתית. בני הזוג קבלו ויזת תיירות עד לסוף 2018
החלטת בית הדין לעררים: אין בסיס לטענות משרד הפנים
הדיין מנחם פשיטיצקי ניגש ישירות לגופו של עניין, כששאל האם יש למשרד הפנים הוכחה לכך שלפחות יהודי אחד המיר את דתו, עקב פעילות העוררים. כמו כן, הדיין הדגיש לטובת נציגי משרד הפנים, כי ממילא פעילות מיסיונרית אינה אסורה כשלעצמה בישראל, אלא החוק אוסר לתת טובות הנאה או כסף כדי לפתות אדם להמיר את דתו, או לשדל קטינים להמיר את דתם. מאחר שלא היו בידי המשיב עדויות להמרת דת, כל הטיעון של משרד הפנים אינו מבוסס. המסקנה העולה מכך היא כי משרד הפנים מיהר לפגוע בעוררים, על בסיס טענות שווא חסרות הוכחה.
העוררים, אזרחי דרום אפריקה ומתגוררים בדרא"פ, מקבלים שכר מקבוצות צליינים המגיעות משם. לכן, מובן מאליו שמרכז חייהם הוא דרום אפריקה - ולא ישראל. הדיין ציין כי אינו מבין את הסיבות למניעת הכניסה בשנת 2015.
יתר על כן, הטענה כי יש חשש להשתקעות, מופרכת על ידי עובדות המקרה, כפשוטן: מספר השנים המשמעותי, שבמהלכן העוררים חיו בדרום אפריקה והדריכו קבוצות בישראל - מבלי שהשתקעו כאן. גם בהקשר זה, הדיין ציין כי אינו מבין את הסיבות לשינוי המדיניות רבת השנים של משרד הפנים.
בסיכומו של דבר, הדיין פסק לטובת העוררים, מאחר שהחלטת המשיב אינה סבירה ואינה מידתית. בני הזוג יקבלו ויזת תיירות עד לסוף 2018, בכפוף להפקדת ערבות בסך 30,000 שקלים, שנועדה להבטיח את יציאתם מישראל. לאחר מכן, יגישו בקשות לקבלת אשרת עבודה להמשך עבודתם בשנת 2019 ויצהירו כי לא יבצעו כל פעילות מיסיונרית, במהלך שהותם בישראל.
• עו"ד מיכאל דקר - משרד עורכי דין כהן, דקר פקס וברוש;
