אזרחי ישראל רגילים לכך שהרשויות "לוקחות את הזמן" בטיפול בבקשותיהם. עם זאת, לא רבים יכולים "להתגאות" בכך ששקילת הבקשה שלהם נמשכה שבע שנים! במקרה בו נעסוק במאמר זה, מדובר בשבע שנים של חיים "על תנאי" עבור אם אזרחית זרה וילדה ישראלית.
לאחר פנייה לבית דין לעררים, ניתן פסק דין בו נקבע כי משרד הפנים נהג בזלזול כאשר עיכב באופן בלתי סביר את קבלת ההחלטה שתקבע את המשך חיי המשפחה בישראל.
אליסה סאנטוס (שם בדוי) הגיעה לישראל מהפיליפינים בשנות ה-90', כדי לעבוד כמטפלת. מספר שנים לאחר הגעתה לארץ, היא נכנסה למערכת יחסים עם ישראלי. בשנת 2001 נולדה לבני הזוג תינוקת. אביה של הבת היה אזרח ישראל (האבהות הוכחה באמצעות בדיקת רקמות, לפי דרישת משרד הפנים). לכן, הילדה קיבלה אזרחות ישראלית.
לאחר זמן מה, נפרדו בני הזוג. האב הישראלי השאיר את הילדה במשמורת של האם וניתק את הקשר עם המשפחה. לאחר הפרידה, אליסה פנתה למשרד הפנים בבקשה לקבל מעמד חוקי בישראל, בהיותה אימא של ילדה אזרחית ישראל.
פקידי משרד הפנים התנגדו להעברת התיק של אליסה לוועדה ההומניטרית, המחליטה לגבי קבלת מעמד מטעמים מיוחדים. אילו הייתה אליסה עדיין ביחסים עם בן זוג ישראלי, היתה יכולה לקבל מעמד על פי נוהלי משרד הפנים עבור בני זוג זרים, אבל מאחר שלא נשארה בקשר עם ישראלי, החליט משרד הפנים לגרש אותה מהארץ, בלי לשקול את טובת הילדה, אזרחית ישראל.
מובן מאליו שילדה קטינה תיפגע פגיעה חמורה, במקרה שאמא שלה תגורש מהארץ, לאחר שאביה נעלם מחייה. זאת ועוד: מדובר בפגיעה חמורה בהרבה מהפגיעה אשר תיגרם למדינה, אם הנושא יועבר לוועדה ההומניטרית
פסק דין של בית המשפט המחוזי: העברת התיק לוועדה ההומניטרית
אליסה התעקשה להישאר בישראל, יחד עם בתה הישראלית. לכן, ערערה לבית המשפט המחוזי. כבוד השופט עבר על הטעמים של משרד הפנים, בדחיית הבקשה של אליסה לקבלת מעמד בישראל - וקבע כי נכונה טענת משרד הפנים כי עצם העובדה שאדם הופך לאזרח ישראל אינה מאפשרת להוריו לקבל מעמד בארץ (פרט למקרים ספציפיים, כמו זכותו של חייל בודד להביא את הוריו לארץ).
עם זאת, במקרה זה הילדה נשארה במשמורתה הבלעדית של האם, אליסה - מצב שבו גירוש האם מהארץ משאיר את הבת יתומה, או למעשה גורר את גירושה של אזרחית ישראל קטינה לחו"ל.
זהו בדיוק סוג השיקולים המיוחדים, שהוועדה אמורה להתחשב בהם; וגם אם לא תתחשב, יש צורך להעביר את הנושא לוועדה, כדי לשקול את המצב על בסיס טובת הילדה, הזכות לחיי משפחה וטובת המדינה. ההחלטה לדחות את הבקשה על הסף ולא להעביר את התיק לוועדה ההומניטרית היא אטימות לב וחוסר מחשבה.
מובן מאליו שילדה קטינה תיפגע פגיעה חמורה, במקרה שאמא שלה תגורש מהארץ, לאחר שאביה נעלם מחייה. זאת ועוד: מדובר בפגיעה חמורה בהרבה מהפגיעה אשר תיגרם למדינה, אם הנושא יועבר לוועדה ההומניטרית. בין לבין, עד לקבלת ההחלטה של הוועדה ההומניטרית, פסק השופט כי אליסה תקבל מעמד תושב ארעי (א/5) המאפשר לה לחיות ולעבוד בישראל.
התיק הועבר לטיפול בנושא לוועדה הבינמשרדית, אשר היתה אמורה לשקול את הבקשה ולמסור תשובה. עם זאת, התשובה בוששה להגיע - כמעט 7 שנים
המתנה 7 שנים להחלטת הוועדה ההומניטרית
התיק הועבר לטיפול בנושא לוועדה הבינמשרדית, אשר היתה אמורה לשקול את הבקשה ולמסור תשובה. עם זאת, התשובה בוששה להגיע - כמעט 7 שנים! בתקופה זו, אליסה עבדה באופן חוקי וגידלה את הבת אשר דוברת רק עברית, מדריכה בצופים ומחכה להתגייס לצה"ל.
כל זאת, תחת צל של החלטה אפשרית אשר תגזול מהמשפחה את המעמד הארעי. בשנת 2018, התקבלה ההחלטה: לא לאשר לאליסה מעמד קבע בישראל ואף לבטל את מעמד הארעי א/5. החלטת הוועדה ההומניטרית קבעה כי אליסה תקבל אשרת עבודה מסוג ב-1 לשנתיים, אשר תוארך בשנה, בכל פעם.
יותר מעשור (החל מהבקשה הראשונה לקבלת מעמד) ממתינה אליסה לקבלת תשובה שלילית, המשתרעת על פני עמוד אחד בלבד! התשובה האמורה משבשת את אורח החיים הקבוע ואת האפשרות לקבל ביטוח לאומי, מבטלת את החברות בקופת חולים, פוגעת בזכויותיה בעבודה ובפעילותה מול הבנק. אליסה חשה כי משרד הפנים מבקש להקשות על חייה, עד אשר תעזוב את הארץ "מרצונה" ותשאיר את הבת לבדה, לעבור את הבגרות והגיוס לצה"ל, ללא משפחה לצדה.
פסק הדין שניתן ע"י הדיין קבע, כי האשה רשאית להגיש בקשה חדשה לקבלת מעמד, עוד טרם תסתיים אשרת העבודה ב-1; הדיין הדגיש כי הפעם יש למשרד הפנים 60 ימים להחליט ולתת תשובה לבקשה
פסק הדין של בית הדין לעררים: החלטה חדשה תוך 60 יום
מובן שהמצב היה בלתי מתקבל על הדעת. לכן, אליסה פנתה למשרד עורכי הדין כהן, דקר, פקס, ברוש (משרד הח"מ) כדי שייצג אותה בערעור לבית הדין לעררים נגד ההחלטה של הוועדה ההומניטרית.
עורך הדין אשר ייצג את אליסה (הח"מ) ביקש כי תקבל חזרה לאלתר מעמד תושב ארעי: אילו היה נזק למדינה, מעצם שהייתה של אליסה וילדתה בישראל - מדוע הורשו לעשות זאת משך שנים כה רבות? ואם לא היה בכך כל נזק, מה הטעם לשנות את מעמדה של אליסה זמן קצר לפני שהבת תתגייס לצה"ל ותוכל בהמשך לדרוש מעמד קבע לאמא שלה, על בסיס נוהל משרד הפנים?
מנגד, עורכת הדין שייצגה את משרד הפנים טענה כי החלטת הוועדה ההומניטרית סבירה ונכונה. בסופו של דבר, הדיין התרעם על השיהוי הבלתי סביר בקבלת ההחלטה, אך סירב להיכנס לנעלי הוועדה ולקבל החלטה עקרונית מהותית בבקשה.
פסק הדין שניתן ע"י הדיין קבע, כי אליסה רשאית להגיש בקשה חדשה לקבלת מעמד, עוד טרם תסתיים אשרת העבודה ב-1; הדיין הדגיש כי הפעם יש למשרד הפנים 60 ימים להחליט ולתת תשובה לבקשה. אליסה הכינה בקשה נוספת לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים והגישה את הבקשה ללשכה המטפלת, הקרובה למקום מגוריה. החלטת הוועדה אומרה להתקבל תוך 60 יום, בהתאם לפסק הדין של ביה"ד לעררים. אם ההחלטה לא תתקבל בזמן, תוכל אליסה לפנות חזרה אל בית הדין לעררים בדרישה לאכוף את פסק הדין הקודם בעניינה.
