לא כך נלחמים בהפרות של חוקי קניין רוחני!

השכם והערב אנחנו שומעים הצהרות ואמירות תקיפות מאד של רשויות החוק בישראל ובראשן בתי המשפט, בדבר הצורך למגר את מכת המדינה של המכירות הפיראטיות של כותרי מוסיקה וסרטים בישראל.

בגזר הדין שניתן לאחרונה בת"פ 2209/08 ו 2983/08 בבית משפט השלום ברמלה, מזכירה כב' השופטת ליאורה פרנקל את פסק דינה של שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר משנת 2003 אשר בו נאמר כי : ..."העבירות נגד קנין רוחני הגיעו למימדים רחבי היקף והביאו לפגיעה חמורה בסחר הפנימי ובסחר הבינלאומי, ומחייבות את רשויות האכיפה ואת מערכת בתי המשפט להקפיד על הרתעה יעילה". אכן ציטוט של מילים כדרבנות.

עונשים מגוחכים
ואולם, למרבה הצער, כמו שקורה בדר"כ  בהליכים פליליים באישומים על עבירות בנושא הפרה של חוקי קניין רוחני, פסיקת בתי המשפט לא רק שאינה עונה על הצורך המיידי בהדברה של תעשיית ההעתקות הפיראטיות של מוסיקה וסרטים, אלא היא אף מעודדת אותה בצורה מאד יעילה, באמצעות הטלת עונשים מגוחכים על העבריינים הרבים הפועלים בשוק זה.

העובדות בתיק זה: האירועים  נשוא האישום הראשון בתיק נשוא מאמר זה אירעו ביום 14.2.06, כאשר במועד זה הנאשם החזיק בביתו וברכבו 680 תקליטורים בהם סרטי קולנוע ויצירות ילדים שהינן יצירות הנתונות לזכויות יוצרים. האירועים נשוא האישום השני בתיק אירעו ביום 5.3.04, כאשר הנאשם סייע במועד זה להחזיק העתקות מפרות של תקליטורים בהם סרטי קולנוע ויצירות ילדים שהינן יצירות הנתונות לזכויות יוצרים, בכמות של 352 העתקות מפרות.

עולם הזיופים לא זר לנאשם
בנקודה זו, יש לשים לב לפרט חשוב: מדובר בנאשם אשר מגליון 18 הרשעותיו הקודמות עולה שעולם הזיופים אינו זר לו, והגם שריצה בעבר עונש מאסר בפועל בגין עבירות מהסוג הנדון, לא הורתע והמשיך לבצע עבירות. יתרה מזאת, בעת מתן גזר הדין בתיק זה היה תלוי ועומד נגד הנאשם עונש מאסר על תנאי של 10 חודשים על עבירות קודמות בתחום הקניין הרוחני. כלומר: עבריין סדרתי לעילא ולעילא.

בשני המקרים הכלולים בכתבי האישום היו ברשותו של הנאשם בסה"כ 1032 דיסקים פיראטיים, אך לאור ההיסטוריה העשירה של הנאשם בעבירות מסוג אלה, ברור לכל בר בירב ששני מקרים מהווים רק חלק משרשרת ארוכה של פעילויות בלתי חוקיות של הנאשם בתחום הקניין הרוחני. מדובר באדם שעוסק לפרנסתו בהפצה ומכירה של דיסקים פיראטים. נקודה.

גם השופטת פרנקל מציינת בגזר הדין, כי: "הנאשם הורשע בעבירה חמורה שהינה עבירה כלכלית הפוגעת בצורה קשה בתחומי היצירה, וגורמת לה נזק. כן פוגעת בזכויות הקנין הרוחני של כל העוסקים ביצירה וביכולתם למצוא פרנסה. כמו גם פוגעת ביחסי החוץ של המדינה עם מדינות אחרות" (ראו  ע"פ תל אביב - יפו 70787/03). ומהי המסקנה? איזה עונש צריך לקבל מפר סדרתי כזה של זכויות קניין רוחני? איזה עונש ישמש הרתעה נאותה בפני המשך הפעילות הפיראטית בישראל?

מדוע לא הופעל המאסר על תנאי?
יאמר הקורא, כי זהו המקרה המתאים להפעיל את עונש המאסר על תנאי, שהרי לשם מה הוא קיים? יוסיף ויאמר כי במקרה של עבריין סדרתי כזה מן הראוי אף להוסיף כהנה וכהנה חודשי מאסר ארוכים למען יראו וייראו.

לא ולא, בית המשפט הנכבד ברמלה התחשב, כרגיל במקומותינו, בנסיבותיו האישיות של האיש (בריאות לקוייה, חובות רבים בהוצאה לפועל וכיו"ב) כפי שהוצהרו בפני בית המשפט על ידי סנגורו, וגזר על הנאשם קנס של 25,000 ש"ח בלבד. לא מאסר חדש בפועל ואף לא הפעלה של עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו.
לא זו אף זו – הקנס הנמוך הנ"ל הושת על הנאשם ב 20 תשלומים, וזאת כמובן, בשל "מצבו הכלכלי הקשה".

ואיך ייתכן אחרת? הרי מן המפורסמות הוא שעבריינים אינם מדווחים למע"מ, למס הכנסה ולביטוח לאומי על הכנסותיהם. כל פרנסתם נשענת על כספים מזומנים ולכן תמיד מצבם הכלכלי כפי שמשתקף מדיווחים לרשויות המס ומתיקי הוצאה לפועל הוא קשה.

זכות עמידה לאמנים וליוצרים
חבל שלא ניתנת זכות עמידה בפני בתי המשפט לכל אותם אמנים שמשקיעים ממיטב כספם לצורך הפקת דיסקים שעם צאתם לאור מועתקים באופן פיראטי מבלי שהם מרוויחים ולו שקל אחד מהם. זכות עמידה לכל אותם יוצרים ששיריהם מועתקים מבלי לקבל את התמלוגים המגיעים להם על פי החוק.
זכות עמידה לכל אותם שחקנים שנאלצים לעבוד בשכר נמוך משום שהפגיעה ברווחי תעשיית הסרטים אינה מאפשרת לשלם להם שכר נאות. זכות עמידה לכל יתר אלפי האנשים הישרים שעובדים בתעשיות המוסיקה ושסובלים כתוצאה מהתעשייה הפיראטית בישראל. לא יהיה זה ניחוש פרוע לומר, כי מצבם הכלכלי של רבים מהם קשה הרבה יותר ממצבו הכלכלי (האמיתי) של הנאשם בתיק זה.

ביהמ"ש מעודד הפצת דיסקים מזוייפים?
לסיכום, הפער הבלתי נסבל בין ההצהרות הבומבסטיות לגבי הצורך במיגור מגיפת הדיסקים הפיראטים לבין העונשים המגוחכים המוטלים על העבריינים בתחום זה, מבטיח כי העבירות הללו יימשכו ואף יתגברו.

עדיף היה שגזר הדין הנדון כלל לא היה מפורסם: לא רק שהוא אינו מרתיע, אלא יש בו כדי לעודד המשך של הפצת דיסקים המפרים את זכויות הקניין הרוחני. יחס העלות-תועלת ממשיך להיות מוטה בצורה חדה לטובת העבריינים. הרווחים בשוק זה הינם עצומים ומאפשרים לעבריינים לשלם את הקנסות המוטלים עליהם ללא כל בעיה. חבל שבתי המשפט בישראל אינם מבינים זאת.