בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב, בו נדחתה תביעת המערער להכיר בליקויים בגבו כ"פגיעה בעבודה" לפי תורת המיקרוטראומה.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום ביטוח לאומי
המערער עבד כנהג מלגזה וכסבל בבסיס ציוד. בכל אחת מהעבודות הללו עסק המערער כמחצית מיום עבודתו (כארבע שעות בכל אחת מהן). המערער פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכיר בליקויים בגבו כ"פגיעה בעבודה". אולם, תביעתו נדחתה בנימוק, שלא הוכח אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של המערער על פי תורת המיקרוטראומה, כפי שנדרש בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ולהלכה הפסוקה.
על החלטה זו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי דחה גם הוא את תביעת המערער בנימוק שלא הוכח רצף של פעולות חוזרות ונשנות שביצע המערער תוך כדי עבודתו, וזאת מבלי למנות מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין העבודות לפגיעה.
פעולות חוזרות ונשנות
על דחיית תביעתו, הגיש המערער ערעור לבית הדין הארצי. לאחר בחינת התשתית הראייתית בתיק, הגיע בית הדין הארצי למסקנה כי ניתן לבודד את התנועות הרלוונטיות לאותן עבודות בהן עסק (סבלות ונהיגה במלגזה), ולכן ניתן לראות פעולות חוזרות ונשנות ההולמות את תורת המיקרוטרואמה, וכי ההפסקות בין הפעולות היו קטנות וטפלות לעיקר העבודה. כן נקבע, כי המוסד לביטוח לאומי לא עמד בנטל הנדרש להוכיח שהפסקות אלה פגמו ברציפות.
" גם אם היו קיימות הפסקות קצרות בין פעולות אלה, הן באו לידי ביטוי בפעולות אחרות כמו קשירה, הליכה עם ציוד, כאשר, זולת פעולות אלה, שהיו בעיקרן טפלות לעיקר פעולות הסבלות, שאר פעולות הסבלות היו רצופות, באשר זו הייתה טיבה של עבודת הסבלות בה עסק", כתב השופט עמירם רבינוביץ בפסק הדין.
על כן, קבע בית הדין הארצי כי בנסיבות המקרה יש להחזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה לבדיקת שאלת הקשר הסיבתי שבין הפגיעות לעבודה על פי תורת המיקרוטרואמה.
רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין
(עבל 25130-01-11 יושבאייב – המוסד לביטוח לאומי)
כתבה: עו"ד אורנית אבני-גורטלר
