בית הדין הרבני בבאר שבע הכריע לאחרונה בתביעת גירושין שניהלו בני זוג מנתיבות שהיו נשואים במשך 36 שנים. הדיינים קיבלו את תביעתו של הבעל להתגרש מאשתו, ודחו את בקשתה לשלום בית, בין היתר מאחר שהוגשה לצד 15 תלונות על אלימות שהגישה נגד בעלה.
במסגרת פסק הדין, מתחו הדיינים ביקורת על האשה, שלטענתם התעניינה יותר בזכויות הכספיות של הבעל, ובכלל זה הבית של בני הזוג שנרכש בכספו שלו, ופחות בשלום בית. בית הדין הורה לבעל לשלם לאשה 100 אלף שקל, על חשבון הסדר איזון המשאבים בין הצדדים.
מקרה שקרה: בחודש מרץ 2003, לאחר שבית הדין הרבני כבר החליט כי על הצדדים להתגרש, חלה לפתע תפנית מפתיעה בעלילה. ארבעה ימים בלבד לאחר החלטת הגירושין, הודיעו בני הזוג לבית הדין כי הגיעו להסכמה לשלום בית וביקשו להקפיא את הטיפול בתיק
תביעת הגירושין הראשונה: "האשה הפכה את חיי לבלתי נסבלים"
פסק הדין מפרט מסכת ארוכה של קשיים וטלטלות שעברו בני הזוג לאורך השנים. השניים נישאו באוקטובר 1981 וחיו בנתיבות. לאחר 20 שנות נישואין - ביולי 2001 - פנה הבעל לראשונה לבית הדין הרבני, והגיש תביעת גירושין נגד אשתו.
בתביעה טען הבעל, שיוצג על ידי הח"מ, כי הצדדים חשוכי ילדים, עקב חוסר יכולתה של אשתו להביא ילדים לעולם. לדבריו, חיי הנישואין שלהם עלו על שרטון, על רקע התנהגות נוקשה של האשה, שהפכה את החיים במחיצתה לבלתי אפשריים.
לדבריו, אשתו החלה להתייחס אליו אחרת, לאחר הידרדרות שחלה במצבו הרפואי ואילצה אותו לפרוש מעבודתו. מרגע זה ואילך, טען הבעל, כי אשתו החלה להתווכח עמו, לאיים עליו ולקלל אותו, סירבה לקיים עימו יחסי אישות, והגישה נגדו תלונות סרק למשטרה.
בעקבות תלונות אלה, טען הבעל, הוצא לו צו הרחקה מבית המגורים המשותף של השניים, והוא נזרק למעצר מספר רב של פעמים, מה שגרם לו לפחד ואימה.
האשה דחתה את טענות הבעל, והגישה לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית. בדיון שהתקיים בבית הדין סיפרה האשה כי היא ובעלה גרים בנפרד זה זמן רב. לטענתה, אין לשניים ילדים משותפים, היות שלבעל בעיות פוריות, שבהן סירב לטפל.
לדברי האשה, הבעל סבל מאלכוהוליזם קשה והכה אותה נמרצות לאורך חיי הנישואין. לדבריה, למרות תביעתה לשלום בית, היא מסכימה באופן עקרוני לדרישת הבעל לגירושין, בתנאי שהרכוש של בני הזוג וזכויותיהם יחולקו ביניהם שווה בשווה.
בחודש מרץ 2003, לאחר שבית הדין הרבני כבר החליט כי על הצדדים להתגרש, חלה לפתע תפנית מפתיעה בעלילה. ארבעה ימים בלבד לאחר החלטת הגירושין, הודיעו בני הזוג לבית הדין כי הגיעו להסכמה לשלום בית וביקשו להקפיא את הטיפול בתיק.
12 שנה חלפו, ובמאי 2015 פנה הבעל שוב לבית הדין הרבני עם תביעת גירושין חדשה. הבעל רמז בבית הדין כי ייתכן שאשתו בוגדת בו
תביעת הגירושין השנייה: "כל הניסיונות לשקם את החיים יחד נכשלו"
12 שנה חלפו, ובמאי 2015 פנה הבעל שוב לבית הדין הרבני עם תביעת גירושין חדשה. בתביעה טען הבעל כי בני הזוג ניסו לשקם את חייהם שוב ושוב, אך כי "במשך 5-4 שנים הוא (הבעל) מבלה בבתי כלא", על רקע תלונות שווא של אשתו כנגדו.
לטענת הבעל, טוב לאשה שהוא יחזור הביתה, כי כאשר ישוב היא תתלונן נגדו במשטרה והוא "יהיה בכלא, והיא תישאר בבית". הבעל הוסיף וטען, כי זה שנה שהוא נמצא במוסד שיקומי, מצבו השתפר והוא כבר לא שותה.
לאחר שהבעל רמז בבית הדין, כי ייתכן שאשתו בוגדת בו, טען עורך דינה של האשה: "הוא אמר שהוא אוהב אותה ולא יכול לחיות בלעדיה, ופתאום הוא אומר שהיא בוגדת בו?".
בית הדין הקשה על עורך הדין ותהה אם "האשה רוצה שלום בית או שהיא רוצה את הבית". על כך השיב עורך דינה של האשה: "זו טעות של בית הדין לחשוב כך. היא אמרה שהיא מעדיפה שהוא (הבעל) יחזור הביתה. אם הוא רוצה גט אני מבקש את הכתובה בסך 150 אלף שקלים, ובנוסף אני מבקש פיצויים".
בסיכומיו טען הבעל, כי אין סיכוי לשלום בית בין הצדדים. האשה טענה כי היא סבלה במשך כל שנות הנישואין מבעלה, אך תמיד סלחה לו והאמינה בכל פעם, שזו הפעם האחרונה
האשה טענה בסיכומיה: "לא בגדתי, מוכנה להיבדק בפוליגרף"
בסיכומיו טען הבעל, כי אין סיכוי לשלום בית בין הצדדים, וכי החל מ-2012 האשה זנחה את מעשי ידיה לחלוטין, לא עשתה דבר עבור ביתה ובעלה, לא הסכימה לישון איתו במיטה אחת, וסירבה לקיים עמו יחסי אישות.
לדבריו, לאשה דרישות כספיות מופרזות, ויש ניגודים במעשיה. מצד אחד, היא מבקשת שלום בית, ומן הצד האחר מגישה תלונות שווא נגד בעלה וגורמת לו להיות במעצר.
האשה טענה כי היא סבלה במשך כל שנות הנישואין מבעלה, אך תמיד סלחה לו והאמינה בכל פעם, שזו הפעם האחרונה. לדבריה, הבעל טוען כי היא בוגדת בו רק כדי לנשל אותה מזכויותיה, והיא אף מסכימה לבדיקת פוליגרף לבחינת אמיתות הטענות.
הדיינים קבעו כי תביעתה של האשה לשלום בית איננה כנה, וכי כל רצונה הוא להבטיח את זכויותיה הממוניות. מנגד, קבעו הדיינים כי תביעת הבעל לגירושין היא כנה
בית הדין הכריע: "תביעת שלום הבית של האשה איננה כנה"
בפסק דינו קבע בית הדין, כי מציאות חייהם העגומה של בני הזוג זהה לזו שהיתה בעת הדיון בתביעת הגירושין הראשונה. הדיינים ציינו כי הלכה למעשה שני בני הזוג אינם מסרבים להתגרש, אלא רק מתקוטטים על ענייני רכוש.
הדיינים קבעו כי תביעתה של האשה לשלום בית איננה כנה, וכי כל רצונה הוא להבטיח את זכויותיה הממוניות: "רצון האשה בשלום עם הבית, ולא בשלום בית עם בעלה", הם כתבו בסרקסטיות.
לדבריהם, אין זה סביר שאשה המתלוננת כלפי בעלה 15 פעמים על אלימות, אכן מעוניינת להמשיך לחיות איתו בשלום, ובפרט שהבעל נמצא כשלוש שנים מחוץ לבית המשותף. על רקע זה, נדחתה תביעת האשה לשלום בית ולמדור ספציפי.
מנגד, קבעו הדיינים כי תביעת הבעל לגירושין היא כנה: "בני הזוג אינם יכולים לגור יותר תחת אותה קורת גג, וודאי שאינם יכולים לחיות יחד כבני זוג נשואים".
עם זאת, הדיינים קיבלו את תביעת האשה לכתובה בסך 100 אלף שקל, "מאחר שהדעת נוטה לקבל את עמדת האשה לאלימות מתמשכת, ובפרט שהבעל היה מכור לשתייה שנים רבות, וכיום היא מתגרשת בגיל שיבה, כאשר אין לה יכולת להתפרנס".
עם זאת, הדיינים ציינו, שהאשה תוכל לקבל את 100,000 השקלים רק אם היא תוותר על אותם 100,000 שקלים במסגרת איזון זכויות הפנסיה של הבעל, וכפי שנקבע בפסק הדין, וככל שהיא לא תודיע לבית הדין תוך זמן קצוב שניתן לה, על אותו ויתור, לא תזכה בכתובתה.
* הכותבת, המתמחה בתחום דיני המשפחה, ייצגה במסגרת ההליך המתואר לעיל את הבעל.
