אדם שנפגע כתוצאה מאירוע שקשור בכלי רכב, יקבל פיצוי מחברת הביטוח המבטחת את כלי הרכב, רק אם המקרה יוכר כתאונת דרכים. אירוע יוכר כתאונת דרכים, בהתאם להגדרה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, כאשר מדובר במאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף, עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.
שימוש ברכב: נסיעה, כניסה אליו או ירידה ממנו
החוק קובע כי שימוש ברכב מנועי הינו "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו... ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".
החוק מונה מספר דרכים של "שימוש ברכב", אשר בקרות כל אחת מהן יחול החוק והמקרה ייחשב כתאונת דרכים, אולם מחריג "טעינה ופריקה"
פגיעה כתוצאה מפריקה - לא תוכר כתאונת דרכים
החוק מונה מספר דרכים של "שימוש ברכב", אשר בקרות כל אחת מהן יחול החוק והמקרה ייחשב כתאונת דרכים, אולם מחריג "טעינה ופריקה", כך שפגיעה כתוצאה מטעינה או פריקה לא תוכר (עקרונית) כתאונת דרכים.
יחד עם זאת, קיימים מצבים שבאירוע מסוים, מתקיימות מספר דרכי שימוש ברכב. כך, למשל: טעינה או פריקה יכולות להיעשות במסגרת תיקון דרך או טיפול ברכב
אירוע בו מתקיימות מספר דרכי שימוש ברכב
יחד עם זאת, קיימים מצבים שבאירוע מסוים, מתקיימות מספר דרכי שימוש ברכב.
כך, למשל: טעינה או פריקה יכולות להיעשות במסגרת תיקון דרך או טיפול ברכב; או מצב בו הרכב מתדרדר או מתהפך תוך כדי הפריקה; וגם כאשר במהלך טעינה או פריקה מתקיים שימוש של כניסה לרכב או ירידה מהרכב. כל אחד מהמצבים האלה עשוי להיות מוכר כתאונת דרכים בנסיבות מסוימות. לכן, בקרות אירוע פגיעה במהלך פריקה או טעינה, חשוב מאד להיוועץ בעורך דין המתמחה בנושא.
בפרשת אוסם, קבע ביהמ"ש העליון כי טעינה ופריקה של מטען כאשר הרכב עומד אינן בגדר "שימוש ברכב מנועי". לכן, ע"פ תיקון 8, פעולה זו אינה תאונת דרכים
ביהמ"ש העליון קבע: פגיעה בעת ירידה מהרכב בעת פריקה - תאונת דרכים
בית המשפט העליון דן בעבר בסוגיות הקשורות לחריג של טעינה או פריקה. בפרשת אוסם, קבע ביהמ"ש העליון כי טעינה ופריקה של מטען כאשר הרכב עומד אינן בגדר "שימוש ברכב מנועי". לכן, ע"פ תיקון 8, פעולה זו אינה תאונת דרכים.
יחד עם זאת, קבע העליון כי הירידה והעלייה מהרכב היא שימוש מוכר "ברכב מנועי". לכן, אם האירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש האחרות, די בכך כדי לקבוע כי אירעה תאונת דרכים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
באותה פרשה, קבע השופט ריבלין כי במקום שבו ניתן לשייך אירוע אחד למספר קטגוריות בהגדרת השימוש, כאשר על-פי אחת מהן מהווה פעולה שימוש ברכב מנועי ועל-פי האחרת אינה מהווה שימוש - תהיה לנפגע זכאות על-פי חוק הפיצויים (ע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב).
התובע נפצע מקפיצה בזמן שעסק בפירוק סחורה
התובע נאדר בישר (יכונה להלן: נ.ב) נפצע באוגוסט 2004 בזמן שעסק בפירוק סחורה בארגז האחורי של המשאית. במהלך הפריקה, התדרדרה מלגזה ידנית שהייתה על הארגז, כשהיא עמוסה סחורה לעברו. הוא נאלץ לקפוץ מהמשאית, כדי להימנע מהפגיעה, ותוך כך נפל ונפגע בברך. כל זה קרה כאשר הרכב היה מוּנָע, מאחר שבתום הפריקה הוא היה אמור להמשיך בנסיעתו.
נ.ב. הגיש תביעה להכרה כנפגע תאונת דרכים
כתוצאה מהאירוע, הגיש נ.ב. תביעה לבית משפט השלום, כדי להיות מוכר כנפגע תאונת דרכים ולקבל פיצויים מחברת הביטוח, שביטחה את המשאית. התביעה הוגשה באמצעות משרד הח"מ (11530-07 ת"א נאדר בישר נ ' א.ח. שיווק בננות בע"מ ואח').
מקרה שקרה: חברת הביטוח טענה כי נ.ב. נפל בעת הפריקה, ולא ירד או קפץ מהמשאית. לכן, לטענתה, מדובר בתאונת עבודה ולא בתאונת דרכים
חברת הביטוח טענה: נפל - לא ירד או קפץ
חברת הביטוח טענה כי נ.ב. נפל בעת הפריקה, ולא ירד או קפץ מהמשאית. לכן, לטענתה, מדובר בתאונת עבודה ולא בתאונת דרכים. לכן, לטענתה, אין לה כל חבות כלפי התובע והיא לא צריכה לפצות אותו. חברת הביטוח הסתמכה בטענה זו על כך שסעיף החוק מדבר על ירידה מהרכב ולא נפילה ממנו.
שינוי גרסאות: האמנם?
בנוסף, טענה חברת הביטוח כי התובע שינה את גרסתו וכי יש הבדל בין הגרסה שנמסרה בחדר המיון לבין הגרסה שנתן במשטרה.
בנוגע לגרסה שניתנה בחדר המיון, קבע בית המשפט השלום כי "גרסת התובע עקבית למן הרגע הראשון.."
הגרסה בחדר המיון אינה מתיימרת לפרט את השתלשלות האירוע
בנוגע לגרסה שניתנה בחדר המיון, קבע בית המשפט השלום כי "גרסת התובע עקבית למן הרגע הראשון. נכון כי בתעודת חדר המיון נרשם בלקוניות 'נפל מהאוטו בזמן עבודה', ברם זוהי ממילא לא גרסה שמתיימרת לפרט את מלוא השתלשלות העניינים והסדר הכרונולוגי אלא את האלמנטים החשובים מבחינת רישום המתחייב בחדר מיון - נפילה מרכב".
השלום הכריע בהתאם לעדותו של נ.ב. במשטרה וקבע כי הוא נחבל כתוצאה מקפיצה
ביהמ"ש השלום קבע: נ.ב. נחבל כתוצאה מקפיצה
השלום הכריע בהתאם לעדותו של נ.ב. במשטרה וקבע כי הוא נחבל כתוצאה מקפיצה. "אני מקבלת, אפוא, את גרסתו העובדתית של התובע כמהימנה וקובעת כי נפילתו על האספלט היא תוצאה של נחיתה מקפיצה מכוונת מהמשאית", כתבה השופטת אילת דגן.
המקרה אינו נופל בגדרי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים
מאחר שהמקרה אינו נופל בגדרי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, בית המשפט נדרש להליך פרשני, בו בחן אם המקרה מקיים את אחת החזקות החלוטות המרובות. כאשר מתקיימים יסודותיה של החזקה החלוטה, רואים את המקרה כתאונת דרכים.
האם פגיעה במהלך ירידה מרכב מהווה שימוש שגובר על הפריקה?
כלומר, כדי לקבוע האם מדובר בתאונת דרכים, נדרש בית המשפט לדון ולהכריע בשאלה המשפטית: האם פגיעה במהלך ירידה מרכב, היא שימוש שגובר על הפריקה, שהוחרגה בחוק.
השופטת דגן ציינה בפסק הדין: "הסיטואציה העובדתית מעוררת קושי משפטי, בשל העובדה שמצד אחד היא מקיימת לכאורה את אחת מדרכי השימוש המוכרות (ירידה מרכב) למטרות תחבורה, ומצד שני אין ספק כי ארעה תוך כדי טעינה ופריקה שבמסגרת החזקה הממעטת".
למעשה, הלכת אסם קבעה, כי במקרים בהם ניתן לענות על שתי הקטגוריות (חזקה מרבה וחזקה ממעטת) יש לראות במצב זה כתאונת דרכים
הלכת אוסם
בית משפט השלום התייחס בפסק הדין להלכה שנקבעה בפרשת אוסם. באותו המקרה (אוסם) בית המשפט העליון איחד שני תיקים, שבהם נפגעו שני נהגי משאית, כאשר עסקו - כל אחד מהם במקרה אחר - בסגירת דלתות רכבם, לאחר פעולה של טעינה ופריקה של רכב עומד.
ביהמ"ש נדרש לדון בשאלה מה גובר: הפעולה של כניסה לרכב או ירידה מרכב או ה"חריג" של פריקה וטעינה. בדיון, העליון עמד על הקושי שנוצר בעניין והחליט כי בהתנגשות בין חריג הטעינה והפריקה לבין אחת החזקות המרבות החלוטות שבהגדרה הכוללת, נסוגה ההוראה הממעטת, הטעינה או הפריקה, מפני החזקה המרובה של כניסה או ירידה מהרכב.
למעשה, ההלכה קבעה כי במקרים בהם ניתן לענות על שתי הקטגוריות (חזקה מרבה וחזקה ממעטת) יש לראות במצב זה כתאונת דרכים.
לאור ההלכה הזו, קבעה השופטת דגן כי האירוע מהווה תאונת דרכים. "התובע נפגע בגופו במהלך ירידה מרכב (קפיצה מתוכננת..)"
תקדים אוסם: השימוש המוכר גובר על החריג של טעינה ופריקה
לאור ההלכה הזו, קבעה השופטת דגן כי האירוע מהווה תאונת דרכים. "התובע נפגע בגופו במהלך ירידה מרכב (קפיצה מתוכננת כפי שקבעתי), שהתקיימה עובדתית בעת ובעונה אחת עם הליך הפריקה. לפי התקדים שנקבע בפרשת אוסם גובר השימוש המוכר על החריג של טעינה ופריקה, ולכן התקיים באירוע שימוש ברכב מנועי".
חברת הביטוח ערערה למחוזי
חברת הביטוח הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת השלום (ע"א 2577-10-10 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נאדר בישר ואח').
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יגאל גריל, דחה את הערעור לעניין חבות חברת הביטוח, והפחית במעט את התשלום שנפסק לתובע כפיצוי לפנסיה
המחוזי דחה את הערעור
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יגאל גריל, דחה את הערעור לעניין חבות חברת הביטוח, והפחית במעט את התשלום שנפסק לתובע כפיצוי לפנסיה. גם בערעור ייצג משרד הח"מ את התובע.
לסיכום: בקרות אירוע שאינו נופל בגדרי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים - כגון: אירוע תוך כדי פריקה או טעינה של רכב מנועי - יידרש בית המשפט לבחון אם המקרה מקיים את אחת החזקות החלוטות המרובות. לכן, מומלץ לפנות לעורך דין מתמחה בתחום, כדי שיוכל לבחון את המקרה ולהמליץ מהו ההליך הנכון במקרה הספציפי.
* משרד עו"ד רפעת מרעי מתמחה בתביעות נזיקין, מקרקעין והסכמי נדל"ן והליכי פשיטות רגל. עו"ד רפעת מרעי בעל ניסיון רב בניהול תביעות נגד חברות ביטוח בעקבות תאונות דרכים, תאונות עבודה ורשלנות רפואית.
** סייעה בהכנת הכתבה: עו"ד נעמה הראל, כתבת zap משפטי.
