חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, נועד להגן על כבודו ושמו הטוב של אדם או תאגיד על ידי איסור פרסום דברים העלולים להשפיל או לבזות את האדם או התאגיד. החוק מאזן בין הזכות לחופש הביטוי לבין הזכות לכבוד ושם טוב. החוק מתייחס רק לדברים שפורסמו, כלומר לא יכולה לקום עילה של לשון הרע משיחה בין שני אנשים.
החוק קובע, כי פרסום לשון הרע שהייתה בו כוונה לפגוע יכול להתגבש לכדי עבירה פלילית שדינה מאסר של שנה
עבירה פלילית שדינה מאסר של שנה
החוק קובע, כי פרסום לשון הרע שהייתה בו כוונה לפגוע יכול להתגבש לכדי עבירה פלילית שדינה מאסר של שנה (סעיף 6 לחוק) והנפגע אף רשאי להגיש קובלנה פלילית בגין עבירה זו.
פרסום לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית בגינה ניתן לתבוע פיצוי באמצעות דיני הנזיקין ומסדיר קבלת פיצוי בגובה 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק
פיצוי בגובה 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק
סעיף 7 לחוק קובע, כי פרסום לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית בגינה ניתן לתבוע פיצוי באמצעות דיני הנזיקין ומסדיר קבלת פיצוי בגובה 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק (סעיף 7א לחוק). המשמעות היא שקבלת הפיצוי איננה מותנית בגרימת נזק בפועל, מספיק שהתובע יוכיח כי ההתבטאות הייתה עלולה לפגוע בו.
הגנה על פרסומים של הכנסת והממשלה
ישנן מספר הגנות המוגדרות בחוק, אשר בהתקיימן גם אם הפרסום עונה על הגדרת לשון הרע, הוא מותר. ביניהן ניתן למצוא הגנה על פרסומים של הכנסת וחבריה, הממשלה והשרים, מבקר המדינה, שופטים ודינים וכדומה.
הגנת אמת בפרסום - פרסום של דבר אמת, הגם שהוא לשון הרע, יהיה מוגן אם יש בו עניין לציבור
אמת בפרסום
הגנה נוספת היא הגנת 'אמת בפרסום'- פרסום אמת שיש בו עניין ציבורי. דהיינו, פרסום של דבר אמת, הגם שהוא לשון הרע, יהיה מוגן אם יש בו עניין לציבור.
פרסום יהיה מוגן גם אם לא הוכח לגביו שהוא אמת או שהוא מהווה עניין לציבור, ובכלל זה הבעת דעה, אם פורסם בתום לב בהתאם לאחת מ-12 הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק
תום לב
בנוסף קבועה בחוק הגנת תום הלב - פרסום יהיה מוגן גם אם לא הוכח לגביו שהוא אמת או שהוא מהווה עניין לציבור, ובכלל זה הבעת דעה, אם פורסם בתום לב בהתאם לאחת מ-12 הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק.
כדי לקבוע שאכן מדובר בלשון הרע, בית המשפט יבחן את המקרה כך: האם הביטוי מהווה לשון הרע ע"פ החלופות בחוק, האם התקיים פרסום, האם הפרסום הוא מותר
בית המשפט ייבחן את המקרה על פי 4 שלבים
כדי לקבוע שאכן מדובר בלשון הרע, בית המשפט יבחן את המקרה על פי 4 שלבים: (1) האם הביטוי מהווה לשון הרע על פי החלופות בסעיף 1 לחוק. (2) האם התקיים פרסום לפי ההגדרה בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית על שני הסעיפים הללו, עוברים לשלב הבא. (3) בית המשפט יבחן האם הפרסום הוא פרסום מותר לפי סעיף 13 לחוק, אזי הוא נהנה מחסינות מוחלטת ודין התביעה להידחות.
אם הפרסום אינו חוסה תחת 'פרסומים מותרים', יבחן בית המשפט האם מדובר באמת בפרסום שיש בה עניין ציבורי כפי שנקבע בסעיף 14 לחוק
אמת בפרסום שיש בה עניין ציבורי
אם הפרסום אינו חוסה תחת 'פרסומים מותרים', יבחן בית המשפט האם מדובר באמת בפרסום שיש בה עניין ציבורי כפי שנקבע בסעיף 14 לחוק. בהגנה זו נדרשים שני תנאים מצטברים: אמיתות הפרסום מבחינה עובדתית ועניין ציבורי בפרסום. אם התנאים אינם מתקיימים, יבחן בית המשפט האם קמה למפרסם הגנת תום הלב לפי סעיפים 15 ו-16 לחוק. רק אם הפרסום אינו נכנס תחת אחת ההגנות יעבור בית המשפט לשלב הבא (4) מתן סעד בגין הפרסום שמהווה לשון הרע.
מקרה שקרה: בתביעה נדרש ש.ל. לשלם פיצויי ללא הוכחת נזק בסך 200,000 ש"ח לר.כ. הבעלים של מטווח ירי
תביעה לפיצויים בסך 200,000 ₪ בגין פרסום 6 פוסטים
נגד ש.ל. הוגשה תביעת לשון הרע בגין פרסום של 6 פוסטים בפייסבוק, בנוגע למטווח ירי שפעל בעיר בה הוא מתגורר, וגרם מטרדי רעשים חוזרים ונשנים שפגעו באיכות החיים שלו ושל שכניו. בתביעה נדרש ש.ל. לשלם פיצויי ללא הוכחת נזק בסך 200,000 ש"ח לר.כ. הבעלים של המטווח.
התובע בתיק טען, כי הפרסומים מהווים לשון הרע וכי ש.ל. לא הוכיח שעומדת לו הגנה של אמת בפרסום
לא הוכיח שעומדת לו הגנה של אמת בפרסום
ר.כ., התובע בתיק טען, כי הפרסומים מהווים לשון הרע וכי ש.ל. לא הוכיח שעומדת לו הגנה של אמת בפרסום. בנוסף טען כי ש.ל. חבר תום לב משום שלא הסיר את הפרסומים שגורמים נזק לר.כ. לאחר שהשיג את מטרתו בסגירת המטווח, ואף לא לאחר שהוגשה התביעה בגינם.
ר.כ. טען, כי הפרסומים שפגעו בו ייחסו לו ביצוע עבירות פליליות, ביזו אותו והפכו אותו למושא לשנאה מצד הסביבה
הפרסומים ביזו אותו והפכו אותו מושא שנאה
ר.כ. טען, כי הפרסומים שפגעו בו ייחסו לו ביצוע עבירות פליליות, ביזו אותו והפכו אותו למושא לשנאה מצד הסביבה. עוד טען, כי יש בפרסומים כדי לפגוע בשמו תוך הצגתו כעבריין ומכאן גם לפגוע בעסקו ובמשלוח ידו.
ש.ל. טען, כי מדובר במאבק לגיטימי שניהל מול העירייה, בשל אזלת ידה בטיפול במטרדי הרעש, למרות החריגות שהתגלו בבדיקות הרעש ותלונות התושבים
מדובר במאבק לגיטימי מול העירייה
ש.ל. טען בכתב הגנתו ובמסגרת הדיונים שהתקיימו בבית המשפט, באמצעות עורך דינו עו"ד יוסי ניזרי, הח"מ, כי הוא אינו חולק על כך שפרסם את הפוסטים. אולם טען, כי מדובר במאבק לגיטימי שניהל מול העירייה, בשל אזלת ידה בטיפול במטרדי הרעש, למרות החריגות שהתגלו בבדיקות הרעש ותלונות התושבים.
עוד טען ש.ל., כי הפוסטים פורסמו בעמוד הפייסבוק שלו ולא כוונו כלפי התובע או המטווח אותו ניהל, אלא כוונו כלפי הרשויות
לא הוזכר כלל שמו של ר.כ. או של המטווח בדברים שפורסמו
עוד טען ש.ל., כי הפוסטים פורסמו בעמוד הפייסבוק שלו ולא כוונו כלפי התובע או המטווח אותו ניהל, אלא כוונו כלפי הרשויות, ובשל כך גם לא הוזכר כלל שמו של ר.כ. או של המטווח בדברים שפורסמו. בנוסף טען, כי כל האמור בפרסומים הינו אמת והיה בדבריו עניין ציבורי לתושבי השכונות הסמוכות. לכן עומדת לזכותו הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב. עוד הוסיף, כי הפרסומים כוללים הבעת דעה מותרת אשר חוסה תחת הזכות לחופש הביטוי ואינם עולים כדי לשון הרע. (ת"א 22904-01-16 כהן נ' לוי).
שופטת בית משפט השלום בעפולה, השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס, קיבלה את עמדת ההגנה ודחתה את התביעה
השלום בעפולה קיבל את עמדת ההגנה ודחה את התביעה
שופטת בית משפט השלום בעפולה, השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס, קיבלה את עמדת ההגנה ודחתה את התביעה ממספר טעמים:
נקבע, כי מאחר שבכל הפרסומים לא הופיע שמו של התובע או המטווח, לא ניתן לייחס את הפרסומים לר.כ. עצמו
במקרה דנן אין בפרסומים כדי להוות לשון הרע
תביעת לשון הרע יכולה להיות מוגשת גם בשם תאגיד, אולם התובע בחר להגיש אותה באופן אישי ולא בשם החברה שהפעילה את המטווח, ולכן הבחינה בנוגע ללשון הרע תתייחס לתובע באופן אישי. השופטת קבעה, כי לא הוכחה הטענה לזהות בינו לבין המטווח או החברה שהפעילה אותו. מאחר שבכל הפרסומים לא הופיע שמו של התובע או המטווח, לא ניתן לייחס את הפרסומים לר.כ. עצמו. "וגם אם ניתן לייחס את הפרסומים כפוגעים בר.כ., ניתוח וקריאה של הפרסומים מוביל אותי למסקנה כי במקרה דנן אין בפרסומים כדי להוות לשון הרע" כתבה השופטת ג'ובראן מורקוס.
השופטת קבעה, כי מדובר בהבעה ושיתוף של דעה אישית ותחושות. הדברים כוונו אל העירייה וגם הביקורת שנכתבה הייתה על התנהלות העירייה בהענקת רישיון עסק למטווח וביקורת על הצעדים שנקטה בטיפולה במטרדי הרעש
הבעה ושיתוף של דעה אישית ותחושות
בנוגע ל-4 פרסומים פסקה השופטת ג'ובראן מורקוס, כי מדובר בהבעה ושיתוף של דעה אישית ותחושות. הדברים כוונו אל העירייה וגם הביקורת שנכתבה הייתה על התנהלות העירייה בהענקת רישיון עסק למטווח וביקורת על הצעדים שנקטה בטיפולה במטרדי הרעש.
תוכן הפרסום הוא נכון ויש עניין ציבורי במידע
באשר לשני פוסטים נוספים קבעה ג'ובראן מורקוס, שלא רק שאין בפרסום משום לשון הרע, אלא שלו היה בהם לשון הרע, קיימת בגינם הגנת אמת בפרסום, משום שתוכן הפרסום הוא נכון ויש עניין ציבורי במידע שפורסם.
ר.כ., התובע, נדרש לשלם לש.ל. - הנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 17,000 ש"ח
דין התביעה להידחות: התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך של 17,000 ש"ח
לבסוף פסקה השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס, כי דין התביעה להידחות, ור.כ., התובע, נדרש לשלם לש.ל. (הנתבע אותו ייצג הח"מ), הוצאות משפט בסך כולל של 17,000 ש"ח.
לסיכום: כל דיון שעוסק בסוגיית לשון הרע, ינסה לאזן ככל הניתן בין הצורך לאפשר חופש ביטוי לבין הזכות לשמור על שם טוב. עניין זה הופך להיות מורכב אף יותר בשנים האחרונות כאשר הוא מקבל ביטוי גם ברחבי רשת האינטרנט ובפרט ברשתות החברתיות. לכן כל מקרה לגופו צריך להיבחן בעיניים מקצועיות, לפיכך מומלץ להיוועץ בעורך דין שמתמחה בתחום, כדי לבדוק האם המקרה חוסה תחת אחת ההגנות אם לאו.
* משרד עו"ד יוסי ניזרי ושות' מתמחה בדיני נזיקין, עבודה, מקרקעין והסכמי נדל"ן, תביעות מול ביטוח לאומי והליכי הוצאה לפועל ופשיטת רגל. עו"ד יוסי ניזרי בעל ניסיון רב בניהול תביעות לשון הרע.
** סייעה בהכנת הכתבה: עו"ד נעמה הראל, כתבת zap משפטי.
