בתום מאבק משפטי מורכב, תושב דרום הארץ השיג ניצחון גדול. האיש הצליח להוכיח כי שטח שרכש מצד ג' לפני מספר שנים כלל גם קרקע בשטח כ-130 מ"ר, שנרשמה בטעות כשטח משותף של הדיירים במקום.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע השתכנע כי השטח המדובר שייך לתושב, לאחר שהוצג בפניו פסיפס ראייתי מורכב, שהתבסס על מסמכים נשכחים, בהיעדר תשריט ברור. המסמכים הצביעו על כך כי החלקה שרכש התושב מצד ג' כללה גם את שטח המריבה.
לטענת התובע, שטח המריבה נרשם בטעות כשטח משותף, שכן צד ג' רכש גם את שטח המריבה, וכפועל יוצא השטח שייך לתושב מכח רכישת הזכויות מצד ג'
טעות ברישום הבית המשותף
הפרשה החלה בשנת 2003, אז רכש התובע מצד ג' את כל זכויות החכירה על קרקע הרשומה כתת חלקה בבית משותף בדרום הארץ.
בפנייתו לבית המשפט, שנעשתה באמצעות משרד עו"ד אופיר בוכניק, טען האיש כי הקרקע שצד ג' רכש - ואשר הועברה אליו - כללה לא רק את השטח הבנוי של הבית, המשתרע על 116 מ"ר, אלא גם שטח נוסף, המשמש כיום לחנייה ומשתרע על 130 מ"ר.
לטענת התובע, שטח המריבה נרשם בטעות כשטח משותף, שכן צד ג' רכש גם את שטח המריבה, וכפועל יוצא השטח שייך לתושב מכח רכישת הזכויות מצד ג'. עם זאת, מדובר בשגיאה היסטורית. התושב דרש אפוא לשנות את הרישום ולהכיר בכך שהזכויות על כל השטח שייכות לו.
בין היתר, טען עו"ד אופיר בוכניק בשם מרשו בבית המשפט כי בעת המו"מ מול צד ג' על רכישת השטח, נמסרו לו נתונים בנוגע לשטח הנוסף. המחיר ששילם כלל את כל הזכויות עליו. לדבריו, בעת רישום הבית המשותף, הונצחה הטעות; צד ג' נרשם כבעל 116 מ"ר בלבד.
"בפועל, צד ג' ואני מחזיקים בשטח הנוסף כבר ארבעים שנה", טען האיש בבית המשפט. לביסוס טענתו, הוא הפנה את השופטת לפסק דין משנת 1976 שנגע למחלוקת באשר לשטח המריבה.
בפסק הדין, שניתן במסגרת סכסוך בין "צד ג'" לבין האיש שממנו רכשה את השטח, נקבע כי המקרקעין כולל הן את המבנה והן את השטח הנוסף, שאת הזכויות עליו דרש האיש בהליך זה.
באחד המכתבים, ציינה רשות מקרקעי ישראל כי לא תתנגד לתיקון רישום הבית המשותף, כמבוקש על ידי האיש. מאוחר יותר סייגה הרשות את הסכמתה
פסיפס של מסמכים נשכחים
הדרך להוכחת זכויותיו של האיש על הקרקע היתה קשה, מאחר שלא היה בנמצא תשריט חתום של השטח, המצביע על כך שהשטח הנוסף שייך לו.
לפיכך, במסגרת המשפט, נדרש האיש - באמצעות משרד הח"מ - לקבץ פסיפס של מסמכים נשכחים, שנועד להוכיח כי הקרקע אכן היתה חלק מזו שנרכשה על ידי צד ג' במקור.
מכיוון שלהסכם החכירה של "צד ג'" לא צורף תשריט, נאלץ האיש להפנות את בית המשפט לתשריט הדמיה, שנמצא במחשבי רשות מקרקעי ישראל משנת 1974, שהצביע על כך של"צד ג'" היו זכויות בשטח הנוסף.
זאת ועוד: האיש הציג בקשה להיתר בנייה שהגיש צד ג' ב-1977. מהבקשה עצמה, עלה כי מעבר לשטח הבניין, בהיקף 127 מ"ר, ישנה חצר של 132 מ"ר.
עו"ד אופיר בוכניק הפנה את בית המשפט גם לשרשרת מכתבים שהתנהלה בינו לבין היועץ המשפטי של רשות מקרקעי ישראל, במסגרתה אישר האחרון כי צד ג' אכן היה בעל זכויות בשטח כולל של 260 מ"ר, אף שחוזה החכירה התייחס רק לשטח הבנוי.
באחד המכתבים, ציינה רשות מקרקעי ישראל כי לא תתנגד לתיקון רישום הבית המשותף, כמבוקש על ידי האיש. מאוחר יותר סייגה הרשות את הסכמתה.
הרשות טענה כי המחלוקת באשר לשטח הנוסף אינה בינה לבין האיש, אלא בינו לבין "עמיגור" או דיירי הבית המשותף
"בנייה לא חוקית על השטח"
בתגובתה לבית המשפט, טענה הרשות כי אין כל יריבות בינה לבין האיש. עם זאת, הרשות ציינה כי בבדיקת תיק הנכס נמצאה בקשה להעברת זכויות לצד ג' משנת 1974, שנגעה לשטח בגודל 123 מ"ר בלבד. כך גם עלה מחוזה החכירה בין המינהל לבין צד ג'.
לדברי הרשות, הליך רישום הבית המשותף נעשה על ידי החברה המשכנת "עמיגור"; צו הבית המשותף משנת 1982 מראה כי השטח הנוסף הוא חלק מהרכוש המשותף.
הרשות טענה כי המחלוקת באשר לשטח הנוסף אינה בינה לבין האיש, אלא בינו לבין "עמיגור" או דיירי הבית המשותף. עוד טענה הרשות כי מאחר שרישום הבית המשותף נערך בשנת 1982, בכל מקרה חלה התיישנות במקרה זה ואין לדון בסוגיית תיקון צו הבית המשותף.
יצוין, כי רק חלק מהדיירים הגיעו לדיון שנערך בבית המשפט בעניין השטח. הדיירים שהתייצבו טענו כי אינם מתנגדים לתיקון הרישום, אולם התנו זאת בכך שהאיש יסיר סככה לא חוקית שהוא בנה בשטח הנוסף ללא היתר, המהווה מפגע ומטרד לציבור.
בית המשפט המחוזי הכריע בעד תיקון הרישום. נקבע, כי האיש הוא בעל הזכויות באותו שטח
"אין מקום לטענת ההתיישנות"
בית המשפט המחוזי הכריע בעד תיקון הרישום. השופטת קבעה כי עו"ד אופיר בוכניק הצליח להוכיח כי האיש הוא בעל הזכויות באותו שטח והכריעה לטובתו. השופטת קבעה כי לא הובאה כל ראיה ממשית, הסותרת את טענת האיש או הובעה לדבריו התנגדות מהותית.
בין היתר, השופטת הסתמכה על הראיות שקובצו על ידי עו"ד בוכניק, בהיעדר תשריט חתום של השטח הנוסף, ובכלל זה על מערכת ההדמיה של המינהל, שבה הופיע תשריט של השטח; מפה שצורפה למכתב של עורך הדין של "צד ג'", המצביעה על בעלות צד ג' בשטח הנוסף; על פסק הדין שקבע זאת, ועל היתרי בנייה שהוצאו לבקשת צד ג', אשר מהם עולה טענת האיש.
לבסוף, דחתה השופטת את טענת ההתיישנות של רשות מקרקעי ישראל וקבעה כי זו לא יכולה לעמוד, מאחר שהיא אינה חולקת הלכה למעשה על זכויותיו של האיש על הקרקע; ומאחר שבשנת 2015 היא הודיעה שלא תתנגד לרישום הבית המשותף.
לסיכום: אם אתם סבורים שמגיעה לכם זכות במקרקעין ומתקשים להוכיח זאת, אל תתייאשו. מומלץ לאסוף את כל הניירת, כולל מסמכים מצהיבים - ולפנות לעורך דין העוסק בדיני מקרקעין. ייתכן כי תגלו הפתעות יקרות ערך!
* עו"ד אופיר בוכניק מתמחה בדיני מקרקעין וייצג את התושב בבית המשפט במסגרת הליך זה.
