בלעדי למשפטי: סוף להתחייבות ארוכת טווח

בשנים האחרונות אנו עדים למהפכה צרכנית של ממש - עוד ועוד חוקים, בין אם ממשלתיים ובין אם פרטיים, שתכליתם היא אחת - להקל על הצרכנים, עולים להצבעה במליאת הכנסת ואף זוכים לתמיכת רוב חבריה. אותם חוקים נוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו בבואנו לרכוש מוצר או לחילופין לרכוש שירות כזה או אחר, והשפעתם על כיסנו ולעיתים אף על מצב רוחנו, היא משמעותית.

אחרי המהפכה בשוק הסלולר, ולאחר התיקון הנרחב לחוק הגנת הצרכן בכל הנוגע למדיניות החזרת מוצרים כך שהצרכן יוכל להחזיר מוצר ולקבל את כספו בחזרה אם נוכח שאין לו צורך באותו מוצר/שירות או לחילופין גילה בו פגם כזה או אחר, נתקלתי בענף שצבר תאוצה בעשור האחרון- ענף חדרי הכושר, אשר בהיעדר חקיקה מתאימה מוצא עצמו הצרכן לאחר תקופה מצוי בקשר עסקי שלא רק שאין הוא רוצה בו, אלא הוא גם אינו יכול לסיימו בטווח המיידי.

כאמור, בשנים האחרונות, עם הגידול בהיצע של מכוני הכושר ובביקוש של הצרכנים, גדלה התחרות בין המכונים השונים במאבק על ליבו של הצרכן. עם זאת, כאשר צרכן מגיע ומעוניין להירשם כמנוי למכון כושר הוא מתבקש לרוב להתחייב למינוי לתקופה של מינימום שלושה חודשים, כאשר במקומות רבים המינימום הינו שנה. מצב זה ללא ספק  פוגע בתחרות, ויוצר מצב בו הצרכן מוצא עצמו כלוא ללא כל יכולת להשתחרר מן המינוי שעשה באותו מכון. יתרה מכך, ברוב המקרים הצרכן מפסיק להתאמן במכון הכושר ואין באפשרותו לבטל את המינוי ועליו להמשיך לשלם עבור המנוי מתוקף ההתחייבות.

הסוף להתחייבות לתקופה ממושכת
על כן, לאחר פניות רבות שקיבלתי לאורך החודשים האחרונים, מצאתי לנכון לתקן את אותו ענף פרוץ, להידרש לאותה לקונה בחוק – והחלטתי על ידי תיקון של חוק הגנת הצרכן לשים סוף לצורך להתחייב לתקופת שימוש ממושכת באותו חדר כושר בו אנו חפצים להתאמן כאשר אנו מגיעים להירשם אליו כמנויים.

בהצעת החוק שהגשתי למזכירות הכנסת- הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון- איסור התניית עסקה בהתחייבות לתקופה קצובה) מצאתי לנכון לקבוע, כי צרכן המעוניין לבטל את המינוי שעשה למכון הכושר יוכל לעשות זאת לאחר תקופת מינימום של 31 יום. כמו כן, כללתי בהצעת החוק שלי גם קנס כספי כנגד המפר, דהיינו: עוסק שהתנה התקשרות בעסקה בכך שתהיה לתקופה מסוימת, יראו תנאי כאמור כבטל, ובית המשפט יוכל לפסוק לצרכן פיצויים לדוגמא, שאינם תלויים בנזק, בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים.

במהלך עבודתי על הצעת החוק הזו התברר לי, כי לא רק מנויי חדרי הכושר סובלים מהבעיה שהצעת החוק שלי באה לתת לה מענה, אלא כי בעיה זו חלה גם בתחומים נוספים וביניהם גם מנויים לעיתונים או לחילופין מנויים לבריכות, וכן שירותים נוספים שדורשים התחייבות לתקופה קצובה בתמורה למתן אותו שירות/מוצר, כך שלצרכן אין שום יכולת חוקית להשתחרר מאותה עסקה כך שכספו יושב לו.

 על כן, היועצים המשפטיים הן של ועדת הכלכלה של הכנסת והן של הרשות להגנת הצרכן, שאמונה על חוק הגנת הצרכן וכפועל יוצא מכך על כל השינויים החקיקתיים בו, מצאו לנכון לצרף להצעת החוק שלי הצעת חוק רחבה יותר של ח"כ איתן כבל שאוסרת בכלל התניית עסקה תהא אשר תהא בתמורה למתן אותו שירות/מוצר ללא כל יכולת להתנתק. מכיוון שהצעת החוק של ח"כ כבל הינה כוללנית וגורפת יתר על המידה כמובן שהיה צורך לסייג ענפים מסוימים שהצעה זו לא הייתה מאפשרת קיומם, ומכאן שהצעת חוק זו חלה רק על עסקאות במיטלטלין ולא בעסקאות במקרקעין. כמו-כן ענף השכרת הרכב וענפים נוספים אינם נכללים בהצעת החוק הנ"ל.

חוק הגנת הצרכן, שהינו חוק שמשפיע עלינו בחיי היום יום ומשפיע מאוד על הכיס של כל אחד ואחת מאיתנו, הינו אחד החוקים שמתרחבים מדי שנה ושנה באופן המשמעותי ביותר והיד עודנה נטויה- ככל שהשוק גדל, ככל שהיצע השירותים הניתנים לנו האזרחים, כלומר: הצרכנים גדל, כך מתגלות עוד ועוד לקונות שבעזרת תיקון החוק הזה נמצא להן הפתרון הראוי הנדרש.

שוק חופשי עם חסמים ובלמים
חשוב להבהיר- איני מאמין כי יש לחוקק עצמנו לדעת, ואיני אוהב לחוקק חוקים במקומות שאין בהם צורך רק כדי ששמי יופיע על גבי הצעת החוק. השקפת העולם הכלכלית שלי דוגלת בשוק חופשי עם חסמים ובלמים.
בנוסף, אם אראה במהלך הליך החקיקה הנוכחי, כפי שנהגתי בעבר לגבי חוקים שונים שיזמתי, כי תכלית הצעת החוק כפי שאני רוצה שהיא תבוא לידי ביטוי אינה יכולה להתממש בעקבות גורמי שוק שונים, כמובן שלא אקדם אותו.