רוחות של שינוי מנשבות בשנים האחרונות בפסיקה העוסקת בדיני משמורת ומזונות ילדים. גישה המקדמת יחס שוויוני בין גברים ונשים הולכת ונעשית דומיננטית. בכל הקשור לענייני משמורת, הגישה השוויונית רואה את האב כשותף מלא להורות ולטיפול בילדים. כך, בקשתם של גברים למשמורת משותפת נענית ביתר פתיחות. מגישה זו, נגזרת גם תפיסה שוויוניות של חלוקת נטל מזונות הילדים, שמשמעותה היא כי אבות רבים אינם נדרשים לשלם לאם מזונות ילדים. במקרים מסוימים, האם אף נדרשת לשלם מזונות לאב.
השינוי בגישה רווח בבתי המשפט לענייני משפחה ומתחיל לחלחל גם לבתי הדין הרבניים, אם כי הוא דומיננטי יותר בבתי המשפט לענייני משפחה. במאמר זה, נציג את השינוי בגישה באמצעות שני מקרים מרתקים. באחד המקרים, לא זו בלבד שהאב לא נדרש לשלם מזונות ילדים, אלא שבית הדין אף קבע כי על האם לשלם לאב דמי מזונות חלקיים.
מקרה שקרה: בעקבות מעבר האם לחו"ל, המשמורת עברה לאב באופן בלעדי והאם הפסיקה לחלוטין את הסדרי הראיה השוטפים עם הילדים, לרבות בעת חופשות בתי הספר. שינוי זה היווה הכבדה כלכלית על האב. בעקבות זאת, טען האב לשינוי נסיבות מהותי, ודרש כי האם תשלם לו מזונות ילדים
מה עמד בבסיס החלטת בית הדין הרבני, לפיה האם תשלם דמי מזונות לאב ילדיה?
משרד הח"מ טיפל בתיק של זוג שהתגרש לפני מספר שנים והגיעו להסכם גירושין, במסגרתו נקבע כי המשמורת העיקרית תהיה אצל האב וכי הילדים ישהו עם האם יום-יומיים בשבוע. בהסכם גם נקבע כי אף אחד מהצדדים לא יידרש לשלם דמי מזונות לצד השני.
כעבור מספר שנים, החליטה האם לעבור להתגורר בחו"ל עם בן זוגה החדש. משמעות הדבר: המשמורת עברה לאב באופן בלעדי והאם הפסיקה לחלוטין את הסדרי הראיה השוטפים עם הילדים, לרבות בעת חופשות בתי הספר. שינוי זה היווה הכבדה כלכלית על האב. בעקבות זאת, טען האב לשינוי נסיבות מהותי, ודרש כי האם תשלם לו מזונות ילדים.
ביה"ד חייב את האם בתשלום מזונות בפועל, וקבע כי דמי המזונות שהאב דרש יקוזזו מחוב שהאב היה חייב לאם
כיצד פסק בית הדין הרבני?
על אף שחיוב אמהות בתשלום דמי מזונות נחשב נדיר בדין הרבני, יחסית לדין האזרחי, במקרה זה פסק בית הדין אחרת. ביה"ד חייב את האם בתשלום מזונות בפועל, וקבע כי דמי המזונות שהאב דרש יקוזזו מחוב שהאב היה חייב לאם. מדובר בפסיקה יוצאת דופן, שבה נקבע כי לא רק שהאב אינו מחויב לשלם לאם מזונות ילדים, אלא שעל האם לקחת חלק בעצמה במזונות.
הטענה שהעלה משרד הח"מ בפני בית הדין הרבני הייתה, כי כיוון ששני הקטינים המעורבים בעניין היו מעל לגיל 6 יש לקבוע את מזונותיהם לפי דין צדקה
מה היה הנימוק לחיוב האם במזונות, שהועלה בפני בית הדין הרבני?
הטענה שהעלה משרד הח"מ בפני בית הדין הרבני הייתה, כי כיוון ששני הקטינים המעורבים בעניין היו מעל לגיל 6 יש לקבוע את מזונותיהם לפי דין צדקה. על פי דין זה יש לשני ההורים - לאב ולאם - חובה משותפת לזון את ילדיהם, על פי יכולתם הכלכלית. אמנם אין חידוש הלכתי בטענה זו, אולם בפועל, לעתים רחוקות ניתנו החלטות המחייבות את האם במזונות ילדיה. במקרה דנן, בית הדין קיבל את הטענה והפסיקה שניתנה יוצאת דופן גם במונחיו.
בסופו של דבר, לא נפסק תשלום דמי מזונות מלאים, אלא מופחתים תוך אפשרות קיזוז חלק מהחוב, מאחר שמדובר בילדים גדולים יחסית
מדוע לא נפסקו דמי מזונות מלאים?
בסופו של דבר, לא נפסק תשלום דמי מזונות מלאים, אלא מופחתים תוך אפשרות קיזוז חלק מהחוב, מאחר שמדובר בילדים גדולים יחסית, שאחד מהם עומד לפני גיוס והשנייה מתגוררת מרבית השבוע בפנימייה, כך שלא נדרשים דמי מזונות מלאים, גם כשהאם כלל אינה לוקחת חלק במשמורת שלהם.
במקרה אחר, האב דרש שהמשמורת על הילדים תהיה משותפת וכי דווקא האם תהיה זו שתשלם לו דמי מזונות. הנימוק של האב היה שהכנסתה החודשית של האם גבוהה משלו פי יותר משלושה וכי לאם דירה בבעלותה
ומה בנוגע לבית המשפט לענייני משפחה? מהם פרטי המקרה בו פסק ביהמ"ש כי האב אינו צריך לשלם דמי מזונות?
הסיפור השני, המדגים את רוחות השינוי: זוג דתי עם חמישה ילדים, שבחר לנהל את תביעת מזונות הילדים והמשמורת דווקא בבית המשפט לענייני משפחה.
תוך כדי הליך הגירושין, לפני גיבוש ההסכם הסופי, נקבעו על ידי בית המשפט סעדים זמניים. על פיהם, האם היא המשמורנית העיקרית ולאב נקבעו הסדרי ראייה עם הילדים. דמי המזונות נקבעו בהתאם והאב נדרש לתשלום חודשי.
יחד עם זאת, לקראת גיבוש ההסכם הסופי, האב דרש שהמשמורת על הילדים תהיה משותפת וכי דווקא האם תהיה זו שתשלם לו דמי מזונות. הנימוק של האב היה שהכנסתה החודשית של האם גבוהה משלו פי יותר משלושה וכי לאם דירה בבעלותה, בעוד שלו (האב) אין דירה משל עצמו ועליו להוציא חלק מהכנסתו על שכר דירה.
האם לא הסכימה למשמורת משותפת, בטענה כי לאב אין מסוגלות הורית
כיצד הגיבה האם לטענות האב?
האם לא הסכימה למשמורת משותפת, בטענה כי לאב אין מסוגלות הורית. בנוסף, היא טענה כי יש לדחות את בקשתו לתשלום דמי מזונות, מאחר שטענתו כי משכורתו נמוכה משלה באופן משמעותי היא שקרית וכי הוא מעלים מבית המשפט חלק מהכנסותיו.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את דרישות האב באופן חלקי. ביהמ"ש דחה את טענות האם בדבר אי מסוגלות ואישר כי המשמורת על הילדים תהיה משותפת
כיצד הכריע בית המשפט בעניין?
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את דרישות האב באופן חלקי. ביהמ"ש דחה את טענות האם בדבר אי מסוגלות ואישר כי המשמורת על הילדים תהיה משותפת. זאת, בשונה מהסעד הזמני שניתן לפני גיבוש הסכם הגירושין הסופי.
בית המשפט אמנם לא אישר את בקשת האב, כי האם תשלם לו מזונות, אך בהחלט קיבל את טענתו כי משכורתה גבוהה ממשכורתו באופן משמעותי. אי לכך, ביהמ"ש קבע, כי נטל המזונות יחולק בין ההורים באופן שווה, כך שכל הורה יישא בתשלום המזונות בעת שהיית הילדים עמו וכי אף צד לא יידרש לשלם לצד השני.
במלים אחרות, לא רק שבית המשפט קבע, כי לאב יש מסוגלות הורית ממש כמו לאם, אלא גם מנע מצב, לפיו האב היה עלול למצוא את עצמו כורע תחת נטל דמי מזונות, נאלץ להתגורר אצל הוריו בשל קושי לשלם שכר דירה וחי ברמת חיים נמוכה. זהו מצב אבסורדי, אשר עד לאחרונה אבות רבים מצאו עצמם מתמודדים עמו.
לסיכום: שני המקרים שנסקרו מהווים דוגמא לתחילת השינוי התפיסתי המתחולל בערכאות המשפטיות, לגבי תפקידיהם של האם והאב - הן מבחינת ההשתתפות בנטל הכלכלי של גידול הילדים והן מבחינת גידולם השוטף. חשוב להבין כי מדובר בשינוי משמעותי, משום שבעבר, עד לאחרונה, התפיסה הרווחת שהנחתה את בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני, היתה כי המשמורנית העיקרית צריכה להיות האם; וכי האחריות המלאה לדמי המזונות מוטלת על האב. זאת, פעמים רבות, בלי קשר לזמני השהייה בפועל של הילדים אצל כל אחד מההורים או להכנסות ההורים.
* משרד עו"ד נעים, קוניין ושות', מתמחה בדיני משפחה.
** סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap משפטי.
