עבירות נשק (אמל"ח) המפורטות בסעיף 144 לחוק העונשין (תשל"ז-1977), הן עבירות פליליות חמורות מאוד, והעונש בגינן יכול להגיע למספר רב של שנות מאסר, ולכן חשוב מאוד להיוועץ בעו"ד פלילי בעל ניסיון בתחום ולהתנהל בצורה נכונה מהרגע הראשון.
החזקת נשק או חלקים של נשק ללא רישיון בתוקף (סעיף 144א) - העונש על עבירה זו הוא עד 7 שנות מאסר, או עד 3 שנות מאסר אם מדובר על החזקה של חלקי נשק
מהן עבירות נשק?
החוק מחלק את עבירות הנשק לשלושה סוגים עיקריים, וקובע את מתחם הענישה לכל אחת מהן:
• החזקת נשק או חלקים של נשק ללא רישיון בתוקף (סעיף 144א) - העונש על עבירה זו הוא עד 7 שנות מאסר, או עד 3 שנות מאסר אם מדובר על החזקה של חלקי נשק.
• נשיאה והובלת נשק (סעיף 144ב) - העונש על עבירה זו הוא עד 10 שנות מאסר, או עד 3 שנות מאסר אם מדובר על נשיאה/הובלה של חלקי נשק.
• סחר בנשק (סעיף 144ב-2) – זוהי העבירה החמורה מכולן, והעונש בגינה הוא עד 15 שנות מאסר. ע"פ החוק, עבירת סחר בנשק מתייחסת לכל העברה של נשק למישהו אחר, בין אם בתמורה ובין שלא בתמורה, והיא כוללת בתוכה גם ייצור, ייבוא וייצוא של נשק.
תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלקים של אחד מאלה - יחשבו לכלי נשק ע"פ החוק
מהו נשק?
באופן כללי ניתן לומר, כי ההגדרה של נשק לעניין עבירות אלו היא: 'כלי שיש בכוחו להמית אדם לרבות חלקים, אביזרים ותחמושת של כלי כזה'. אך האם כל נשק יכול להמית?
כדי לקבוע מהו "כלי שיכול להמית", פירט המחוקק בסעיף 144ג לחוק את ה"תנאים" שצריכים להתקיים ע"מ שאותו כלי ייחשב לנשק לעניין זה:
1. כלי שמסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה וכדומה, שבכוחם להמית אדם, לרבות חלקים, אביזרים ותחמושת.
2. כלי שמסוגל לפלוט חומר שנועד להזיק לאדם, לרבות חלקים, אביזרים ותחמושת, אך להוציא מיכל גז מדמיע.
3. תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלקים של אחד מאלה.
מה נדרש כדי להרשיע אדם בעבירת נשק?
על פניו ניתן לחשוב שההרשעה בעבירת נשק היא פשוטה יחסית, שכן החוק מתייחס במפורש הן לאיסורים עצמם והן להגדרות השונות של נשק לעניין זה. אולם, בפועל לא כך הוא הדבר.
ראשית, יש לזכור שבעבירות פליליות, לא ניתן להרשיע אדם, אלא אם הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק סביר.
מכיוון שכך, רבים הם המקרים בהם דווקא ההגדרות המפורטות בחוק יוצרות בחקירה "חורים", שמערערים את הספק הסביר הנדרש ולא פעם אף מביאים להקלה משמעותית בעונש ואף לזיכוי.
מקרה שקרה: היה מדובר במטען מאולתר ולא במטען חוקי, לפרקליטות היה קשה מאוד להוכיח על סמך התמונות בלבד שאכן מדובר בכלי שיש בכוחו להמית אדם ועל כך "נפלה" התביעה
האם הנשק עומד בהגדרת החוק?
כאמור, ההגדרה של נשק ע"פ החוק היא 'כלי שביכולתו להמית'.
כדי לקבוע זאת צריכים החוקרים להביא חוות דעת של מומחה שתעיד על כך שאכן היה בכוחו של הנשק להמית אדם. אמנם סעיף 144ג(1) לחוק קובע כי: "אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא", אך בפועל ניתן להשיג הקלה בעונש במקרים שבהם הייתה תקלה בנצרה של הנשק למשל.
דוגמה למקרה בו טיפל הח"מ כאשר הגן על אדם שהואשם בהנחת מטען: בסמוך לביתו של המתלונן הונח מטען מאולתר שלא התפוצץ. המתלונן צילם בטלפון שלו את המטען ונסע להגיש תלונה במשטרה. כשחזר המטען לא היה שם ולא נמצא. מכיוון שהיה מדובר במטען מאולתר ולא במטען חוקי, היה קשה מאוד לפרקליטות להוכיח על סמך התמונות בלבד שאכן מדובר בכלי שיש בכוחו להמית אדם ועל כך "נפלה" התביעה.
נחת היסוד במקרים שבהם המשטרה מצאה כלי נשק "בחצריו" של אדם (בביתו/ברכבו וכדומה) היא שהנשק שייך לאותו אדם, גם אם אין עליו טביעות אצבע
חזקה על הנשק
סעיף 144ד קובע כי: "מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". כלומר, הנחת היסוד במקרים שבהם המשטרה מצאה כלי נשק "בחצריו" של אדם (בביתו/ברכבו וכדומה) היא שהנשק שייך לאותו אדם, גם אם אין עליו טביעות אצבע.
אולם גם כאן, יכולה ההגנה להוכיח שהמקום שבו נמצא כלי הנשק הוא מקום "פרוץ" שאליו נכנסים ויוצאים אנשים רבים, וייתכן שהוא שייך למישהו אחר שהשאיר אותו שם.
ניתן להשיג הקלה בעונש במקרה שהנשק נתפס ברכב שבו נסעו ארבעה אנשים, אך עוה"ד הצליח להוכיח שהנהג לא ידע על כך שיש נשק ברכב
ידיעה ושליטה
בדומה לעבירות סמים, גם בעבירות של נשיאת והובלת נשק נדרשת ידיעה. כך למשל, ניתן להשיג הקלה בעונש במקרה שהנשק נתפס ברכב שבו נסעו ארבעה אנשים, אך עוה"ד הצליח להוכיח שהנהג לא ידע על כך שיש נשק ברכב.
הסרת חיסיון
דוגמה לטקטיקת הגנה נוספת היא הגשת בקשה להסרת החיסיון מהמקור המודיע.
מרבית תיקי הנשק בישראל נפתחים בעקבות מידע מודיעיני (מקור מודיעיני, מעקבים, סוכנים סמויים וכו').
אמנם האדם שמסר את המידע המודיעיני אינו נחשב כראייה ובד"כ הוא מוגן תחת חסות ולכן גם לא יכול להעיד בביהמ"ש, אבל ניתן להגיש בקשה להסרת חיסיון מסיבות שונות (למשל בטענה שהמודיע עצמו הוא זה ש'שתל' את כלי הנשק).
עתירה להסרת חיסיון מוגשת לרוב לשופט שני, שאינו השופט המרכזי בתיק (כדי שהשופט הראשון לא ייחשף לחומרי חקירה רבים). אם הסניגור של הנאשם מצליח להוכיח ולשכנע את ביהמ"ש שחשיפת הראייה/המודיע/דרכי הפעולה של החוקרים תעזור להגנת הנאשם - ביהמ"ש יאשר בד"כ את הסרת החיסיון כדי שלא לפגוע בהגנת הנאשם.
במקרה כזה, שבו ביהמ"ש מורה לחשוף את המודיע, הפרקליטות בדרך כלל תחשוף אותו ותאפשר חקירה נגדית, או שהמהלך יוביל את הפרקליטות להגיע להסדר טוב ומקל מאוד.
אכיפה בררנית יכולה לעלות כטענה במקרים שבהם מצליח הסניגור להוכיח שהמשטרה לא בדקה את כל כיווני החקירה האפשריים, אלא התמקדה בחשוד אחד בלבד
אכיפה בררנית
אכיפה בררנית יכולה לעלות כטענה במקרים שבהם מצליח הסניגור להוכיח שהמשטרה לא בדקה את כל כיווני החקירה האפשריים, אלא התמקדה בחשוד אחד בלבד.
כך קרה למשל בתיק שבו טיפל הח"מ:
באחד הימים עקבה ניידת תנועה סמויה אחר רכב שנחשד שעבר עבירת תנועה, תוך שהשוטרים מצלמים את הרכב בתנועה. תוך כדי נסיעה הבחינו השוטרים שרוכב קטנוע שנסע ליד הרכב החשוד העביר לנהג הרכב אקדח דרך החלון.
השוטרים עצרו מיד את הרכב בצד וערכו חיפוש, שבמהלכו מצאו בתא המטען של הרכב שלושה נשקים, רימונים, מחסניות ועוד. האופנוען עצמו לא נתפס. הקסדה שלו נמצאה ועליה סימני DNA, אך לא הוגש כתב אישום כנגד נושא ה-DNA.
כחלק מטקטיקת ההגנה טען הח"מ שישנם מחדלי חקירה רבים, לרבות אכיפה בררנית (שכן - מדוע לא הוגש כתב אישום כנגד האופנוען?). חוקרי המשטרה טענו שלא נמצאו מספיק ראיות כנגד האופנוען, אך הח"מ טען שמדובר במודיע ולכן המשטרה מסתירה את זהותו.
בנוסף לטענת האכיפה הבררנית העלה הח"מ טענות שמערערות את הספק הסביר:
• ידיעה - הנאשם טען שהוא לא ידע על הימצאות הנשקים ברכבו ושייתכן שמישהו אחר שם אותם שם ללא ידיעתו, טענה שהתבססה גם על דו"ח הפעולה של חבלן המשטרה ועדותו בביהמ"ש, אישרה שהנשקים שנמצאו ברכב במהלך החיפוש לא היו גלויים לעין, אלא מוסתרים היטב בתוך תא המטען.
• סחר - בסרטון שצולם ראו את היד המושטת של רוכב האופנוע, אך לא ניתן לראות במפורש שהנשק נמסר לנאשם. לכן טען הח"מ שהאופנוען הראה את הנשק לנאשם והחזיר אותו לתיקו מבלי שמסר לו אותו, ולכן אין כאן סחר.
• חזקה על הנשק – על אף שעצם הימצאות הנשק ברכבו של הנאשם היא עילה לעבירה של החזקת נשק, טען הח"מ שהרכב משמש את הנאשם בעבודתו כקבלן וכי במסגרת עבודתו הרכב נשאר פתוח ואנשים רבים משתמשים בו, לרבות אשתו ואחיו. כדי להוכיח זאת ביקש הח"מ לבדוק את טביעות האצבע שנמצאו על התחמושת, ואכן טביעות האצבע שנמצאו לא היו שייכות לנאשם אלא לבן דודו, מה שחיזק את טענת ההגנה לכך שאנשים נוספים משתמשים ברכב וכי לא הנאשם הוא זה שהניח ברכב את הנשק.
הטענות שהוכיח הח"מ, מחדלי החקירה הרבים, היעדר העבר הפלילי של הנאשם, נסיבותיו האישיות (מפרנס יחיד של משחה מרובת ילדים) הובילו בסופו של דבר להסדר טיעון שבו בוטל סעיף האישום על הסחר ונשאר הסעיף של החזקה והובלה בלבד; כמות הנשק שונתה ובמקום כ-10,000 כדורים למשל, נכתב "הרבה כדורים"; ובמקום עונש מאסר של 5 שנים נגזר עליו עונש מאסר של 25 חודשים, שמתוכם ריצה פחות משנה לאחר שקוזזו ימי מעצרו ושליש על התנהגות טובה.
לסיכום,
עבירות נשק הן עבירות חמורות ועל כן חשוב מאוד להתנהל נכון לאורך כל הדרך, לדרוש את הזכות להיוועץ עם עו"ד ולא לדבר עם החוקרים עד לאחר מכן. לכל מילה, משפט וראייה יש חשיבות בתיקים מסוג זה ואין להקל בכך ראש.
* הכותב הוא עו"ד לדיני פלילים, תעבורה ונזיקין
