פרשנות לשון ספק בחוות דעת מומחה

בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה, אשר דחה את תביעת המערער להכרה באוטם שריר הלב, בו לקה כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום ביטוח לאומי

המערער הועסק כמנהל עבודה בחברת ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ העוסקת בשיקום מבנים, כאשר בתקופה הרלוונטית עסק המערער בפרויקט צביעת מבנה ושיפוץ חיצוני באתר המצוי ברח' הצוללת דקר 2 בחיפה.

ביום 5.7.07 הגיע המערער לאתר בשעות הבוקר, ולאחר זמן קצר הגיעו פקחים מטעם עיריית חיפה, אשר דרשו להזיז קונטיינר, אשר הוצב בסמוך לבנין בו בוצע הפרויקט. בין המערער לפקחים התפתח ויכוח קולני לגבי מיקום הקונטיינר. זמן קצר לאחר הויכוח - המערער חש כאבים בחזהו, ובשעה 10.05 הוזמן אמבולנס אשר הגיע בשעה 10.16, שפינה את המערער לבית החולים כרמל, שם אובחן כי לקה באוטם. תביעת המערער להכרה באוטם שריר הלב שארע לו כתאונת עבודה ע"פ חוק הביטוח הלאומי נדחתה על בסיס חוות דעתו של מומחה שמונה על ידי בית הדין, ואשר נקט בין היתר בלשון של "לא ניתן לשלול" ביחס לקשר הסיבתי בין האירוע הלבבי ובין עבודתו של המערער. על כך הגיש המערער ערעור לבית הדין הארצי. 

המערער ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, וטען כי בית הדין האזורי בפסק דינו לא פרש נכון את חוות דעתו של המומחה. לטענתו, קריאת חוות דעתו של המומחה בכללותה מצביעה על קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין האוטם.

לא ביטוי של ספק אלא של זהירות
בית הדין הארצי (השופט עמירם רבינוביץ, השופטת לאה גליקסמן והשופט אילן סופר) קבע, כי הביטוי "לא ניתן לשלול", בו נקט המומחה בחוות דעתו, במקרה הנוכחי אינו ביטוי של ספק, אלא ביטוי של זהירות בפסיקה, שאין בו בהרבה מן המקרים ודאות רפואית אבסלוטית מדויקת. על כן נפסק, כי יש לראות באוטם שריר הלב שארע למערער כתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי. 
 
כמו כן, בית הדין הארצי חזר וקבע, כי אין לקבל את עמדת המוסד, לפיה בכל מקרה בו המומחה הרפואי קובע בחוות דעתו כי "לא ניתן לשלול" קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, מתחייבת המסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אוטם שריר הלב.
הערעור התקבל, והמוסד לביטוח לאומי חויב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪.

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין
 
(עב"ל 32691-06-10 אלי דהן – המוסד לביטוח לאומי )

נכתב ע"י עו"ד אורנית גורטלר