אב ישלם לבת זוגו לשעבר ולילדיו פיצוי של למעלה מ-100 אלף שקלים, לאחר שהתקין בביתם מצלמות נסתרות ללא ידיעתם, ובאופן זה פגע בפרטיותם בניגוד לחוק - כך קבעה לאחרונה שופטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, נאווה גדיש.
בית המשפט קבע, כי חלקם של הקטינים בפיצויים בגובה 45 אלף שקלים יופקד עבורם בתוכנית חיסכון, שאותה הם יוכלו לפתוח בגיל 18. במקביל נדחו טענותיה של האם על כך שהאב הוציא את דיבתה רעה ופתח נגדה בהליכי סרק במטרה להזיק לה.
מקרה שקרה: המאבק בין בני הזוג לא שכך ואף הגיע לעוצמות גבוהות במיוחד על רקע תלונות שהגיש האב למשטרה, לפיהן האם נוהגת באלימות כלפי הילדים ומתעללת בהם
תלונות במשטרה כלפי האם על אלימות
האב והאם התנהלו כבני זוג בין השנים 2007 עד 2013, אך לא נישאו זה לזו. לשניים נולדו זוג תאומים, שכיום הינם בני 9 שנים.
באפריל 2013 הגישו השניים בקשות הדדיות למתן צווי הגנה, ולאחר דיון שהתקיים בנושא ניתן בהסכמת הצדדים צו הגנה הדדי, והוסכם כי האב יעזוב את הבית.
למרות זאת, המאבק בין בני הזוג לא שכך ואף הגיע לעוצמות גבוהות במיוחד על רקע תלונות שהגיש האב למשטרה, לפיהן האם נוהגת באלימות כלפי הילדים ומתעללת בהם.
האב פנה גם לעובדת סוציאלית ממחלקת הרווחה שטיפלה במשפחה וטען כי האם חסרת מסוגלות הורית, ואף פנה בנושא זה לפסיכולוג שמונה במסגרת ההליכים בין הצדדים.
על רקע התלונות של האב כלפי האם, היא הגישה נגדו תביעת ענק בסכום של 3.3 מיליון שקלים, שבה העלתה כלפיו טענות קשות. בין היתר, טענה האם כי האב פגע בפרטיותה, הוציא לשון הרע כנגדה, ופתח בהליכי סרק נגדה בכוונת זדון
האם תבעה את האב ביותר מ-3 מיליון שקלים
על רקע התלונות של האב כלפי האם, היא הגישה נגדו תביעת ענק בסכום של 3.3 מיליון שקלים, שבה העלתה כלפיו טענות קשות. בין היתר, טענה האם כי האב פגע בפרטיותה, הוציא לשון הרע כנגדה, ופתח בהליכי סרק נגדה בכוונת זדון (עוולת הנגישה).
לטענת האם, האב עקב אחרי תנועותיה ותנועות הילדים, באמצעות מצלמות נסתרות שהתקין בביתם ללא ידיעתם. במקביל, כך נטען, שכר האב את שירותיו של חוקר פרטי, שעקב אחריהם, כאשר יצאו מחוץ לבית.
האם טענה במסגרת התביעה, כי התקנת המצלמות, הכוללות רכיב שמע, מהווה לא רק פגיעה בפרטיות, אלא גם האזנת סתר אסורה, היות שהאב האזין לשיחות שניהלו היא והילדים.
זאת ועוד, טענה האם כי האב שיתף גורמים חיצוניים בנושאים אישיים הנוגעים למצבה ולמצב הילדים, וטען בפניהם כי היא מטופלת בכדורים פסיכיאטריים ומתעללת בילדים.
האב אישר את רוב הטענות העובדתיות שהועלו כלפיו על ידי האם, אך טען כי נהג באופן זה מתוך כוונה להגן על ילדיו
האב: "התקנתי מצלמות כדי להגן על הילדים"
האב אישר את רוב הטענות העובדתיות שהועלו כלפיו על ידי האם, אך טען כי נהג באופן זה מתוך כוונה להגן על ילדיו.
ביחס למצלמות המעקב טען האב, כי התקין אותן לאחר שנחשף לסימני אלימות קשים על גופם של הקטינים, שאף סיפרו לו כי אימם הכתה אותם.
האב טען, כי הוא זכאי להגנה על פי חוק הגנת הפרטיות, היות שפעל בתום לב, בנסיבות שבהם הייתה מוטלת עליו חובה חוקית ומוסרית להתקין את המצלמות.
בית המשפט קבע, כי לא היה בסיס להתנהלותו הפסולה של האב, וקבע כי החשש הראשוני שלו ביחס לאלימות שמפעילה האם כלפי הילדים לא היה מוצדק.
על פי פסק הדין, אמנם בתמונות שהציג האב נראו הילדים כשעליהם סימנים של שריטות, חבלות ונשיכות, "אולם לא ניתן להתרשם כי מדובר בחבלות של ממש מעבר למה שניתן לראות כדבר שבשגרה אצל ילדים קטנים שמבקרים בגן ילדים ובגן שעשועים", קבע בית המשפט.
השופטת גדיש ציינה במסגרת פסק הדין, כי טענת האב שלפיה הקטינים סיפרו לו שאימם מכה אותם היא טענתה בעייתית, לאור חוות דעת שניתנו בתיק שמהן עלה כי הוא ממש דובב את ילדיו כדי להעיד על אלימות מצידה של האם.
"התמונה הבעייתית שהוצגה לפניי מגיעה לכדי הסתה של הקטינים על ידי אביהם, תוך תשאולים שערך להם בדרך סוגסטיבית, כשהוא ממש שם דברים בפיהם", קבעה השופטת.
על הצבת מצלמות המעקב בבית, והפגיעה בפרטיות שנגרמה בעטיין לאשה ולילדים, פסקה להם השופטת פיצוי של 50 אלף שקלים. עוד פסקה פיצוי של 40 אלף שקלים על המעקב שניהל האב באמצעות חוקר פרטי, תוך הפרת הזכות לפרטיות של האם וילדיה.
השופטת אף חייבה את האב לפצות את האם ב-30 אלף שקלים על האזנות הסתר שבוצעו באמצעות מצלמות המעקב, תוך ביצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה.
בית המשפט קבע, כי לא היה בסיס להתנהלותו הפסולה של האב, וקבע כי החשש הראשוני שלו ביחס לאלימות שמפעילה האם כלפי הילדים לא היה מוצדק. במקביל, דחתה השופטת את תביעת לשון הרע שהגישה האם נגד האב
"הפנייה לרשויות בעניין הילדים היתה מוצדקת"
במקביל דחתה השופטת את תביעת לשון הרע שהגישה האם נגד האב, לאחר ששיתף גורמי מקצוע בחשש שלו מפני האם ודיווח להם שהיא "משוגעת", כביכול: "מצופה מהורה שחושד כי ילדיו חשופים לאלימות לפנות לגורמי המקצוע, לעדכן בפניהם את חששותיו ולעדכן בדבר כל מידע רלוונטי שיש בידו בעניין זה, לרבות בדבר מצבו הרפואי של ההורה האחר, כדי שאלה יוכלו לבדוק את אותן טענות", קבעה.
השופטת דחתה גם את טענת האם, כי האב הפר את עוולת הנגישה כלפיה (סעיף 60 לפקודת הנזיקין) בכך שהגיש כלפיה 15 תלונות, אף שלטענתה ביחס לכולן נקבע כי מדובר בתלונות שווא.
"אינני מקבלת את טענות התובעת כי הנתבע הגיש תלונותיו על מנת לפגוע בה", קבעה השופטת. "האמנתי לנתבע כי חשש שילדיו בסכנה, ובשל חשש זה הגיש תלונותיו למשטרה. אף שהחשש לא היה מבוסס, לא ניתן לקבוע כי הגיש תלונה למשטרה בזדון וכדי להרע לתובעת".
* הכותב מתמחה בתחום דיני המשפחה, ולא ייצג את מי מהצדדים במסגרת הליך זה.
