סוף עידן הזיכויים בשאלת כיול תקופתי של מכשירי הממל"ז?

רבים מעורכי הדין שעוסקים בתחום דיני התעבורה, יזכרו  מעתה את התאריך 1 ביולי 2012.

ביום זה, נפל דבר בישראל, לאחר שבית המשפט העליון קבע באופן נחרץ, כי קמה החזקה בדבר אמינותם של שני מכשירי הממל"ז שנדונו, וכי חזקה זו לא נסתרה. על כן, קבע בית המשפט העליון, כי ניתן להסתמך על תוצאותיהם לצורך הרשעה.
כך למעשה הוכחה אשמתם של דריזין וכהן, שני הנהגים שאתגרו את בית המשפט העליון, ובית המשפט קבע למעשה, כי הם אשמים במיוחס להם בכתבי האישום על עבירות מהירות.

כיול תקופתי - השאלה שבמחלקות
השאלה המרכזית שנשאלה בבית המשפט העליון, אשר עמדה להכרעה, ושעליה אף ניתנה הרשות לערער היתה, האם משטרת ישראל מחויבת לבצע כיול תקופתי על פי אמות מידה מטרולוגיות, למכשירי מדידת מהירות בהם היא משתמשת לצורך אכיפת ההגבלות על מהירות הנהיגה בכבישים, על מנת שניתן יהיה לבסס הרשעות על תוצאותיהם, וזאת בנוסף לבדיקות היומיות והתקופתיות הנעשות להם.

כרקע לבקשות אלה, יוזכר כי המדובר בשני תיקים שהתנהלו בבתי משפט לתעבורה, אשר בכל אחד מהתיקים הנ"ל ניתנו הכרעות שונות בבתי משפט שונים, שהתבססו על מסקנות וניתוחים שונים.

עוד יצוין, כי בתיק אחד הוגש כתב אישום על סמך תוצאותיו של מד מהירות אלקטרוני מסוג Multanova 6F (להלן: הממא"ל). באותו עניין נטען, כי הנאשמת נהגה במהירות של 80 קמ"ש בדרך עירונית שבה המהירות המותרת היא 60 קמ"ש. כאמור, רכבה צולם על ידי ממא"ל שהינו מכשיר המשגר גלי רדיו אל עבר רכב המטרה ומחשב את מהירותו על בסיס "אפקט דופלר", שלפיו כאשר גל מוחזר מגוף נע משתנים אורך הגל וביחס הופכי לכך – תדירותו.

ואילו כנגד הנאשם האחר, הוגש כתב אישום בגין נהיגה במהירות של 119 קמ"ש בדרך בה המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש בלבד, בהסתמך על סמך תוצאותיו של מד מהירות לייזר (להלן: ממל"ז) מסוג LTI 20-20, שפעילותו מתבססת על ההנחה כי מהירות האור באוויר קבועה. לפיכך, שיגור פעימות של קרני לייזר לעבר רכב המטרה ומדידת זמן מעופם לרכב וחזרתם ממנו מאפשרים לקבוע את המרחק מהמכשיר אל הרכב על-פי הנוסחה: מרחק = זמן כפול מהירות.

שאלה עקרונית ובעלת השלכות 
כאמור, לאחר שבית המשפט העליון שוכנע, כי השאלה המתעוררת היא עקרונית ובעלת השלכות רחבות על ציבור המתדיינים בעבירות מתחום דיני התעבורה, ניתנה רשות לערער. בייחוד נכונים הדברים לאחר שהטענות שהעלו הנאשמים להגנתם העסיקו לא מעט את הערכאות השונות והביאו לפסיקות סותרות רבות בנושא.

העליון פסק: המכשירים אמינים
בסיכומו של ניתוח מקצועי, קבע בית המשפט העליון, כי קמה החזקה בדבר אמינותם של שני המכשירים שנדונו בלא ביצוע כיול מטרולוגי תקופתי, ולכן, מעתה והלאה, ניתן להסתמך על תוצאותיהם לצורך הרשעה, וכי למעשה, בכל פעם שהמשטרה תעשה שימוש במכשירים אלה, יתקשו נהגים לתקוף עוד את אמינותם, וקרוב לוודאי שהדבר יביא לריבוי הסדרי טיעון.

כותב שורות אלו סבור, כי המסר של בית המשפט העליון יחלחל במהירות, באשר מרבית התיקים המתנהלים בבתי המשפט לתעבורה ברחבי המדינה עוסקים בענייני מהירות. לפיכך, מעתה והלאה ילך ויפחת מספר התיקים שבהם יבחרו נהגים לנהל הליך הוכחות בשאלת אמינות המכשירים הנ"ל. זאת ועוד, מרבית המקרים שיגיעו לפתחו של בית המשפט יתקלו בחומה בצורה וכמעט בלתי ניתנת לפיצוח, וההרשעה תהיה כמעט ודאית.