בישראל קיימות אלפי עובדות סיעוד זרות, שנמצאות בעמדת נחיתות קשה. מדובר בנשים שעוצרות את מהלך חייהן הרגיל במטרה לשפר את מצבן הכלכלי, עוזבות את ארצן לפרק זמן של כמה שנים כדי לחסוך כסף ולשוב לארץ המוצא. לרוב, הן מתגוררות באותו בית עם המעסיק הנכה או הקשיש, הן מועסקות לאורך כל שעות היממה ונדרשות להיענות לכל גחמה שלו או של בני משפחתו.
הפסיקה קבעה, כי ככלל עובדי סיעוד המתגוררים בבית המעסיק אינם זכאים לתשלום בגין שעות נוספות, בין היתר בשים לב לכך כי מדובר במתכונת עבודה מיוחדת המשרתת את האינטרס של העובד וחוסכת ממנו חלק משמעותי מעלויות הדיור והמזון.
אותן עובדות כבולות למעסיק שלהן, שעל פי רוב מחזיק ברישיון עבודה עבורן, ויכול לגרום לכך שיגורשו מישראל. הן עושות הכל כדי להישאר כאן, לאחר שהוציאו אלפי שקלים עבור כרטיס טיסה ודמי תיווך. את מעט הכסף שהן מרוויחות שולחות אותן עובדות מדי חודש למשפחה שמעבר לים.
הרקע האמור והאינטימיות שנוצרת כתוצאה מהמגורים המשותפים, הופכים את עובדות הסיעוד הזרות לטרף קל להטרדות ולתקיפות מיניות מצד המעסיק. כך, מתחת לרדאר, עובדות מהפיליפינים, סרי לנקה, מולדובה ומדינות אחרות מוצאות את עצמן מוטרדות מדי יום, אך מסרבות להתלונן מחשש שיאבדו את מקור פרנסתן ויגורשו מהארץ.
על פי תנאי האשרה, התחייבה א' כי תעבוד אך ורק אצל המעסיק הספציפי וכי בסיום העסקתה אצלו יהא עליה לצאת מישראל. יצוין, כי אותה אשרה כלל לא היתה נחוצה לעובדת, ויצרה תלות מוחלטת שלה במעסיק
המעסיק הבטיח שיסדר אשרה מיוחדת
א' (45), עובדת זרה מסרי לנקה, המיוצגת על ידי הח"מ, היא דוגמה כואבת לקשיים שעימם נאלצות להתמודד עובדות סיעוד זרות.
א' הגיעה לארץ לפני כמה שנים כעובדת סיעוד, ועברה בין כמה מעסיקים. לאחר שמעסיקתה האחרונה הלכה לעולמה, נענתה א' להצעת עבודה שפורסמה על ידי מעסיק בשנות השבעים לחייו אשר הבטיח לא' כי הוא ידאג לה לאשרה חדשה ומיוחדת מטעמים הומניטריים.
על פי תנאי האשרה, התחייבה א' כי תעבוד אך ורק אצל המעסיק הספציפי וכי בסיום העסקתה אצלו יהא עליה לצאת מישראל. יצוין, כי אותה אשרה כלל לא היתה נחוצה לעובדת, ויצרה תלות מוחלטת שלה במעסיק.
מיד לאחר שעברה העובדת להתגורר בביתו של המעסיק והחלה לישון במקום, הוא החל להטריד אותה מינית. המעסיק הגיע למיטתה, ובמשך שני לילות רצופים אף ניסה לאנוס אותה ממש
תקיפה מינית קשה לילה אחרי לילה
לאחר תקופה קצרה, ביקש המעסיק מא' שתעבור לגור אצלו בבית. הוא אמר כי ישלם לה את המשכורת רק לאחר שיקבל את הרישיון עבורה, וכתוצאה מכך במשך תקופת עבודתה אצלו - לאורך חמישה חודשים - לא קיבלה העובדת את שכר עבודתה.
מיד לאחר שעברה העובדת להתגורר בביתו של המעסיק והחלה לישון במקום, הוא החל להטריד אותה מינית. המעסיק הגיע למיטתה, ובמשך שני לילות רצופים אף ניסה לאנוס אותה ממש.
א' ניסתה לברוח ואיימה שתפנה למשטרה, אך הוא ביקש שלא תעשה זאת, והבטיח שמעשיו לא יחזרו על עצמם. הוא אף איים על א' שאם תלך למשטרה, הוא ידאג לגרש אותה מהארץ. מחשש שתגורש, פחדה א' להתלונן, ונותרה בביתו של המעסיק, ללא ברירה ממשית.
א' המשיכה לעבוד אצל המעסיק, אך למרות הבטחותיו, הוא המשיך להטריד אותה, והוסיף לגעת בה בכל הזדמנות.
בסופו של דבר, עזבה א' את הבית, על רקע נסיבות אישיות. אמה חלתה, ולאחר שנודע לה על כך ביקשה א' את רשותו של מעסיקה לנסוע לסרי לנקה לבקרה.
כאשר שהתה א' בחו"ל, רחוקה מהשפעתו ההרסנית ומהמניפולציות שעשה עליה, היא החליטה שלא לשוב לבית המעסיק, וכשחזרה לישראל היא עברה לעבוד אצל מעסיק אחר.
באוגוסט 2017 הגישה א', באמצעות הח"מ, תביעה נגד המעסיק. בתביעה היא דרשה ממנו לשלם לה שכר עבודה של 19 אלף שקל, שלא שולם לה לאורך תקופת העסקתה, ופיצוי של 240 אלף שקל על התקיפות המיניות
המעסיק טען שהעובדת גנבה לו כסף
באוגוסט 2017 הגישה א', באמצעות הח"מ, תביעה נגד המעסיק. בתביעה היא דרשה ממנו לשלם לה שכר עבודה של 19 אלף שקל, שלא שולם לה לאורך תקופת העסקתה, ופיצוי של 240 אלף שקל על התקיפות המיניות, שאירעו לילה לאחר לילה. במקביל הגישה העובדת תלונה למשטרה נגד המעסיק על הטרדה מינית.
המעסיק מצדו הגיש כתב הגנה מטעמו ותביעה שכנגד. בכתב ההגנה טען כי הוא וא' כלל לא היו מעסיק ועובדת, אלא בני זוג (כלומר, הודה למעשה שבין הצדדים התקיימו יחסים אינטימיים, מה שיקל על הוכחת התביעה על הטרדה מינית, בהינתן יחסי המרות בין הצדדים).
בתביעה שכנגד טען המעסיק כי נתן הלוואה לבנה של א' בהיקף של 22 אלף שקל, ודרש כי תשיב לו עלות של כרטיס טיסה ומוצרי חשמל שרכש לבני משפחתה ב-11 אלף שקל. עוד דרש פיצוי של 50 אלף שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לו.
הליך חריג של גביית עדות מוקדמת
לאחר ניסיון פשרה כושל בין הצדדים, התקיים בתיק דיון מקדמי. זמן קצר לאחר מכן, בינואר 2019, התדרדר מאוד מצבה הבריאותי של אמה של העובדת, מה שחייב אותה לעזוב את הארץ. על רקע זה, הוגשה על ידי הח"מ בקשה דחופה לגביית עדות מוקדמת מהעובדת - צעד חריג בדרך כלל. בית הדין לעבודה ככלל, מודע לקשיים הייחודיים הנוגעים להעסקת עובדים זרים ומגמיש כללים דיוניים רבים על מנת שלא לחסום את דרכם לערכאות וכך גם בענייננו התאפשרה גביית עדות מוקדמת וחקירתה של א'.
גביית העדות עצמה נמשכה יומיים, והיתה יוצאת דופן. כדי לממשה צריך היה להביא לאולם בית המשפט מתורגמן מסינהלית לאנגלית, ומתורגמן נוסף עסק בתרגום הדברים מאנגלית לעברית. כעת ממשיך ההליך בין הצדדים להתנהל, כאשר בשלב זה המעסיק נדרש למסור תצהירים מטעמו.
עובד או עובדת זרה שנפגעו מהטרדה מינית זכאים לפיצוי, ללא כל קשר למעמדם בארץ מבחינת רשויות ההגירה
עובד שנפגע זכאי לפיצוי ללא קשר למעמדו
סוגיית הפגיעה המינית בעובדים זרים והפגיעה בזכויותיהם טעונה הסדרה מקיפה. לעיתים, הגדרת ההטרדה המינית בארץ המוצא של העובד הזר שונה מזו הנהוגה בישראל, ולכן רבים מהעובדים שנפגעים (למעשה עובדות) כלל לא מודעים לכך שמדובר בעבירה.
חשוב להדגיש, כי עובד או עובדת זרה שנפגעו מהטרדה מינית זכאים לפיצוי, ללא כל קשר למעמדם בארץ מבחינת רשויות ההגירה. נוסף על כך, בתי הדין לעבודה הולכים כברת דרך כלפי עובדים זרים, מתחשבים בפערי הכוחות בין הצדדים ובהיותם אוכלוסייה פגיעה ומוחלשת, מקלים עליהם, מאפשרים בנסיבות מסוימות לגבות מהם עדות מוקדמת, ואפילו במקרים חריגים לנהל הליך משפטי מבלי שהעובד הזר יתייצב בבית הדין על מנת להיחקר על תצהירו
לסיכום, הח"מ סבורה כי כדי לחתור לצדק חברתי בהקשר של העובדים הזרים יש להגביר את המודעות שלהם ושל מעסיקיהם לזכויות שלהם בישראל, בכלל זה בכל הנוגע להטרדות מיניות. לצורך כך, יש להנגיש להם את המידע הרלבנטי לתקופת עבודתם בשפת האם שלהם ואפילו להקים מנגנון שיפקח ויאכוף את קיום התנאים והזכויות של עובדים אלה על פי החוק.
בתי הדין לעבודה ממלאים תפקיד חשוב כאשר הם פותחים את שעריהם בפני העובדים הזרים חרף מגבלות דיוניות ועליהם להמשיך ולהגן עליהם כאוכלוסייה מוחלשת ולהרתיע מעסיקים שעוברים על החוק.
