תקנות חדשות: חובת תשלום למיוצגים ע"י הסנגוריה הציבורית

הסנגוריה הציבורית הודיעה לאחרונה על כניסתן לתוקף של תקנות חדשות המאפשרות לסנגוריה לגבות תשלום עבור ייצוג מטעמה בהליכים משפטים.

פורסם, כי המהלך צפוי להכניס כ-10 מליון ₪ בשנה לקופת המדינה.
סכומי האגרה נעים בין 300 ₪ ל-1,200 ₪ לפי סוג הערכאה השיפוטית. הזכות לייצוג על ידי הסנגוריה אינה מותנית בתשלום האגרה, אולם אי-תשלום האגרה יגרור את העברתו לגבייה על ידי המרכז לגביית קנסות.

כמו-כן התקנות מסמיכות את הסניגור הארצי הציבורי לקבוע הנחיות לפטור מלא או חלקי מחובת התשלום, דחיית מועד התשלום או פריסתו, וזאת במקרים חריגים בהם אין ביכולתו של המיוצג לעמוד בתשלום בשל מצבו הכלכלי, גילו, מצבו המשפחתי או בריאותו.
הסנגורים המחוזיים מוסמכים על מתן פטור, דחייה או פריסת התשלום לפי הנחיות הסניגור הארצי.
 
הסנגוריה הציבורית וזכות הייצוג בהליך הפלילי
הסנגוריה הציבורית הוקמה מכוח חוק שנחקק בשנת 1995 והיא חוללה שינויים מרחיקי לכת במשפט הפלילי בישראל, המהותי ובעיקר בפן המעשי. בכלל זה הייצוג על ידי הסנגוריה תרם להגדלה ניכרת של שיעור הנאשמים המיוצגים כיום בהליכים משפטיים, בהשוואה לעבר, ולביצור מעמדה של הזכות לייצוג על ידי סניגור כזכות חוקתית של האזרח ובמיוחד בהקשר למתן ייצוג למחוסרי יכולת.

מאז הקמתה גדלה מאוד הסניגוריה הציבורית והפכה לגוף הפרוס כיום בכל המחוזות בארץ. בראשו עומדת הסנגוריה הארצית המטפלת בתיקי בית המשפט העליון. הסנגוריה מעסיקה צוות פנימי המפקח על מאות סניגורים חיצוניים המייצגים חשודים ונאשמים בכל הערכאות, בהליכי מעצר, משפטים, ערעורים, ועדות שחרורים, בקשות למשפטים חוזרים ועוד. הסנגוריה הציבורית אף עוסקת בקידום הלכות עקרוניות ותקדימיות בפסיקה שהיא רואה בהן חשיבות לחיזוק זכויות החשודים והנאשמים כחלק מהרעיון של הליך ראוי. נציגי הסנגוריה מעורבים ומלווים וועדות מקצועיות שונות והליכי חקיקה בכנסת בתחום הפלילי. בשנים האחרונות תפסה הסנגוריה הציבורית נתח משמעותי מהייצוג בתיקים בהליכים הפליליים בישראל ושינתה במידה לא מבוטלת את פניה של הפרקטיקה בתחום.
 
חובת ייצוג למיעוטי יכולת וגם לנאשמים הצפויים למאסר
הייצוג המשפטי ניתן על ידי הסנגוריה הציבורית למיוצגים מיעוטי יכולת בהתאם לקריטריונים הקבועים בתקנות, אולם חוק סדר הדין הפלילי קובע גם חובת ייצוג לנאשם שיש סכנה שייגזר עליו עונש מאסר.
החוק קובע, כי על התביעה להודיע מראש על אפשרות שהיא תבקש להטיל על הנאשם עונש מאסר אם יורשע, ובמקרה כזה קמה לנאשם זכות לייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית. החוק קובע עוד, כי לא יוטל עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג ובכך מקנה החוק מעמד חשוב ביותר לזכות הייצוג, לפחות בתיקים בהם קיימת סכנה למאסר.

התפיסה היא, כי הזכויות המוקנות לחשוד או לנאשם אינן צריכות להישאר כתובות בספר החוקים בלבד ולהיוותר נחלתם של בעלי יכולת מיוחסים אלא שיש להנגישן, קרי להעמידן לרשות כלל האוכלוסייה, ובמיוחד לחלשים ומיעוטי היכולת. אחת הדרכים המרכזיות להשיג זאת היא בהכרה בזכות ייצוג רחבה בפני הרשויות של אכיפת החוק ובבית המשפט - זכות  שהיא בעלת מעמד חוקתי. 
 
התקנות החדשות מעוררות דילמות שונות
דווקא על רקע מעמדה של הסנגוריה הציבורית כגוף חשוב ובעל שאר רוח, המזוהה עם מטרות נעלות כקידומן של זכויות אזרח במדינה דמוקרטית - הטלת אגרות על זכות הייצוג מעוררת דילמה.
במערכת הפוליטית היו שקראו לשר נאמן לבטל את התקנות בנימוק שאין להתנות את זכות הייצוג החשובה כל כך ביכולת כלכלית. היו שטענו כי הסכום הצפוי להיגבות, כ-10 מליון ₪ לשנה כאמור, הוא "כסף קטן"  לעומת פטורים שמעניקה המדינה למשל לבעלי הון.

סכומי האגרה שייגבו לפי התקנות החדשות נמוכים ביותר ואולי אף סמליים ביחס לשכר טרחה שגובים סניגורים בשוק הפרטי.

עם זאת, ניתן לטעון כי אין מדובר בסכומים מבוטלים עבור אוכלוסיות חלשות וכי התשלום עלול להרתיע, למשל, כאשר יישקל צעד של הגשת ערעור על פסק דין. בכך ייפגע הרעיון של הנגשת הייצוג המשפטי דווקא לאלה שידם אינה משגת ובנקודת זמן קריטית.

החובה בתשלום אגרות גם מדגישה מתח בין כובעה של הסנגוריה כמייצגת את הנאשם ומי שעומדת לצדו בנאמנות אל מול הרשות (התביעה ובית המשפט), לבין מעמדה שלה עצמה כרשות או זרוע שלטונית, הנדרשת כעת לגבות תשלום עבור השירות הניתן בדרך של אגרה הנגבית באמצעות המרכז לגביית קנסות.

מנגד, על רקע הרחבתה הניכרת של זכות הייצוג גם למיוצגים שאינם בהכרח מיעוטי יכולת ותפיסת נתח נכבד מהייצוג בהליכים פלילים על ידי הסניגוריה, הטלת אגרה סמלית ביחס לתשלום בשוק הפרטי היא גזירה שעשויה להתקבל בהבנה. היא עשויה להקנות ערך לייצוג הניתן על ידי הסנגוריה לציבור, ולאחר תקופת הסתגלות תופנם ותוטמע. מה גם שהתקנות מקנות, כאמור, סמכות לסנגוריה לפטור מחובת תשלום מי שידו אינה משגת. 
 

הסוגיה של הטלת אגרה נדונה כבר בעבר בהקשר לפנייה לערכאות שיפוטיות. הדילמה נוגעת לאיזון הראוי בין שמירה מפני הצפה בהליכי סרק לבין רצון לשמור על נגישות של ההליך השיפוטי לכלל האוכלוסייה ובמיוחד למיעוטי יכולת. בהליכים פליליים אין, ככלל, חובת תשלום אגרות בית משפט, בשונה מהליכים אזרחיים, אם כי אף בהם יש אפשרות להגשת בקשה לפטור מאגרה על יסוד נימוקים של העדר יכולת כלכלית.
 
מכל מקום, התקנות החדשות הותקנו כהוראת שעה לשנתיים ויחולו על הליכים פליליים ועל ערעורים פליליים אך לא יחולו על הליכים אחרים כגון מעצר, עתירות אסיר ועדות שחרורים. כמו כן, לא תוטלנה אגרות כאשר המדינה מערערת והנאשם מיוצג על ידי הסנגוריה.
נראה, כי מדובר במהלך אשר החששות מפניו מובנים, אולם הוא נעשה תוך נקיטת איזונים מתאימים וייתכן אף שיתקבל על ידי הציבור בהבנה רבה יותר מהמצופה.