למרבה הצער, תאונות עבודה שמתרחשות בענף הבנייה הפכו בשנים האחרונות לתופעה רווחת, עליה אנו שומעים בכלי התקשורת רק במקרים בהם התאונה גורמת לאובדן נפש. עם זאת, בפועל התופעה רחבה הרבה יותר: מידי יום מתרחשות בענף הבנייה תאונות עבודה "קטנות", שנגרמות לרוב כתוצאה מעבודה ללא ציוד ראוי, ממחסור ואי אספקת ציוד מגן אישי, פיגומים שלא נבנו ע"י קבלן מוסמך, ו/או נבנו ע"י קבלן שאינו בקיא מספיק בתקנות ו/או בניגוד גמור לתקנות, ועוד מקרים רבים כמפורט בפקודת הבטיחות בעבודה תש"ל- 1970, ובתקנות הבטיחות בעבודה עבודות בניה תשמ"ח-1988.
פעמים רבות, נוטים הקבלנים ומנהלי העבודה בשטח "לטשטש" את האירוע, ולא לדווח על תאונות העבודה האלו, כדי להימנע מסגירת האתר ו/או עצירת העבודה. כתוצאה מכך, פועלים רבים שנפגעים אינם מקבלים את מלוא הזכויות המגיעות להם ע"פ חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב, התשנ"ה-1995). התופעה אף חמורה יותר כאשר מדובר בעובדים זרים ו/או תושבי הרשות הפלשתינאית, שלרוב כלל אינם מודעים לזכויותיהם.
בעניין זה חשוב לדעת: כאשר מעסיק ישראלי מעוניין להעסיק עובד זר/ עובד מהשטחים, עליו לקבל על כך את האישור של רשות האוכלוסין וההגירה ושל הרשות הביטחונית (המנהל האזרחי) ולהעניק לעובד את כל התנאים הסוציאליים שמגיעים לו כעובד זר, במסגרת חוקי המגן השונים (חוקי העבודה).
מקרה שקרה: המעסיקה הפנה את פועל הבניין שנפגע לבית חולים בשטחים ושם נטש אותו. המעסיק סירב לחתום על טופס 250 של הביטוח הלאומי
המעסיק סרב לחתום לעובד הפלשתיני שנפגע על טופס פגיעה בעבודה
בימים אלה, מטפל משרד הח"מ בתיק של פועל בניין פלשתיני, שעבד ברישיון אצל מעסיק ישראלי, שבשבוע הראשון לעבודתו נפל מפיגום בגובה שלוש קומות. כתוצאה מהנפילה נגרמו לפועל נזקי גוף ובעיקר שבר בידו וברגלו.
ממניעים שאינם ברורים, בחר המעסיק, שלא לפנות את העובד לבית חולים ישראלי, אלא לפנות אותו לבית חולים בשטחים. שם נטש אותו המעסיק לבדו כאשר על העובד לשלם את עלות הטיפול בביה"ח - עלות יקרה מאוד מאחר שאין בשטחי הרשות בתי חולים ממשלתיים כבישראל וכן אין חוק בריאות ממלכתי המעניק סל טיפולים ותרופות כבישראל. יתרה מכך, מכיוון שתאונת העבודה אירעה לאחר שהפועל עבד ארבעה ימים בלבד, סירב המעסיק למלא ולחתום על טופס 250 של ביטוח לאומי ("טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה שכיר"), שמטרתו להטיל על המעסיק את האחריות לתשלום הטיפול הרפואי בביה"ח בישראל (שתכוסה על ידי הביטוח הלאומי), וכן על טופס ב.ל. 211 טופס הודעה על תאונה כתאונת עבודה ותביעה לדמי פגיעה, מה שיאפשר לעובד שנפגע לקבל הכרה בפגיעה כתאונת עבודה, שבעקבותיה יוכל לקבל מהביטוח הלאומי את הכספים שמגיעים לו על פי חוק.
מדובר באדם, בעל משפחה ואב לילדים, שמאז התאונה נפגעה יכולתו להשתכר מאחר שאינו יכול לעבוד ולכלכל את משפחתו. עבורו, סירוב המעסיק לחתום על הטופס הוא הרה גורל, מאחר שהמשמעות היא שהביטוח הלאומי לא יוכל להכיר בו כנפגע עבודה. לכן, הוא לא יוכל לקבל תשלום על אובדן כושר העבודה שנגרם לו.
בסופו של תהליך ארוך ומייגע, שארך כשבעה חודשים, אישר הביטוח הלאומי את הדברים, הכיר בתובע כנפגע עבודה ושילם לו את דמי הפגיעה
מה ניתן לעשות?
בתי הדין לענייני עבודה מודעים לכך שרבים מהעובדים בתעשיית הבנייה הם עובדים זרים או שוהים בלתי חוקיים, ולכן בוחנים כל מקרה לגופו, אך ורק מהפן הסוציאלי, תוך התייחסות ליחסי עובד מעביד, במטרה לשקם את הנפגע ללא קשר למעמדו החוקי בישראל.
במקרה הנ"ל, פנה משרד הח"מ ישירות לביטוח הלאומי שזימן את הנפגע לחקירה, לאחר שהתובע הצליח להוכיח כי אכן אירעה תאונה, שהתאונה קרתה במסגרת העבודה, שיש קשר בין העבודה לתאונה, שהנפגע הועסק ע"י מעסיק ישראלי וכי התקיימו יחסי עובד מעביד (זאת הוכח ע"י תלוש השכר שהוציא המעסיק לאותו עובד בגין אותה תקופה).
בסופו של תהליך ארוך ומייגע, שארך כשבעה חודשים, אישר הביטוח הלאומי את הדברים, הכיר בתובע כנפגע עבודה ושילם לו את דמי הפגיעה. עתה, ממתין הנפגע לקביעת דרגת נכותו מעבודה . לאחר שיסתיים תהליך קביעת דרגת הנכות, תוגש תביעה נזיקית כנגד הקבלן ו/או היזם שאצלם הועסק אותו עובד.
יצוין, כי מבחינת הביטוח הלאומי (קרי מדינת ישראל), אין נפקות לעצם היותו זר ו/או פלשתינאי, הטיפול שניתן והזכויות המוענקות הן מתוקף זכאותו כעובד לקבלן. התביעה לא תידחה רק בשל היותו עובד זר או פלשתינאי.
מחדל נוסף שמתרחש, כניסיון של הקבלנים לטייח את העובדה שלא עמדו בתקנות הבטיחות הנדרשות, הוא אי דיווח על תאונות עבודה לאגף הפיקוח על הבנייה של משרד הכלכלה והתעשייה, כפי שהקבלנים מחויבים לעשות
חובת דיווח לאגף הפיקוח
מחדל נוסף שמתרחש, כניסיון של הקבלנים לטייח את העובדה שלא עמדו בתקנות הבטיחות הנדרשות, הוא אי דיווח על תאונות עבודה לאגף הפיקוח על הבנייה של משרד הכלכלה והתעשייה, כפי שהקבלנים מחויבים לעשות.
באגף הפיקוח יושבים מפקחים אזוריים שאמונים על תקנות הבטיחות של הבנייה ותפקידם לוודא שקבלנים והיזמים אכן ממלאים את התקנות. כאשר מתרחשת תאונת עבודה, חלה על הקבלן חובה לדווח על התאונה לאגף הפיקוח, ששולח מטעמו מפקח לחקור את האירוע בשטח.
הדיווח והתחקיר של המפקח חשובים כמובן להצלת חיי אדם ולמניעת תאונות, אך יש להם חשיבות גם כהוכחה לגבי התאונה, בשלב מאוחר יותר של התביעה הנזיקית.
עם זאת, כאמור, בפועל קבלנים רבים אינם מדווחים על התאונה. גם כאשר העובד מדווח על התאונה, כשהנושא עדיין "טרי" (יום - יומיים אחרי התאונה), נדרש המפקח לשלוח לקבלן הודעה על הגעתו. לרוב, עד שהמפקח מגיע לשטח, הפיגום הבעייתי כבר פורק. כל זאת, מבלי להזכיר את המחסור במפקחים על אתרי הבנייה.
בנוסף לכל הקשיים שהוזכרו, רבים מהמעסיקים טוענים בפני העובדים ש"לא מדובר בתאונת עבודה" ולכן אין טעם לדווח עליה. כמובן, זוהי טעות/ הטעיה, מאחר שההגדרה של תאונת עבודה רחבה מאוד וכוללת גם תאונות שמתרחשות בדרך אל העבודה/ בדרך מהעבודה
"זו בכלל לא תאונת עבודה"
בנוסף לכל הקשיים שהוזכרו לעיל, רבים מהמעסיקים טוענים בפני העובדים ש"לא מדובר בתאונת עבודה" ולכן אין טעם לדווח עליה. כמובן, זוהי טעות/ הטעיה, מאחר שההגדרה של תאונת עבודה רחבה מאוד וכוללת גם תאונות שמתרחשות בדרך אל העבודה/ בדרך מהעבודה, ולא רק תאונות שנגרמות בגלל העבודה עצמה או במקום העבודה (מפעל עסק וכיוב'). כך, למשל, טיפל משרד הח"מ לאחרונה בעובד שנפל בחדר המדרגות בדרכו לעבודה, העמידו על זכויותיו וכי מדובר בתאונת עבודה. העובד הוכר כנפגע תאונת עבודה ונקבעה לו נכות מעבודה המזכה אותו בקצבה חודשית.
לסיכום: ראשית, על המעסיקים והעובדים החובה להקפיד על תקנות הבטיחות ולקיימן שכן הן מצילות חיים. אם בכל זאת אירעה תאונת עבודה מומלץ לעובדים להכיר את הזכויות שלהם ולהיוועץ בעורך דין בעל ניסיון בתחום שינהל עבורם את הפנייה לביטוח הלאומי ואת התביעה הנזיקית כנגד הרשלנות של אותם גורמים שהביאה לקרות הפגיעה בגופם. והכי חשוב: לא לשכוח שבסופו של דבר, כל עובדי הבנייה הם בני אדם שעובדים בתחום.
* עו"ד חן שמחי עוסק בנזקי גוף, תאונות עבודה, תאונות דרכים וביטוח לאומי.
** סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap משפטי.
