למרבה הצער, כמעט בכל יום מתרחשות בישראל תאונות דרכים מסוגים שונים. רוב התאונות כלל אינן מדווחות, והתאונות המדווחות הן בדרך כלל תאונות דרכים עם נפגעים. במקרים אלה, תחקור המשטרה האם התאונה נגרמה באשמת הנהג, כתוצאה מכך שביצע עבירת תנועה, ואם הנהג ביצע עבירה, תישקל הגשת כתב אישום נגדו, בהתאם לחומרת העבירה.
כיוון שלסעיף האישום שבו תבחר התביעה יש משמעות מבחינת הענישה, חשוב להבין מתי ניתן לקבוע אחריות, מהם ההבדלים בין סעיפי האישום ואיך להתנהל נכון מבחינה משפטית, כבר מהרגע הראשון.
בעידן ריבוי כלי התחבורה הממונעים, כל נהג חשוף לתאונת דרכים, אך לא תמיד האשמה נעוצה בו. עם זאת, המחוקק אינו מקל ראש באחריות של הנהגים לתאונת הדרכים
אחריות במקרה של תאונת דרכים
תאונת דרכים מוגדרת בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשל"ה-1975) כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף, עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". כלומר, מדובר בהגדרה רחבה מאוד, שאינה תלויה באשמה לתאונה. ניתן לראות שהמחוקק הבין כי בעידן ריבוי כלי התחבורה הממונעים, כל נהג חשוף לתאונת דרכים, אך לא תמיד האשמה נעוצה בו. עם זאת, המחוקק אינו מקל ראש באחריות של הנהגים לתאונת הדרכים. הנחת המוצא היא כי נהג שינהג על פי כל הכללים המפורטים בתקנות התעבורה (תשכ"א-1961) לא ייקלע למצב שבו יהיה אחראי לתאונת דרכים.
בסעיף 21 לתקנות אף מודגש במפורש כי:
(א) כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות;
(ב) כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך; לא יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא ייתן מקום לגרום נזק כאמור; לא יפריע את התנועה ולא יעכבה; לא יסכן חיי אדם.
(ג) לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת, בהתחשב בכל הנסיבות, ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך, ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.
המשמעות מבחינה משפטית היא שבמקרה שנהג מעורב בתאונת דרכים, האחריות מוטלת עליו, אם התאונה נגרמה מכיוון שעבר על אחת מעבירות התנועה ו/או לא נהג בזהירות הנדרשת, כאשר ע"פ סעיף 338 (א)(1) לחוק העונשין (תשל"ז-1977): נוהג רכב או רוכב בדרך ציבורית, שמתנהג בדרך נמהרת או רשלנית, שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו - מאסר שלוש שנים.
על המדינה להוכיח כי הנהג עבר עבירת תעבורה שגרמה לתאונת דרכים, ולהציג לבית המשפט ראיות שמוכיחות את אשמתו של הנהג מעבר לספק סביר
מתי יוגש כתב אישום בגין תאונת דרכים?
ניתן לומר כי כדי לקבוע אחריות במקרה תאונת דרכים, צריכים להתקיים שני תנאים בסיסיים:
ראיות - לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב, התשמ"ב-1982): "ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שאין במשפט עניין לציבור". כלומר, על המדינה (התובעת) להוכיח כי הנהג עבר עבירת תעבורה שגרמה לתאונת דרכים, ולהציג לבית המשפט ראיות שמוכיחות את אשמתו של הנהג מעבר לספק סביר. ראיות אלה מתבססות בדרך כלל על עדויות ועל דו"ח בוחן התנועה, שהגיע לזירת התאונה (דו"ח שבו מפורטים כל פרטי התאונה: הצדדים המעורבים, תנאי השטח, שדה הראיה, הסימנים על הכביש, הסימנים על הדרך/רכבים אחרים וכו').
סבירות בנסיבות המקרה - הראיות עשויות אמנם להוכיח את אשמתו של הנהג בתאונה, אך כדי לקבוע את האחריות שלו, נדרשת התביעה להוכיח שבאותן הנסיבות, יכול היה נהג סביר למנוע את התאונה. כך, למשל: ייתכן שאותו נהג אכן פגע בהולך רגל, אך הולך הרגל התפרץ לכביש, במקום שבו לא היה לנהג שדה ראייה מספק, שאפשר לו להבחין, להגיב ולעצור בטרם תיגרם התאונה.
במקרה הזה, אם הנהג נהג ע"פ הכללים, ובהתאם לתנאי הדרך, אך שדה הראיה היה קצר מדי, אזי אין מנוס מלקבוע כי התאונה היא בלתי נמנעת, ולכן לא חלה האחריות על הנהג, גם אם כתוצאה מכך נגרמה תוצאה קטלנית. עם זאת, אם ייקבע כי בהתאם לתנאי הדרך ולשדה הראיה, על הנהג היה לנהוג בצורה איטית בהרבה, אזי, לא יהיה מנוס מלהגיש כתב אישום.
"נהיגה בחוסר זהירות" היא רף מחמיר פחות, שמיוחס לנהג שנהג בניגוד לחובה הכללית שחלה עליו לנהוג בזהירות, תוך מתן תשומת לב לתנאי הדרך ולהתאמת הנהיגה אליהם: שעת יממה, תנאי מזג האוויר, סוג הרכב ועוד
ההבדל בין אישום של נהיגה בקלות ראש לאישום בנהיגה רשלנית
במקרים שבהם מחליטה המשטרה כי יש בידיה די ראיות, כדי להגיש כתב אישום נגד נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים, יש באפשרותה לבחור בין שני סעיפי עבירה: נהיגה רשלנית או נהיגה בקלות ראש/בחוסר זהירות. בחלק ניכר מהמקרים, מייחסים את שני האישומים יחד.
נהיגה בחוסר זהירות - רף מחמיר פחות, שמיוחס לנהג שנהג בניגוד לחובה הכללית שחלה עליו לנהוג בזהירות, תוך מתן תשומת לב לכל תנאי הדרך והתאמת אופן הנהיגה לתנאי הדרך, שעת יממה, תנאי מזג האוויר, סוג הרכב ועוד.
נהיגה רשלנית - זוהי עבירה המיוחסת לנהג שנהג בניגוד לתקנה 62(2) לפקודה: "נוהג רכב בדרך בקלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימלית שנקבעה".
ההבחנה בין שני סעיפי האישום דקה מאוד, ולתביעה נתון שיקול דעת רחב בבחירת סעיף האישום המתאים. ברוב המקרים, נוטה התביעה לייחס לנאשמים נהיגה רשלנית. על אף שנהיגה רשלנית נחשבת עבירה חמורה יותר, רק לעיתים רחוקות נדרש ביהמ"ש להכריע האם סעיף האישום נבחר כראוי, ומהי דרגת הפרת החובה - נהיגה רשלנית או חסרת זהירות.
טווח הענישה נע בין פסילת רישיון לעונש מאסר בפועל, ונקבע ביחס לסעיף האישום, למידת הרשלנות ו/או חוסר הזהירות, לחומרת הנזק ולעבר התעבורתי של הנהג
ענישה בגין אחריות בתאונות דרכים
טווח הענישה נע בין פסילת רישיון לעונש מאסר בפועל, ונקבע ביחס לסעיף האישום, למידת הרשלנות ו/או חוסר הזהירות, לחומרת הנזק ולעבר התעבורתי של הנהג (שנות נהיגה וכמות הרשעות). בנוסף לכך, מתייחס ביהמ"ש גם להתנהגותו של הנהג לאחר התאונה, ובוחן האם נהג ע"פ הקבוע בתקנות 144 ו-145, ללא קשר לאשמתו ו/או לאחריותו בגרימת התאונה.
ההיגיון הוא שמבחינה אנושית ומוסרית, נהג שמעורב בתאונת דרכים, על אף שאינו אשם בתאונה, הוא הראשון שנמצא במקום, ולכן ביכולתו ומחובתו להעניק עזרה ככל יכולתו. בנוסף, הישארות הנהג במקום התאונה, מונעת נזק ראייתי, ומאפשרת למשטרה לקבל מידע ולחקור באופן יסודי את נסיבות התאונה. חובות אלה הן בעלות פן מוסרי, ולכן העבירה נתפסת בעיני ביהמ"ש כעבירה של חוסר מוסר, שבמקרים רבים מחמירה את רמת הענישה.
לסיכום: לאור כל האמור לעיל, ניתן לראות כי יש חשיבות רבה מבחינה משפטית, להתנהלות נכונה במקרה של תאונת דרכים. לכן, חשוב מאוד להיוועץ עם עו"ד בעל ניסיון בדיני תעבורה. ייעוץ מוקדם, בשלבים הראשוניים של התיק, עשוי להיות קריטי להמשך ניהול התיק. עורך הדין יעבור על חומר הראיות, ינתח את נסיבות התאונה ויבחן את האפשרויות העומדות בפני הנאשם, להקלת חומרת העבירה והסעיפים שבהם הורשע.
* עו"ד אמנון בן נעים עוסק בדיני תעבורה.
* סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap משפטי.
