כל הורה שמשלם או מקבל דמי מזונות עבור ילדיו, אמור להכיר את ההלכה לפיה אם חל "שינוי נסיבות מהותי" בגורמים המשפיעים על המזונות (בעיקר בגורמים הקשורים בהכנסות ההורים או באלה הקשורים בהוצאות הקטין), הרי שניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לשנות את דמי המזונות, בין להעלאתם ובין להפחתתם. מטבע הדברים, בית המשפט מחפש עבור הצדדים יציבות ויכולת להסתמך על הסכום המשולם / המתקבל, ובהתאם, לא קל לשכנע את בית המשפט בצורך בשינוי ורק שינויי נסיבות מהותיים, "היורדים לשורש העניין", זכו לרב בדיון מחדש.
ההלכה לגבי שינוי מזונות שנקבעו בהסכם היתה קשה ומגבילה יותר; שכן, אז הנחת המוצא של בית המשפט היא שהצדדים חתמו על הסכם כולל, שכלל ויתורים הדדיים בתחומים שונים המוסדרים בהסכם (כגון חלוקת רכוש ועוד) שדמי המזונות הם רק חלק מהם, ולכן אין מקום "לנתקם" מיתר ההסכמות, מה גם שצדדים אמורים לצפות - בעת חתימת הסכם - גם שינויים שעלולים להתרחש בעתיד ולהגיע להסכמות מתאימות (טענות שאינן קיימות כאשר פסיקת המזונות מגיעה מבית המשפט ולא בהסכמה). כמו כן, בית המשפט לעניני משפחה - המעודד בעלי דין לעדיפותו של הסכם על פני הכרעה שיפוטית - מעוניין ליצור יציבות ואמינות להסכמים, כך שגם מסיבה זו, אין הוא מעוניין במדיניות שתפעל בניגוד למגמה זו. המדיניות הברורה, אם כן, היתה שלא ניתן לשנות בקלות דמי מזונות, בודאי לא כאלה שהוסכמו בהסכם. כפי שהגדיר זאת ביהמ"ש העליון, לא אחת: "אין המדובר בשינוי של מה בכך...נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר...רק לאותם מקרים בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על ידי הצדדים להתדיינות הקודמת והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות" (פס"ד פייגה של ביהמ"ש העליון).
כאמור, לגבי הסכמים - ההלכה היתה אף מחמירה יותר. בהמשך לאותה הלכה, ומשך שנים, נהג ביהמ"ש לקבוע ששינויים כגון הולדת ילד נוסף, נישואין או עלייה מידתית בשכר מי מההורים – אינם נחשבים שינויים מהותיים שיאפשרו שינוי המזונות; שכן אלה שינויים שנצפו בעת פסיקת המזונות או ההסכמה לגביהם.
מהי הלכת המזונות החדשה?
ביום 19.7.17 חלה "רעידת אדמה" בתחום דיני המשפחה במדינת ישראל ובאה לעולם, ע"י בית המשפט העליון, הלכת בע"מ 919/15; הלכה שהביאה לשינוי רוחבי ומקיף בחישוב דמי מזונות לילדים מעל גיל 6. בניגוד לשינויים שחלים מעת לעת לפסיקה, שלרב נקודתיים או פחות 'דרמטיים', הלכה חדשה זו מהווה "שינוי עצום שהביאה בכנפיה הלכת בע"מ 919/15" וכן "שינוי העיתים שבישר בע"מ 919/15", כהגדרת בית המשפט, כך שברור היה שלא ניתן יהיה להתעלם מהלכה זו, גם בסוגייה של שינוי מזונות שנפסקו /הוסכמו.
ההלכה החדשה קובעת כי חלוקת המזונות בין הורים תקבע על פי קריטריונים שיוויוניים ולא מגדריים, שעיקרם: בחינת צרכי הקטינים; היכולות הכלכליות של ההורים מכל המקורות העומדים לרשותם והיחס בין יכולות אלה; וחלוקת זמני השהות של הילדים בין ההורים. הלכה חדשה זו עומדת בסתירה להלכה שהיתה קיימת בעבר, לפיה אב -באשר הוא אב- חייב במזונות ילדו, בין כאשר הילד אצלו ובין אצל אימו, ובהתאם, מקובל היה לפסוק כי על האב לשלם לאם, עבור הצרכים ההכרחיים של הקטין שהיא מוציאה סך של 1,200-1,400 ₪ לילד (לכל הפחות) ובנוסף לכך תשלום עבור מדור הקטין וכן מחצית מההוצאות המיוחדות (חינוך ורפואה), זאת בנוסף להוצאות שהיה מוציא ישירות על הקטין כשהוא אצלו.
בהתאם להלכה החדשה, לעומת זאת, ובהתאם לקריטריונים החדשים, הורים החולקים ביניהם באופן שווה את זמני השהות של הילדים, ויכולותיהם הכלכליות שוות, יישאו בחלקים שווים בנטל המזונות ולא יהיו תשלומי מזונות מאחד ההורים למשנהו. כל אחד מההורים יישא בהוצאות הקטין כשהוא אצלו (לרבות מדור) ובהוצאות המיוחדות -חינוך רפואה וכו'- יישאו באופן שווה. בהמשך להלכת בע"מ 919/15 קבעו פסקי דין נוספים כי כאשר הכנסות הצדדים או זמני השהות של הקטינים אצל ההורים אינם שווים, ייקבע אמנם תשלום מזונות, אך הוא יחושב לפי קריטריונים שיוויוניים, תוך התחשבות כמה כל אחד מההורים מרויח, מהו היקף רכושו ומהן ההוצאות שהוא מוציא על הקטין, וללא חבות 'עודפת' דוקא על האב, בהיותו אב.
מיד עם כניסתה לתוקף של מהפכת המזונות, עלתה במלוא עוצמתה השאלה: מה דינם של דמי מזונות שנפסקו או הוסכמו קודם שינוי ההלכה, בין בפסק דין ובין בהסכם? האם דמי המזונות ישונו לפי הכללים החדשים או שמא ימשיכו להיות משולמים לפי ההלכה הישנה?
מהצד האחד נשמעת הטענה לפיה אין כל היגיון שאדם ימשיך לשלם דמי מזונות לפי כללים שביהמ"ש העליון סבר שהם שגויים. חיוב מזונות הוא חיוב שמתחדש מידי חודש בחודשו, כך שחיוב מתחדש צריך להבחן גם לפי הדין המתחדש הרלבנטי לתקופת החיוב. עוד נטען כי עצם שינוי הלכת המזונות יש בו, כשלעצמו, 'שינוי נסיבות מהותי' המצדיק דיון מחדש במזונות. מהצד האחר נשמעות טענות לפיהן, אם בית המשפט 'יפתח' מחדש את כל פסקי הדין למזונות / הסכמי הגירושין (לגבי כל ילד שעבורו משולמים מזונות, כך שמדובר על תיקים של 18 שנים אחורה לפחות) – לא זו בלבד שבתי המשפט 'יוצפו' בתביעות בהן לא ניתן יהיה לעמוד, אלא שעלולה להיווצר פגיעה קשה בצדדים (בעיקר בנשים, מטבע השינוי, וכתוצאה מכך -גם בילדים), שחתמו על הסכם מתוך ויתורים הדדיים וסמכו על קבלת סכומי מזונות לאורך שנים.
האם ניתן כיום לפנות לבית המשפט לשנות דמי מזונות שהוסכמו בהסכם לפני הלכת בע"מ 919/15? האם יש צורך להוכיח "שינוי נסיבות מהותי" כפי שהיה צורך בעבר?
אחרי תקופה של אי בהירות ופסיקות לכאן ולכאן, כל אחד מוצדקת בדרכה, נראה היה כי הגישה המתקבלת -שהחלה בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי במחוז המרכז (כב' השופטים ויצמן, גלר וגורמן)- היא 'הגישה המרככת'; גישה לפיה יש עדיין צורך בהוכחת שינוי נסיבות; אולם, שינוי הנסיבות ייבחן באופן 'מרוכך' ופחות נוקשה מזה שהיה בעבר. בית המשפט מסביר כי כאשר מדובר על מהפכה רוחבית כה משמעותית בדיני המזונות, לא ניתן להמשיך לדבוק בפרשנות מצמצמת אלא אפשר ביתר קלות להכנס לשעריה של ההלכה החדשה (גם אם הדבר כרוך בשינויו של פס"ד או הסכם שנחתם קודם השינוי). כפי שמסביר בית המשפט המחוזי (ובעקבותיו פסיקה רבה נוספת), נוכח "השינוי העצום שהביאה בכנפיה הלכת 919/15" ראוי שביהמ"ש יבחן את סוגיית שינוי הנסיבות "בעין מקילה יותר ופחות קפדנית מזו שנהוג היה עד כה". אם ימצא ביהמ"ש כי יש שינוי נסיבות עובדתי שהוביל לשינוי באופן הנשיאה בצרכי הקטינים /הוצאותיהם – אזי יוסיף ויבדוק מהי ההשלכה של בע"מ 919/15 על דמי המזונות. אמנם, ביהמ"ש מוסיף ומציין כי הוא יבדוק ביתר זהירות את מידת תום הלב והיושר של מבקש השינוי (כך לדוגמא האם אב מבקש לבלות לפתע יותר זמן עם הילדים רק כדי להפחית את המזונות), אך כאמור, בית משפט מבקש לאמץ קריטריונים מחמירים פחות לבדיקת שינוי הנסיבות, וזאת כדי לאפשר ביתר קלות את הדיון מחדש במזונות לפי הכללים החדשים. כפי שמגדיר לדוגמא בית המשפט לעניני משפחה בחיפה (כב' השופטת מירז), "מפאת כובד משקלו הסגולי ושינוי העיתים שבישר בע"מ 919/15, ביהמ"ש סבור כי יש להקל בנטל ההוכחה הרובץ על כתפי התובע להצביע על שינוי הנסיבות העובדתי -בין אם כלפי משקל הראיות ובין אם כלפי טבעו ומהותו של השינוי המדובר".
הרכבים שונים בבית המשפט נוקטים בפרשנות מחמירה יותר. כך, ישנם עדיין פסקי דין (לרבות מחוזיים) שדורשים שינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לצפותו (ללא כל 'ריכוך' בדרישות). ישנם פסקי דין אחרים שקובעים כי יש מקום לדון מחדש -ולפי ההלכה החדשה- במזונות שהוסכמו בהסכם, רק אם התקיימו 3 תנאים והם: הצדדים השאירו פתח לשינוי; מבקש השינוי פעל בתום לב; ועקב השינוי לא יהיה מוצדק להותיר את המזונות על כנם. כמו כן, ישנם הרכבים שמדגישים כי עדיין השינוי המוכח צריך להיות כזה שלא ניתן היה לצפותו במועד החתימה על ההסכם או בעת מתן פסק הדין. פסקי דין אלה, אם כן, ובאיזון בין האינטרסים, מעדיפים את ההסתמכות של הצד המקבל ולא מאפשרים לסגת מהסכם בקלות יתירה, גם אם התוצאה היא שהאב ימשיך לשלם סכומי מזונות שככל הנראה הוא לא היה מוכן לשלם (ולא היה מחוייב על ידי ביהמ"ש) אם ההסכם היה נחתם בעידן משפטי שבו חלה הלכת בע"מ 919/15. כמובן שגם לפי גישה זו, אם יוכח כי השינוי לא נצפה, כי לא היו ויתורים כספיים תמורת קבלת המזונות, וכי השינוי המבוקש הוא אף בתום לב – כי אז גם הרכבים אלה ידונו בתביעה לשינוי המזונות, וככל שישתכנעו שהיה שינוי, אזי הלכת בע"מ 919/15 תהיה נר לרגליהם בעת פסיקת סכומי המזונות.
מהם שינויי נסיבות שיאפשרו דיון מחדש במזונות?
כאמור יש גישות שונות בשאלה מה "מהות" השינוי שיש להוכיח כדי לאפשר את שינוי המזונות שהוסכמו קודם שינוי הלכת המזונות; האם שינוי עובדתי קל /שינוי נסיבות מהותי וכו'. על השינוי כמובן להיות רלבנטי להיקף ההוצאות של הקטינים שמוציא כל הורה. ישנה פסיקה לפיה שינוי בהיקף זמני השהייה של הילדים עם כל אחד מההורים -הוא שינוי המצדיק דיון מחדש, שכן הגדלת זמני השהות עם הורה אחד (ומאידך, צמצום השהות עם האחר) גורם לשינוי בנטל הכלכלי המוטל על כל אחד מההורים. במקרים אחרים, מגורי האם עם בן זוג או עם בן זוג וילדיו, נחשבו בפסיקה כשינויים המאפשרים דיון מחודש במזונות.
בימים אלה - ובמסגרת ערעור בביהמ"ש העליון על פסה"ד המחוזי שקבע את 'הגישה המרככת' - הצטרף היועמ"ש לצד האשה המערערת, והגיש עמדתו לפיה אין להקל בדרישה להוכחת שינוי נסיבות מהותי, גם לגבי פסיקת מזונות / הסכמים שנחתמו קודם מהפכת המזונות.
אם נראה היה כי 'הגישה המרככת' שקבע בית המשפט המחוזי הולכת ומתקבלת על מרבית ההרכבים, הרי שערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון, כמו גם התערבותו של היועמ"ש בערעור – עומדים ככל הנראה להביא שאלה זו לכדי הכרעה. לדברי היועמ"ש, כפי שפורסמו בימים האחרונים, "המאטריה שבה עוסקים דיני המזונות והחשיבות שבשמירה על טובת המשפחות וטובת הילדים, בהנמכת גובה הלהבות בסכסוך המשפחתי, מובילה למסקנה שלפיה יש להותיר על כנו את המבחן המחמיר לפתיחת פסקי דין הקובעים מזונות". מאידך, סוברים המבקרים את גישת היועמ"ש, כי שיקולים מעין אלה נשקלו בביהמ"ש המחוזי בעת שנקבע 'המבחן המרכך' ואף נעשו האיזונים הנדרשים בין האינטרסים. ביהמ"ש העליון, בעת שהורה על מהפכת המזונות, השתכנע כי נדרש שינוי בכללי פסיקת המזונות, בין היתר, וכמובא ארוכות בבע"מ 919/15, לטובת הקטינים וכדי ליצור בתים שווים אצל שני ההורים, דבר שלעתים יתאפשר רק עם החלת הכללים החדשים למזונות; שיקול שחשיבותו אף היא גבוהה בעת שנשקלת טובת הקטינים.
