40 אלף שקלים - זהו הפיצוי שפסק לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בעקבות תביעה שהגיש גבר נגד אשה זרה, שקיים עמה יחסי מין (תלה"מ 33934-08-17 א.ב נ' ע.כ).
הגבר טען בתביעתו כי האשה הוליכה אותו שולל, מתוך מטרה "לגנוב ממנו זרע": לדבריו, היא טענה במפורש כי היא משתמשת באמצעי מניעה, אך למרות זאת היא נכנסה להריון, שממנו נולדו לה תאומים.
במסגרת התביעה, שאותה הגיש הגבר לבית המשפט, הוא דרש מהאשה לפצות אותו על הנזקים הממוניים שנגרמו לו, לטענתו, הכוללים את תשלום המזונות על זוג התאומים. בנוסף, טען הגבר כי על האשה לפצות אותו על הנזק הבלתי ממוני שנגרם לו, מאחר שאולץ להפוך לאב, בניגוד לרצונו.
השופטת ציינה כי לבית המשפט לענייני משפחה לכאורה אין סמכות לדון בתביעה, מאחר שהתובע והנתבעת אינם בני משפחה, אלא זרים שקיימו מפגשים מיניים באקראי מספר פעמים
קשר יוצא דופן בין שני חירשים אילמים
פסק הדין חושף קשר מיני יוצא דופן, שנוצר בין שני חירשים אילמים. הדיונים בבית המשפט התנהלו באמצעות מתורגמנים לשפת הסימנים. השופטת שפרה גליק ציינה כי לבית המשפט לכאורה אין סמכות לדון בתביעה, מאחר שהתובע והנתבעת אינם בני משפחה, אלא זרים שקיימו מפגשים מיניים באקראי מספר פעמים. לכן, לכאורה, לא ניתן לדון בתביעה במסגרת בית המשפט לענייני משפחה. למרות זאת, החליטה השופטת לבסוף לדון בתביעה, שכן הכריעה בעבר במסגרת הליך אחר בתביעת אבהות ומזונות, שהגישו אשה ושלושת ילדיה נגד גבר אחר. "החלטתי לדון בתביעה כדי למנוע התמשכות מיותרת של ההליכים", קבעה השופטת.
"בדיעבד", טען הגבר, "כל פעולות האישה ודרישתה כי אגיע לביתה בשעת לילה מאוחרת היו מכוונות, מתוך ידיעה שבאותו היום היא מבייצת. זהו היום שבו סיכוייה להיכנס להריון גבוהים מאוד"
"טענה שהיא משתמשת בהתקן תוך רחמי"
לטענת התובע, הוא הכיר את הנתבעת בנסיבות חברתיות בשנת 2015. לדבריו, על רקע ההיכרות בין השניים הם קיימו יחסי מין פעמיים, ולאחר מכן נפרדו. בתביעה מדגיש האיש כי באותן פעמים הוא ביקש מהנתבעת להשתמש באמצעי מניעה, אך היא סירבה, ואמרה כי היא "משתמשת בהתקן תוך רחמי". אלא שלדברי התובע, באוגוסט 2016 יצרה אתו האשה שוב קשר באמצעות SMS וביקשה שיקיים עמה יחסי מין. התובע נענה לבקשה, וכאשר הגיע לפגישה ביקש להשתמש, לטענתו, באמצעי מניעה, אך האשה סירבה ואמרה שוב שיש לה התקן תוך רחמי למניעת הריון, היות שיש לה כבר שלושה ילדים והיא "לא מעוניינת להיכנס להריון נוסף".
לדברי האיש, הוא "נכנע לדרישת הנתבעת וקיים עמה יחסי מין, מתוך אמונה והסתמכות על הצהרותיה". אלא שכעבור מספר שבועות שלחה לו האשה SMS נוסף, בו ציינה באופן מפורש כי שיקרה לו לגבי ההתקן התוך רחמי, וכי היא בהריון. לאחר מכן, האשה שינתה את גרסתה. על פי התביעה, זמן מה לאחר מכן, היא חזרה בה מדבריה, וטענה בפני התובע כי אינה בהריון או ש"אם היא בהריון היא תעשה הפלה".
התובע מציין בתביעתו כי מספר שבועות לאחר מכן, פנתה אליו שוב האשה, ודרשה ממנו לקבל 10,000 שקלים כתנאי לביצוע הפלה.
לטענת הגבר, הוא ביקש מהאשה לשלם בחמישה תשלומים את "הסכום הדמיוני", כהגדרתו, עבור מי שעובד למחייתו במאפיה עבור שכר מינימלי. אלא שהאשה איימה עליו, לטענתו, והוא הגיש נגדה תלונה במשטרה. "בדיעבד", טען הגבר, "כל פעולות האישה ודרישתה כי אגיע לביתה בשעת לילה מאוחרת היו מכוונות, מתוך ידיעה שבאותו היום היא מבייצת. זהו היום שבו סיכוייה להיכנס להריון גבוהים מאוד".
לטענת התובע, כתוצאה ממעשי האשה, הוא מצא עצמו אב לתאומים מבלי שרצה בכך, מלא בושה כלפי הוריו, בני משפחתו הדתיים ומכריו.
על רקע זה, דרש התובע מהאשה לפצות אותו על הנזקים הממוניים שנגרמו לו, הכוללים את חיוב המזונות כלפי ילדיו (טענה שמעוררת מידה רבה של אי נוחות, היות שהילדים שבאו לעולם מוגדרים בתביעה כ"נזק"). עוד דרש הגבר פיצוי בסך 200 אלף שקל על הנזקים הבלתי ממוניים שנגרמו לו, לטענתו, עקב "הפיכתו לאב בעל כורחו".
התובעת טענה: "כל גבר יודע שיש חשש כי כתוצאה מיחסי אישות עשוי להיוולד לו ילד. עליו מוטלת האחריות לנקוט צעדים שהדבר לא יקרה, אם אינו חפץ בכך". לכן, התובע אחראי לתוצאות מעשיו
"אין בחוק התייחסות לגניבת זרע"
בכתב ההגנה, דחתה האשה את כל טענות הגבר. לדבריה, אין בחוק הישראלי התייחסות למושג "גניבת זרע". היא הדגישה כי "כל גבר יודע שיש חשש כי כתוצאה מיחסי אישות עשוי להיוולד לו ילד. עליו מוטלת האחריות לנקוט צעדים שהדבר לא יקרה, אם אינו חפץ בכך". לכן, טענה האשה כי התובע אחראי לתוצאות מעשיו. זאת ועוד, היא ציינה בכתב ההגנה כי יש לה שלושה ילדים וכי לא היתה לה כל כוונה להביא לעולם ילדים נוספים. לדבריה, בשל מצבה הרפואי היא לא יכולה היתה לעשות הפלה, ולכן נאלצה להביא את הילדים לעולם. לדברי האשה, היא לא "רצתה את זרעו של הגבר" ולא ידעה שהיא מבייצת. לדבריה, התובע אינו רוצה לשלם מזונות לילדיו, ולכן הגיש את התביעה נגדה.
השופטת קבעה כי האשה לא נהגה בתום לב עם התובע, כאשר דרשה ממנו תחילה 10,000 שקלים לביצוע הפלה, ולאחר שהסכים לשלם את הסכום דרשה ממנו סכום גבוה יותר, 100 אלף שקלים
"לא ניתן לתבוע בחזרה מזונות מילדים"
בפסק הדין קבעה השופטת גליק כי הטענות העובדתיות של התובע הוכחו: האישה אמרה לו כי היא משתמשת בהתקן תוך רחמי, אף שלא עשתה זאת, ואף ביקשה ממנו לא להשתמש באמצעי מניעה.
בנוסף, קבעה השופטת כי האשה לא נהגה בתום לב עם התובע, כאשר דרשה ממנו תחילה 10,000 שקלים לביצוע הפלה, ולאחר שהסכים לשלם את הסכום דרשה ממנו סכום גבוה יותר, 100 אלף שקלים.
"אין ספק שמן העובדות שהוכחו בפני, עולה כי הנתבעת לא אמרה אמת לתובע. כך, הוא הפך להורה בעל כורחו", ציינה השופטת בפסק הדין.
ביחס לנזקים הממוניים שדרש התובע, עקב תשלום המזונות לילדים שנולדו, קבעה השופטת כי אין להעניק לו סעד כזה, מאחר שהסעד סותר את עיקרון טובת הילד: "בעקיפין, משמעות תביעה כזאת היא נטילת המזונות שהוא משלם וישלם לילדיו".
השופטת קיבלה את טענת התובע בדבר עוולת התרמית, לאחר שהאשה הציגה לו "היצג כוזב" וביקשה ממנו שלא ישתמש באמצעי מניעה. עם זאת, היא דחתה את התביעה שהגיש בנוגע לחיובו לתשלום מזונות
"טענת גניבת זרע התקבלה בפסיקה באופן מוגבל"
באשר לטענת גניבת הזרע, מציינת השופטת כי טענה זו התקבלה בפסיקה בארה"ב באופן מוגבל, והוכרה בישראל במקרים בודדים, בנסיבות חריגות מאוד, שבהן ההריון לא נוצר כתוצאה מקיום יחסי מין, אלא עקב שימוש שעשתה אשה בזרעו של גבר, בלא ידיעתו ובלא הסכמתו. השופטת דחתה את טענתו של התובע, לפיה האשה "הפרה את חובת תום הלב וההגינות שחלה עליה, שכמוה כהפרת חוזה". זאת, מאחר שבמקרה זה לא הוכח שהצדדים התכוונו להתקשר ביניהם בקשר חוזי מחייב. גם הטענות בדבר התקיימות עוולות הרשלנות והגזל נדחו.
עם זאת, השופטת קיבלה את הטענה שהעלה התובע בדבר התקיימות עוולת התרמית, לאחר שהאשה הציגה לו "היצג כוזב", וביקשה ממנו שלא ישתמש באמצעי מניעה. עם זאת, היא דחתה את התביעה הממונית שהגיש התובע, בנוגע לחיובו לתשלום מזונות לילדים, "בהינתן קושי מוסרי, להתבונן על הולדת ילד כעל נזק".
ביחס לדרישת התובע לפיצוי בסך 200 אלף שקלים, בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו לו, קבעה השופטת כי אין לה ספק שהתנהגותה של הנתבעת גרמה לתובע נזק נפשי. עם זאת, היא פסקה לו פיצוי בסך 40 אלף שקלים בלבד עבור רכיב זה, לאחר שמצאה כי בפסק הדין היחיד שבו נפסקו פיצויים על גניבת זרע, שפורסם בשנת 2013, ניתן פיצוי בסך 100 אלף שקלים (תמ"ש (י-ם) 22317-11-08 מ.ו נ' ד.ש.ו).
השופטת הדגישה כי בתיק שבענייננו, הנזקים שנגרמו לתובע פחותים מהנזקים שהיו בתיק שהוזכר לעיל (תמ"ש (י-ם) 22317-11-08). התובע לא הסביר באופן ברור מדוע הוא מעריך את נזקיו הנפשיים בסכום כה גבוה.
לסיכום: בתי המשפט אינם מכירים בתביעות בגין "גניבת זרע". עם זאת, בנסיבות חריגות מאוד, הטענה עשויה להתקבל.
* עו"ד נטע רז עוסקת בדיני משפחה
