בעשורים האחרונים, החל משנות התשעים, התפתחה באופן הדרגתי בפסיקה במשפט הפלילי הגנה ייחודית, הנקראת "הגנה מן הצדק". הגנה זו אף זכתה לקבל תוקף של חוק, כאשר עוגנה בחקיקה בשנת 2007 בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 כטענה מקדמית במשפט הפלילי.
הגנה מן הצדק היא הגנה שמעלה הנאשם כטענה מקדמית, לפיה עקב התנהלות בלתי נקייה, לעתים אף שערורייתית, מצד הרשות (רשות המקומית, משטרה, פרקליטות וכו') - גם אם האדם ביצע על פניו עבירה, אין להמשיך ולנהל נגדו הליך פלילי
מהי "הגנה מן הצדק"? כיצד ניתן לעשות בה שימוש?
הגנה מן הצדק היא הגנה שמעלה הנאשם כטענה מקדמית במשפט הפלילי, הגורסת כי לאור התנהלות בלתי נקייה, לעתים אף שערורייתית, מצד הרשות (למשל: הרשות המקומית, המשטרה, הפרקליטות וכו') - גם אם האדם ביצע על פניו עבירה, אין להמשיך ולנהל נגדו הליך פלילי בגינה. זוהי הגנה ייחודית במשפט הפלילי, משמעותה של הגנה זו היא שעל אף שמכירים בכך שקיימות ראיות לכאורה כי אדם ביצע עבירה פלילית, הוא עשוי להיות מזוכה בגין התנהלות הרשות.
קיימות מספר טענות מקדמיות במשפט הפלילי: התיישנות, חסינות, כתב אישום תלוי ועומד באותה עבירה ועוד. טענות אלה הן טענות שניתן להעלות עוד לפני הגשת כתב הגנה לגופו של עניין. טענות אלה מהוות למעשה טענות הקשורות לעצם התנהלות ההליך הפלילי מבחינה טכנית. יודגש כי על אף שלכאורה מדובר בנושאים טכניים, לרוב יש להם השלכות מהותיות על עקרונות של צדק והגינות, שהגנה זו למעשה מגלמת.
המדינה מחויבת להיות נקיית כפיים, לבחון את התנהלותה ולשמור על סטנדרטים והתנהלות תקינה (מנהלית ורשותית) במקרה שהיא מעוניינת להעמיד לדין את האזרח
כיצד התפתחה ההגנה מן הצדק?
הגנה מן הצדק התפתחה בפסיקות של בית המשפט המחוזי והעליון. שתי הלכות בולטות שפיתחו את ההגנה ניתנו בפסק הדין יפת (ע"פ 2910/94) ובפסק הדין בורוביץ' (ע"פ 40649/07).
בפסק הדין יפת נקבע כי הנאשמים שהיו מועסקים במשרות גבוהות במערכת הבנקאית, כבר עברו "משפט ציבורי", פוטרו ממשרותיהם וסבלו מהתעמרות של ממש ע"י הרשות, באופן שמצדיק הגנה.
בפסק הדין בורוביץ', נקבע כי במקרים שבהם יש פגיעה משמעותית וחריפה בעקרונות הצדק, ולא רק התנהלות שערורייתית של הרשות, ניתן לבטל את כתב האישום. בעקבות פסקי דין אלה ובעקבות הלכות נוספות, ההגנה עוגנה לבסוף בסעיף 149(10) לחסד"פ, בו נקבע כי ההגנה תופעל במקרים שבהם "הגשת כתב אישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
בכל מקרה, הכוונה היא שהמדינה מחויבת להיות נקיית כפיים, לבחון את ההתנהלות שלה ולשמור על סטנדרטים והתנהלות תקינה (מנהלית ורשותית) במקרה שהיא מעוניינת להעמיד לדין את האזרח. כך, אם המדינה התנהגה בצורה העומדת בסתירה לעקרונות צדק והגינות משפטית, אין המדינה יכולה להאשים את האזרח.
במקרים של עבירות כלפי שוטרים במהלך מעצר או בסיטואציה אחרת - אם מוגשת נגד השוטר תלונה במחלקה לחקירות שוטרים, במסגרת אותו מקרה, התלונה מקפיאה את התיק נגד החשוד
באילו מקרים ניתנת הגנה מן הצדק?
לאחר עיגון ההגנה מן הצדק בחוק, המשיכה ההגנה להשתרש בפסיקה, שהרחיבה את קשת המקרים, בהם הטענה התקבלה:
עבירות תכנון ובנייה: דוגמה להגנה מן הצדק, ניתן למצוא לעתים קרובות בעבירות תכנון ובנייה. אם הרשות המקומית התנהגה בצורה שערורייתית או פוגענית כלפי התושב (למשל: הבטיחה לו הבטחות, התנהגה כאילו היא עומדת לאשר את הבנייה או גבתה כסף כאילו אישרה את הבנייה) - ניתן יהיה לטעון שהתנהלות הרשות היא התנהלות שבגינה יש לזכות את הנאשם, על בסיס הגנה מן הצדק.
עניין זה עשוי לחול גם על עבירות בתחומים שונים, כאשר הרשות הבטיחה הבטחות, הציגה מצגי שווא, ולאחר מכן הציגה מצג אחר לחלוטין. ניתן יהיה לטעון להגנה מן הצדק, מאחר שזו אחת המשמעויות של התנהלות פוגענית ושערורייתית.
אכיפה בררנית: זהו נושא קלאסי להגנה מן הצדק, העשוי להיות רלוונטי בתחומים שונים. כך, למשל: בתחומי תכנון ובנייה, אם הרשות המקומית אפשרה את הבנייה לכל השכנים וסירבה רק לאדם אחד - מדובר באכיפה בררנית. ניתן אפוא לטעון שהרשות המקומית אינה יכולה להעמיד את האדם הזה לדין בגין בנייה בלתי חוקית, מכיוון שהיא אינה נקיית כפיים. הנושא של אכיפה בררנית עשוי להיות רלוונטי בדוגמאות רבות נוספות, כמו למשל: עסק שנדרש לעמוד בתקנות מסוימות, שעסקים אחרים באותו אזור או באותו תחום לא נדרשו לעמוד בהן, או במקרים של דו"חות תנועה או דו"חות חניה.
כמו כן, קיימים מקרים בהם חוק חדש נכנס לתוקף, אך עדיין לא נאכף. במקרה שרק אדם אחד הועמד לדין, בבחינת "שעיר לעזאזל", ניתן לטעון לאכיפה בררנית ולהגנה מן הצדק.
אישומים בגין תקיפת שוטר/ הפרעה לשוטר/ הכשלת שוטר: מקרים נפוצים נוספים, בהם נהוג לטעון להגנה מן הצדק, הם מקרים של עבירות כלפי שוטרים במהלך מעצר או בסיטואציה אחרת. אם מוגשת נגד השוטר תלונה במחלקה לחקירות שוטרים, במסגרת אותו מקרה, התלונה מקפיאה את התיק נגד החשוד. הרציונל הוא שכאשר יש תלונה נגד השוטר, מכיוון שהוא תקף את האזרח (כביכול) והתנהל בצורה פושעת - אזי לא יימשך ההליך נגד האזרח.
כל מקרה לגופו: למעשה, הטענות להתנהלות פוגענית או שערורייתית של הרשות, עשויות להיטען במסגרת מקרים רבים. בכל מקרה, יש לשים לב האם היתה התנהלות שניתן לטעון בגינה "הגנה מן הצדק" כטענה מקדמית, כדי לבטל את כתב האישום.
בפשיעה יותר חמורה, ההגנה מן הצדק לרוב לא תתבטא באופן דומה, אלא ניתן למצוא את עקרונותיה בדוקטרינת הפסלות היחסית, בהתאם להלכת יששכרוב (ע"פ 5121/98). בהתאם להלכה זו, אם ההתנהלות השערורייתית היתה ביחס לאיסוף הראיות (למשל: גביית הודאה בדרכים בלתי תקינות או חיפוש שלא כדין) - ראיות אלה ייפסלו, אולם לא יבוטל כתב האישום. עם זאת, ייתכן שאפילו במקרים כאלה, הגנה מן הצדק תתקבל. כאמור, יש לבחון כל מקרה לגופו.
לסיכום: הגנה מן הצדק היא טענה מקדמית, שהלכה ונבנתה בישראל באמצעות הפסיקה, ועוגנה לאחר מכן בחוק סדר הדין הפלילי. מדובר באחת הטענות המקדמיות, שיש לבחון בצורה מקיפה, לפני כניסה לטענות ההגנה לגופו של העניין. כך, בתיקים פליליים רבים, מתברר שניתן לטעון להגנה מן הצדק, בגין אכיפה בררנית או התעמרות של הרשות. כך, ניתן לבטל את כתב האישום כנגד הנאשם.
* עו"ד תומר אשש מתמחה במשפט הפלילי מזה למעלה מעשור ומחזיק בתואר ראשון מאוניברסיטת חיפה עם התמחות בדיני ראיות ובתואר שני, גם כן מאוניברסיטת חיפה עם התמחות בתורת השפיטה וניהול ההליך הפלילי
