מזה כשנתיים מתרחשת מהפכה בנושא מזונות ילדים, במסגרתה גובה המזונות והנשיאה בנטל תשלום המזונות נקבעים, בין היתר גם לפי השהות בפועל של הילדים אצל כל אחד מהורים, ביחד עם יכולת ההשתכרות הכוללת של כל אחד מהם. מהפכה זו היא מבורכת ומותאמת לאורח החיים המודרני, אך כמו כל שינוי דרסטי, היא נושאת בחובה גם מספר תופעות שהן רצויות פחות. אחת מהתופעות הלא רצויות הבולטות היא גידול משמעותי בתופעת הניכור ההורי, שמקורה בשלבים השונים של הליך הגירושין והסכסוך החריף המתנהל לעתים בין ההורים במסגרתו.
ככל שתופעת הניכור ההורי נמשכת זמן רב יותר, כך קשה יותר לתקן אותה בהמשך. אם לא מטפלים בה ומפסיקים אותה מיד בהתחלה, היא עלולה לפגוע בילדים ובהורים כאחת בצורה בלתי הפיכה
מהו ניכור הורי?
ההסבר הוא מאוד פשוט. זהו מצב שבו לאחר שזוג נפרד והתא המשפחתי פוצל לשני בתים, הילדים, שהיה להם קשר טוב עם שני ההורים, מחליטים פתאום לנתק קשר עם אחד מהם, בעידודו, תמיכתו וניצוחו של ההורה השני. אנו יודעים כיום שככל שתופעת הניכור ההורי נמשכת זמן רב יותר, כך קשה יותר לתקן אותה בהמשך. אם לא מטפלים בה ומפסיקים אותה מיד כשהיא מתחילה, היא עלולה לפגוע בילדים ובהורים כאחת בצורה בלתי הפיכה.
ברוב המקרים, ההורה המנכר יאמר ״זה לא אני, אני מעודד/ת את הילדים ללכת להורה השני והם לא רוצים ללכת. מה אתם רוצים ממני?"
כיצד ניתן לזהות שמדובר בניכור הורי ולא בקושי אמיתי של הילד עם אחד מההורים?
ברוב המקרים, ההורה המנכר יאמר ״זה לא אני, אני מעודד/ת את הילדים ללכת להורה השני והם לא רוצים ללכת. מה אתם רוצים ממני? למה אתם אומרים שאני מנכר/ת? בבקשה שילכו כל היום וכיוב..״
אזי כיצד ניתן, במקרים בהם אין הוכחה ברורה וחותכת, לזהות שיש כאן הורה מנכר? ובכן, צריך להבין כי ניתוק קשר של ילד עם הורה באופן דיכוטומי אינו דבר שכיח ועל כן בדר"כ במקרים של ניכור הורי קל מאוד לשמוע את קולו של ההורה המנכר בוקע מתוך גרונם של הילדים. כך למשל, הילדים יכולים פתאום לצטט דברים שנאמרים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין. כך למשל, שומעים מהילדים טענות כלפי ההורה השני לגבי התנהלותו כלפי ההורה המנכר. במצב שכזה אנחנו יודעים חד משמעית שיש תופעה שצריך לטפל בה.
תופעת הניכור ההורי נתפסת על ידי שני בתי משפט אלה כמשהו המקביל לאלימות פיזית במשפחה, כלומר דבר המחייב פעולה דרסטית לפני שממשיכים בשאר ענייני הגירושין
מהו הקשר בין מהפכת המזונות לבין העלייה בתופעת הניכור ההורי?
בעקבות מהפכת המזונות, כל הורה מבקש להיות עם ילדיו כמה שיותר, בין השאר, כדי לשלם פחות מזונות. זה כשלעצמו בסדר ואין פסול בכך. זכותו של הורה לומר: אני מעדיף לבזבז את כספי בלהפסיד שעות עבודה ולהרוויח זמן עם ילדיי מאשר לעבוד ולשלם וגם לא להיות עם ילדיי. אלא מהי? הסכסוך על זמני השהייה גורם לעיתים לשני הצדדים להשתמש בילדים כדי לנגח את הצד השני ויכולותיו ההוריות, וכן, לנקוט מניפולציות שונות שיגרמו לילדים לרצות להיות אצלם יותר ואז לטעון לזמני שהייה ארוכים יותר ומכאן למזונות גבוהים יותר.
תופעה זו התגברה בצורה דרסטית כל כך עד כי בשנה האחרונה התקיימו בשני בתי משפט לענייני משפחה - בתל אביב ובמרכז - פיילוטים, שמטרתם התמודדות ישירה עם התופעה. הפיילוט כולל הכרה בעצם קיומה של תופעת הניכור ההורי ובצורך של בית המשפט להיות ער לאפשרות קיומה בכל שלב של הליך הגירושין, וכן הכרה בהשפעות הקשות שיש לה ובצורך לטפל בה במהירות, מיד כשהיא מתגלה. הכרה זו פירושה, שתופעת הניכור ההורי נתפסת על ידי שני בתי משפט אלה כמשהו המקביל לאלימות פיזית במשפחה, כלומר, דבר המחייב פעולה דרסטית לפני שממשיכים בשאר ענייני הגירושין.
מהי מטרת הפיילוט?
כאשר בתי המשפט מזהים מכתבי הטענות תופעה של ניכור הורי, המתבטאת בניתוק דיכוטומי ולא מוסבר של הילדים מאחד ההורים, התיק עובר מיד לפסים של טיפול מהיר בתופעה הזאת לפני שמטופלים שאר ההיבטים של הגירושין, כמו רכוש משותף, משמורת, מזונות וכדומה. המטרה היא בשפה פשוטה – "לתת מכת מנע ראשונית, כדי להפסיק את הניכור ולהחזיר את היחסים של הילדים עם שני ההורים לפסים רגילים. למרבה הצער, הטיפול הניתן כיום, גם במסגרת הפיילוט, לא תמיד מספיק.
אחד הכלים העיקריים שבהם עושה בית המשפט לענייני משפחה שימוש כדי לעצור תופעה של ניכור הורי הוא הטלת סנקציות כלפי ההורה המנכר
מדוע הטיפול הקיים בתופעת הניכור ההורי אינו מספיק?
אחד הכלים העיקריים שבהם עושה בית המשפט לענייני משפחה שימוש כדי לעצור תופעה של ניכור הורי הוא הטלת סנקציות כלפי ההורה המנכר. הסנקציה יכולה להיות החל מקנס כספי על ההורה המנכר בכל פעם שהילדים אינם מתראים עם ההורה השני ועד להוצאת משמורת הילדים ממנו. הבעיה היא שהקנסות המוטלים אינם גבוהים ומכאן שאינם מרתיעים מספיק, ובעיקר - אינם מתגלים כאמצעי יעיל מספיק.
שוב נזכיר, כי החשיבות היא הטיפול המיידי שכן מרגע תופעת הניכור כבר מכה שורשים לאורך זמן, מאוד קשה להפוך אותה.
ניקח לדוגמה תיק שטופל על ידי הח"מ, והיה ברור מכתבי הטענות וחוות הדעת של פקידות הרווחה שמתקיים בו ניכור הורי כלפי האם. כדי לעצור זאת, בית המשפט נתן צווים, לפיהם הילדים מחויבים לביקור אצל האם ועל האב הוטלה האחריות שהילדים אכן יגיעו לביקור. למרות צו בית המשפט, הילדים שוב לא הגיעו לביקור מספר פעמים. לאחר מספר פעמים של הישנות התופעה, הוגשה בקשה נוספת לבית המשפט לטפל בבעיית הניכור. בית המשפט נתן החלטה לפיה בכל פעם שהילדים לא יגיעו לבקר את האם, האב ייקנס ב-300 שקל. אך זה היה כבר מאוחר מדי. האב אמנם דאג שהילדים ייכנסו לרכב של אמם, אך אחרי 200 מטר הם אמרו שהם רוצים לרדת. וזה חזר על עצמו שוב ושוב.
הוגשה בקשה נוספת ובית המשפט קבע שאם הביקור לא יימשך לפחות שעה וחצי, יוטל על האב קנס גבוה יותר, גם אם הביקורים יתקיימו או התקיימו בחסר. הצעד הזה אמנם היה כבד ומשמעותי אך הניכור של הילדים כלפי עמם כבר השתרש, הפך לבתי הפיך והבעיה לא נפתרה. על כן בעניין זה דרושה עליית מדרגה בהפעלת הסנקציות העומדות לרשות בית משפט. אלו כמעט בלתי מוגבלות.
בית המשפט יכול למנות לקטינים אפוטרופוס לדין מטעמו ואף יכול להורות על עיקול חשבונות בנק ורכוש של ההורה המנכר
אילו אמצעים נוספים עומדים לרשות בית המשפט כדי להתמודד עם התופעה?
למעשה, מדובר באמצעים כמעט בלתי מוגבלים. בית המשפט יכול למנות לקטינים אפוטרופוס לדין מטעמו. המשמעות היא שהאפוטרופוס לדין, שבדר"כ הינו עו"ד שבקיא בתחום, מקבל למעשה את המשמורת על הילדים מול המוסדות והוא נדרש לדווח לבית המשפט אודות מצבם של הילדים הן בבית הספר והן ביתר המסגרות בהן הם מתחנכים לרבות בבית ההורים.
בית המשפט יכול להטיל קנסות כבדים יותר מיד על ההתחלה - כדי למנוע השתרשות של הניכור. במקרה שהוזכר קודם, ייתכן בהחלט שאילו בית המשפט היה מטיל קנס גבוה כבר בפעם הראשונה, מיד עם זיהוי התופעה, הדינמיקה הזו של התנכרות של הילדים לאמם לא היתה מתפתחת כך. בית המשפט אף יכול להורות על עיקול חשבונות בנק ורכוש של ההורה המנכר, ולתת סנקציות כלכליות כבדות מידיות אחרות.
צריך לזכור שלאורך כל הליך הגירושין, מה שעומד לנגד עיניו של בית המשפט לענייני משפחה בסופו של דבר הוא טובת הקטינים - איך מצילים את הקטינים מהתופעה ושומרים על טובתם
האם עומדים לבית המשפט אמצעים חריפים יותר?
בהחלט. בית המשפט יכול להורות על העברת המשמרת המלאה להורה המנוכר, עד שתיפתר הבעיה והוא יצליח לשקם את יחסיו עם ילדיו. בית המשפט אף יכול להאשים את ההורה המנכר בבזיון בית המשפט על אי קיום הוראותיו, ולשלוח אותו למאסר. במקרי קצה, בית המשפט יכול להוציא את הילדים למשפחת אומנה, כדי להרחיק אותם משני ההורים, עד שאלה יפתרו את העניינים ביניהם ויפסיקו להשתמש בילדים ככלי ניגוח. אמנם, מדובר באמצעי דרסטי קיצוני, אך אם בית המשפט מגיע למסקנה שהילדים חווים תופעת ניכור הורי כהתעללות נפשית של ממש, ייתכן בהחלט שעדיפה הפגיעה של הוצאה זמנית למשפחת אומנה על פני ההתעללות הנפשית היומיומית שהם חווים מההורה המנכר.
מדובר אמנם באמצעים קיצוניים, ויש לעשות בהם שימוש במידה, אך יש להכניס אותם לארסנל הכלים שעומדים לרשות בית המשפט לטפל בתופעה. צריך לזכור שלאורך כל הליך הגירושין, מה שעומד לנגד עיניו של בית המשפט לענייני משפחה בסופו של דבר הוא טובת הקטינים - איך מצילים את הקטינים מהתופעה ושומרים על טובתם.
כשמדובר בילדים גדולים (12-15), היכולת של המערכות לפעול היא מוגבלת. ישנה אחדות דעים מלאה שלא רצוי להפריד בין אחים כחלק מהטיפול בתופעת הניכור ההורי
באילו מקרים טובת הילדים תמנע שימוש באמצעים מיידיים כנגד ההורה המנכר?
יש הרבה שיקולים שבגללם ייתכן שבית המשפט יבחר להעדיף להימנע ממהלומה קשה על ההורה המנכר. לא אחת קורה שבתיקים שבהם מעורב ניכור הורי חמור, בית המשפט ומערכת הרווחה עומדים חסרי אונים לחלוטין ביכולת שלהם לתקן את הניכור.
למשל, כשמדובר בילדים גדולים (12-15), היכולת של המערכות לפעול היא מוגבלת. ישנה אחדות דעים מלאה שלא רצוי להפריד בין אחים כחלק מהטיפול בתופעה. ניקח לדוגמה, משפחה עם 4 ילדים, שלושה גדולים ואחד קטן, שמתגלה בה תופעה קשה של ניכור הורי - הילדים הגדולים, למרות צווי בית המשפט ולמרות כל הרצון של המערכת, לא מגיעים להורה השני. בעוד שעל הגדולים אי אפשר לכפות ללכת בכוח לשום מקום, על הילד בן החמש אפשר. אבל, אם יהיה מצב שהילד בן החמש יעבור למשמורת הצד השני, או יצא למשפחת אומנה, הוא יופרד מאחיו וזה יגרום לו נזק גדול יותר. וזו הדילמה. במקרה כזה הנטייה היא לא להפריד בין האחים. אך אז מתחיל טיפול ארוך טווח בתופעה, הכולל פגישות עם גורמים טיפוליים, מה שגורם לתופעה להימשך זמן רב יותר, תוך סיכון ברור להעמקתה וכישלון הטיפול.
לסיכום, צריך לשמור על יתרונות מהפכת המזונות, אולם בו בזמן לשים דגש ולפקוח עין לכיוון סוגיית הניכור ההורי ולטפל בה במהירות, מיד כשהיא מתגלה, כאשר טובת הקטינים עומדת לנגד עיננו ולא לחשוש מהטלת סנקציות כבדות, זמניות, כדי להחזיר את המשפחה למסלול.
* משרד עורכי דין שלומי באשי מתמחה בדיני משפחה
** סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap משפטי
