חוק החברות (התשנ"ט-1999) קובע, כי חברה היא בעלת אישיות נפרדת מבעלי המניות והמנהלים שלה. חברה בערבון מוגבל (בע"מ), למעשה מגבילה את אחריות בעלי המניות שלה לחובות החברה. כלומר: אם חברה בע"מ נקלעת לחובות, והיא צריכה לשלם את חובותיה לספקים, ללקוחות או לגורמים אחרים, החוב מיוחס לחברה עצמה, כגוף עצמאי, ולא לבעל מניות כזה או אחר. בעלי המניות בחברה לא יצטרכו לשלם את החוב מכיסם.
יחד עם זאת, החוק קובע חריג של "הרמת מסך", המאפשר לבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה, ולייחס את החובות שלה לבעלי המניות באופן אישי. בעבר הרחוק, בתי המשפט נטו שלא להרים את מסך ההתאגדות של חברה, ועשו זאת רק במקרים בודדים וחריגים. אך מאז תיקונו של חוק החברות בשנת 1999, ישנה מגמה ברורה של הרחבת המקרים הללו וכיום, בתי המשפט מרימים את מסך ההתאגדות בצורה רחבה יותר.
בעלי המניות של חברה בע"מ יעשו כל שביכולתם, מן הסתם, כדי שחובות החברה יהיו באחריותה ולא יועברו אליהם. עם זאת, החוק קובע כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה
באילו נסיבות יאשר בית המשפט הרמת מסך?
בעלי המניות של חברה בע"מ יעשו כל שביכולתם, מן הסתם, כדי שחובות החברה יהיו באחריותה ולא יועברו אליהם. עם זאת, החוק קובע כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, אם מצא שהדבר צודק ונכון לעשות כן, לפי נסיבות העניין.
ראשית, כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או כדי לקפח נושה של החברה, מדובר בנסיבות המצדיקות הרמת מסך. גם מקרים שבהם השימוש באישיות הנפרדת החברה נעשה באופן שפוגע במטרת החברה, ותוך כדי לקיחת סיכון לא סביר בנוגע ליכולותיה של החברה לפרוע את חובותיה, עשויים להצדיק החלטה על הרמת מסך ההתאגדות.
כשנכסיה ואחזקותיה של החברה, ואף של בעל המניות עצמו, אינם תואמים להיקף הפעילות המסחרית שהחברה מבצעת, ייטה בית המשפט להטיל את האחריות לחובות החברה על בעל המניות
מהם השיקולים ששוקל בית המשפט במקרה של לקיחת סיכון לא סביר לפירעון החוב?
על בית המשפט להשתכנע כי בעל המניות היה מודע, ולעתים אף התכוון לעשות שימוש בחברה כדי לקחת סיכונים כלכליים בלתי סבירים. למשל, לקנות סחורה באשראי בהיקפים גדולים, מבלי שיש לחברה את ההון לשלמו, תוך תקופת הזמן שהתחייבה לעשות כן.
כמו כן, כאשר נכסיה ואחזקותיה של החברה, ואף של בעל המניות עצמו, אינם תואמים להיקף הפעילות המסחרית שהחברה מבצעת, ייטה בית המשפט להטיל את האחריות לחובות החברה על בעל המניות. זאת, במיוחד כאשר מדובר בחברה שנוסדה לאחרונה, ללא היסטוריה של פעילות מסחרית רצינית.
בהקשר זה יש לציין, כי בית המשפט יראה אדם כ"מודע לשימוש" גם אם רק חשד בטיב ההתנהגות, או באפשרות קיום הנסיבות שגרמו לאותו "שימוש" לא סביר, אך נמנע מלברר אותן. כלומר, אחריות לחובות חברה בע"מ תוטל על בעל מניות גם בשל מחדליו הוא ולא רק בשל מחדלי החברה עצמה.
בית המשפט יכול להורות על הרמת מסך גם כאשר אין הפרדה ברורה בין נכסי החברה לבין הנכסים הפרטיים של בעלי המניות שלה
אילו נסיבות אחרות עשויות להצדיק החלטה של הרמת מסך?
בית המשפט יכול להורות על הרמת מסך גם כאשר אין הפרדה ברורה בין נכסי החברה לבין הנכסים הפרטיים של בעלי המניות שלה. למשל, כאשר חלק מהנכסים הפרטיים משמשים לפעילותה המסחרית של החברה, כמו חשבון בנק של אחד מבעלי המניות שנעשה בו שימוש גם לצרכים מסחריים. מקרים כאלה שכיחים יותר בחברות יחיד או חברות עם מספר מועט של בעלי מניות, ובחברות משפחתיות. בכל אלה, הגבול בין נכסי בעלי המניות לנכסי החברה, פעילותה והתחייבויותיה, כמעט שאינו קיים, או שהוא מטושטש מאוד.
"מימון דק" הוא מצב שבו היחס בין ההון העצמי של החברה לבין ההון שנצבר ממקורות אחרים (חיצוניים או הלוואות) והיקף התחייבויותיה הוא לא סביר, או חריג מאוד
מהי עילה של "מימון דק", המצדיקה הרמת מסך?
"מימון דק" הוא מצב שבו היחס בין ההון העצמי של החברה לבין ההון שנצבר ממקורות אחרים (חיצוניים או הלוואות) והיקף התחייבויותיה הוא לא סביר, או חריג מאוד. למשל, חברה שהוקמה מלכתחילה בלי הון ממשי, ומינפה את הפעילות שלה על ידי הלוואות מגורמים חיצוניים. במקרה של חברה המתבססת על מימון דק, הסיכון שהוטל על מי מתקשר עמה בפעילות מסחרית הוא גבוה ולכן יש להעביר את הנטל והאחריות לחדלות הפירעון שלה על בעלי המניות בחברה.
הרמת מסך היא כלי משמעותי גם עבור רשויות מקומיות. הן מנצלות אותו מדי יום כדי לייחס חיובי ארנונה באופן אישי לבעלי מניות, באמצעות הוראות סטטוטוריות, שמקורן בפקודת מס הכנסה
את מי עוד יכולה לשרת הרמת מסך?
הרמת מסך הוא אינו מושג מסחרי גרידא, שנעשה בו שימוש על ידי עסקים כנגד עסקים אחרים בלבד. הרמת מסך יכולה, למשל, לשמש עובדים כאמצעי לבסס הגשת תביעה נגד בעל מניות בגין אי תשלום זכויות עבודה על ידי החברה. הרמת מסך היא כלי משמעותי גם עבור רשויות מקומיות. הן מנצלות אותו מדי יום כדי לייחס חיובי ארנונה באופן אישי לבעלי מניות, באמצעות הוראות סטטוטוריות, שמקורן בפקודת מס הכנסה. בזכותו, הן גובות מסי ארנונה, שאחרת היו אובדים.
לסיכום, אם בעבר בתי המשפט נטו שלא להרים מסך מעל התאגדות של חברה בע"מ ולייחס את חובותיה לבעלי המניות שלה, הרי שכיום תחום המקרים שבהם הם יאשרו זאת הולך ומתרחב.
* עוז רדיע, משרד עורכי דין, מתמחה בייצוג וליווי משפטי מסחרי של חברות בע"מ, עסקאות נדל"ן וזכויות עבודה, לרבות במקרים של חדלות פירעון.
** סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap משפטי.
