העליון קבע: שינוי חלוקת רכוש במקרה של בגידה

פסיקה יוצאת דופן שניתנה לאחרונה קובעת כי על אף שבני זוג היו נשואים 38 שנים ויש להם שלושה ילדים משותפים, נשללה מהאשה מרבית הרכוש המשותף, בעקבות בגידה.
הפסיקה סותרת את המצב המשפטי שהיה מקובל קודם, לפיו בגידה אינה משפיעה ואינה אמורה להשפיע על איזון המשאבים וחלוקת הרכוש בין בני זוג. מדובר אפוא בפסק דין מהפכני, שעשויות להיות לו השלכות משמעותיות. בפסק הדין המדובר (בג"ץ 4602/13) נעסוק במאמר זה.

עד לבג"ץ 4602/13 היה ברור כי לבגידה אין כל השפעה על חלוקת רכוש בין בני זוג; וכי אין "להעניש" את הצדדים בסנקציות רכושיות או סנקציות אחרות על בגידה

מדוע הפסיקה נחשבת חריגה?

קביעת השופטים, לפיה בגידה משפיעה על חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים בין בני הזוג, הופכת את פסק הדין לחריג ושונה, באופן שעורר סערה בעולם המשפט בישראל.
עד לפסק הדין האמור, היה ברור כי לבגידה אין כל השפעה על חלוקת רכוש בין בני זוג; וכי אין "להעניש" את הצדדים בסנקציות רכושיות או סנקציות אחרות על בגידה. על בני הזוג חל חוק יחסי ממון. החלת החוק לכאורה מחייבת הכרעה שונה, שאינה נותנת משקל לבגידה.

מה קובע חוק יחסי ממון לגבי חלוקת הרכוש בין בני זוג?

לפי חוק יחסי ממון, בני זוג נשואים שלא עשו ביניהם הסכם, יחלקו ביניהם את רכושם הנחשב משותף, באופן שווה. המבחן העיקרי לחלוקת רכוש זו היא "מבחן השותפות": אם היתה בין בני הזוג כוונת שיתוף, הרי בעת איזון המשאבים, יקבל כל אחד מהם מחצית מהרכוש.

ישנן נסיבות מגוונות, הנבדקות כדי לבחון את כוונת הצדדים והאם היתה כוונת שיתוף, המלמדת על שותפות מלאה ביניהם, המכתיבה חלוקה שווה של הרכוש המשותף

מתי בני זוג נחשבים לחיים בשותפות מלאה? מתי מתקיימת כוונת שיתוף?

ישנן נסיבות מגוונות, הנבדקות כדי לבחון את כוונת הצדדים והאם היתה כוונת שיתוף, המלמדת על שותפות מלאה ביניהם, המכתיבה חלוקה שווה של הרכוש המשותף.
במקרה האמור (בג"ץ 4602/13) היה ברור כי קיימת שותפות מלאה בין הצדדים, שהיו נשואים 38 שנים והביאו ילדים משותפים, חיו עם ילדיהם תחת קורת גג אחת, ניהלו משק בית משותף והקימו תא משפחתי, שתרמו לו - כל אחד לפי יכולתו - תוך מאמץ משותף.

לפי חוק יחסי ממון, אין לתת משקל לשאלה מי אשם במשבר ביחסים. לכן, עקרונית, בגידת האשה אינה אמורה להשפיע

האם בגידה אמורה להשפיע על אופן חלוקת הרכוש?

לפי חוק יחסי ממון, אין לתת משקל לשאלה מי אשם במשבר ביחסים. לכן, עקרונית, בגידת האשה אינה אמורה להשפיע. גם בית המשפט העליון קבע בעבר הלכה (ע"א ‎264/77), לפיה אין לבצע נישול קנייני של בן זוג בוגד מהרכוש המשותף, מאחר שלבגידה אין השפעה על חלוקת הרכוש, אלא על סוגיית הכתובה בלבד.

בית המשפט קבע כי כוונת השיתוף משפיעה על "חוזק" השיתופיות. כשהשיתופיות מוחלשת, חלוקת הרכוש תהיה שונה ולא "חצי-חצי"

אם כך, מדוע לא הוחלו חוק יחסי ממון וההלכה הנוהגת בתחום, על בני הזוג במסגרת בג"ץ 4602/13?

בפסק הדין, הוגדר מושג חדש המכונה "שיתופיות מוחלשת". זהו מצב שונה משיתופיות מלאה. במצב של שיתופיות מוחלטת, כוונת השיתוף ברורה. לעומת זאת, במצב של שיתופיות חלקית, כוונת השיתוף נחלשת.
בית המשפט קבע כי כוונת השיתוף משפיעה על "חוזק" השיתופיות. כשהשיתופיות מוחלשת, חלוקת הרכוש תהיה שונה ולא "חצי-חצי". במקרה הנדון, התנהלות האשה נתפסה כמהלך ששינה את כוונת השיתוף של הבעל, באופן שהחליש את חזקת השיתוף.

שלילת הרכוש אינה נובעת מעצם הבגידה הבלתי ראויה, אלא רק מעצם ההסתרה שהיתה עקבית, יסודית וממושכת

כיצד חולק הרכוש בפועל בין בני הזוג, לאור הבגידה של האשה?

בית המשפט קבע כי בעצם התנהלותה של האשה, יש פגיעה בכוונת השיתוף, שהרי הבעל היה מסרב להמשיך בחיי זוגיות ושיתוף עם האשה, לו ידע על מעלליה. עצם הסתרת האשה את הבגידה, משך תקופה כה ארוכה, מחלישה את השיתופיות בין בני הזוג. החלשה זו מנעה את חלוקת הרכוש ביניהם באופן שווה.
בהקשר זה, מבהיר בית המשפט כי פסיקתו אינה פסיקה "עונשית". כלומר, אין בשלילת הרכוש מהאשה רצון להענישה או ללמדה מוסר. שלילת הרכוש אינה נובעת מעצם הבגידה הבלתי ראויה, אלא רק מעצם ההסתרה שהיתה עקבית, יסודית וממושכת.
בית המשפט קבע כי הרכוש בין בני הזוג יחולק באופן שווה אך ורק עד למועד הבגידה, שהרי החל ממועד זה, פסקה השיתופיות המלאה בין בני הזוג והפכה לשיתופיות חלקית.

בית המשפט נימק את קביעתו בכך שהסתרת האשה את הרומן מנעה מהבעל לפעול בשעת הצורך, שהרי אילו היה יודע על הבגידה לפני שנים, היה מבקש להתגרש כבר במועד זה. השיהוי בפעולתו נבע מהתנהלות האשה

כיצד הגדרת המצב האמורה השפיע בפועל על חלוקת הרכוש בין בני הזוג?

סעיף 8 לחוק יחסי ממון קובע, כי הנכסים שצברו בני הזוג יחד עד להיווצרות הקרע ביניהם יחולקו בין הצדדים. במקרה הנדון, הקרע חל לפני תביעת הבעל לגירושין עקב גילוי בגידת האשה.
כלומר, מועד הבגידה נחשב למועד הקרע. לפיכך, עד למועד זה, הרכוש שנצבר חולק בין הצדדים באופן זהה (שיתופיות מלאה); ואילו הרכוש שצבר הבעל במשך עשור (שיתופיות מוחלשת) חולק באופן הבא: 80% לבעל; ורק 20% לאשה.
בית המשפט נימק את קביעתו בכך שהסתרת האשה את הרומן מנעה מהבעל לפעול בשעת הצורך, שהרי אילו היה יודע על הבגידה לפני שנים, היה מבקש להתגרש כבר במועד זה. השיהוי בפעולתו נבע מהתנהלות האשה.
הקביעה הזו של ביהמ"ש סותרת לכאורה את ההלכה והחוק. כיצד אפוא בית משפט יישב את הסתירה?
בית המשפט הבהיר כי קביעתו אינה סותרת את ההלכה, לפיה אין לתת משקל לבגידת אחד מבני הזוג, משום שלא היתה התייחסות לעצם הבגידה או לשאלה מי אשם בפירוק הנישואין, אלא נבחנה רק השיתופיות בין בני הזוג. השיתופיות התערערה עם תחילת הרומן של האשה.

כך, קבע בית המשפט בהקשר זה: "הסתרת הקשר שניהלה האשה מבעלה, משמעה למעשה כפיית שיתוף עליו שלא מדעת. לפני האיש לא היה המידע הרלוונטי, שיאפשר לו קבלת החלטה מושכלת, מתוך רצון חופשי, על המשך השיתופיות הרכושית ביניהם במסגרת הנישואין. אין כל מקום לייחס לאיש כוונה משוערת לשתף את האשה בחלוקת נכסיו… רק מאחר שהאשה הסתירה ממנו את מערכת היחסים שהיא מנהלת, ומנעה ממנו למעשה את האפשרות לבחור בפירוק הקשר. לפיכך, יש מקום להשתמש בסעיף 8 לחוק, אשר לא נועד להעניש את האשה על בגידתה, אלא להתחשב בכוונה המשוערת של האיש, שאילו ידע את העובדות לאשורן - כך ברור לבית הדין - לא היה ממשיך בחיי שיתוף עם המערערת".

כיצד ישפיע פסק הדין במקרים דומים? האם מעתה ניתן לומר כי בגידה משפיעה על אופן חלוקת הרכוש?

קשה לחזות כיצד תשפיע קביעת ביהמ"ש על מקרי גירושין אחרים, מאחר שבפסק הדין צוין במפורש כי מדובר במקרה שיש בו נסיבות ייחודיות. לפיכך, ספק אם תיווצר הלכה, לפיה בגידה תשפיע על איזון המשאבים.

לסיכום: על אף שלא מדובר בהלכה, לפיה בגידה משפיעה על איזון משאבים, בהחלט ניתן לזהות השפעה אפשרית ברורה, כתוצאה מהחלת פסיקה זו. כך, בעקבות הפסיקה האמורה, בן/בת זוג שצבר/ה ממון ורכוש בשנים האחרונות לפני גירושין, י/תוכל לטעון כי הצד השני ניהל/ה רומן בסתר משך שנים, ולכן מועד הקרע מוקדם יותר; והרכוש שנצבר לאחרונה, אינו נכלל באיזון המשאבים. בני זוג יצטרכו להתמודד עם טענה זו, בעזרת באי כוחם. אין ספק כי ביהמ"ש ישוב להידרש לכך בעתיד.

* עו"ד אריה לרנר פועל כעורך דין בבאר שבע ועוסק במשפט אזרחי. שירותיו כוללים ייעוץ וייצוג משפטי, ייצוג מול בתי משפט לענייני משפחה, בתי דין רבניים ובתי המשפט מחוזיים; עריכת הסכמי גירושין, הסכמים לחיים משותפים והסכמי ממון.
** סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap משפטי.