מועצת לשכת עוה"ד החליטה: גלימה גם בערכאות הנמוכות

המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין קבעה בשבוע שעבר, כי בקרוב תחול על עוה"ד חובת לבישת הגלימה גם בערכאות נמוכות (כלומר: גם בבתי משפט השלום, בתי המשפט לענייני משפחה, בתי הדין האזוריים לעבודה וכד').
התגובות להחלטה זו לא אחרו לבוא. התומכים בהחלטה טוענים, כי בתי משפט השלום ראויים לחיזוק ולכבוד בדיוק כמו הערכאות הגבוהות יותר, בין היתר בעקבות המגמה לפיה עוד ועוד סמכויות מוענקות לערכאות "הנמוכות". עוד נטען כי הדבר יוסיף לכבוד המקצוע, לכבוד ההליך המשפטי ולשמירה על תרבות הדיון בבתי המשפט.

מנגד, נשמעו הטענות שהצורך בגלימה בעת הדיונים מיותר, בפרט לאור העובדה שמדינת ישראל סובלת מאקלים חם, וכי כבוד המקצוע ומעמדן של הערכאות השונות אינו תלוי בלבוש כזה או אחר של עורכי הדין.

משכך נשאלת השאלה, האם ההחלטה תביא לתרומה מהותית לכבודם של בתי המשפט, עורכי הדין וההליך השיפוטי או שמא מדובר בהקפדה על הצורה בלבד בשעה שהבעיות האמיתיות של מקצוע עריכת הדין והמערכת המשפטית נותרים ללא טיפול אמיתי ("מתחת לפני השטח/ הגלימה")?

יצוין, שעוד בטרם החלת חובת לבישת הגלימה בערכאות הנמוכות, קיימות עדויות רבות המצביעות על מציאות עגומה וזילות ההליך השיפוטי גם בערכאות הגבוהות, בהן עורכי הדין לובשים גלימה דרך קבע, מימים ימימה.

בעיות קשות יותר משאלת הגלימה
בהזדמנות נדירה שבה דיברה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, כב' השופטת ורדה אלשיך, על הנושא (ביום עיון של לשכת עורכי הדין), הלינה השופטת על הסגנון של עורכי הדין בימינו, כאשר לדבריה:
"דבר נוסף שיכול לשגע אותי זה שנכנס עורך דין לבוש גלימה על הכתפיים כאילו הרכבת עומדת לנסוע. הוא לועס מסטיק, עם משקפי-שמש על קדמת הראש ופאוץ' שחוק. אני מסתכלת מסביב לבדוק אם אני באולם בית המשפט או בפאב. אין לי בעיה עם עגילים וקוקו, אבל מסטיק?" (מתוך כתבה באתר גלובס מיום 12/10/10)

התמונה שעולה מדבריה של השופטת אלשיך, הינה כי הבעיות של עולם המשפט בישראל עמוקות יותר מאשר השאלה האם דרושה או לא דרושה גלימה, ובהתאם על לשכת עורכי הדין לחפש דרכים מאסיביות ויצירתיות נוספות על מנת לקדם תרבות דיון טובה יותר.

ולמרות הכל - יש לברך על ההחלטה
חרף כל האמור, דומה שיש בכל זאת לברך על ההחלטה בדבר החיוב בלבישת גלימה בערכאות הנמוכות. נכון הדבר שלבישת גלימה לא צפויה לפתור את כל בעיותיה של מערכת המשפט בישראל, אולם לתקוותם של רבים - מראה הגלימה בערכאות הללו יוסיף להליך המשפטי אלמנט דרוש של יראת כבוד (בין עוה"ד לבין עצמם, ובין עוה"ד לביהמ"ש), שלעיתים קרובות כה חסר בהיכלי הצדק במקומותינו.

באופן כללי הלבוש מייחד את האדם בחברה שהוא חי בה ומשקף את מעמדו. מדי הצבא והמשטרה מציינים את מעמדם של לובשיהם בחברה, לשופטים ולעורכי הדין בימינו גלימות ואביזרים המיוחדים רק להם, וכל אלה עוברים כחוט השני בכל התרבויות ובכל הזמנים.

לדעת כותב שורות אלו, החלת החובה ללבישת הגלימה גם בערכאות הנמוכות, עשויה לתרום (ולו במעט) למעמדם הציבורי של עוה"ד ולשפר את דימויים השחוק בחברה הישראלית.

חזרה למקורות
בנוסף, ההחלטה להכניס את לבוש הגלימה יש בה מעין חזרה (מבורכת) למקורות המשפט העברי. חכמי התלמוד נתנו דעתם לסכנה האורבת לפתחו של השופט, העלול להיות מושפע ממראיהם של הצדדים, כשבעלי הדין המתדיינים לפניו אינם בני מעמד אחד, אלא זה עשיר ולבוש בהידור וזה עני ולבוש בפשטות ויש סכנה שיחוש העני נחות מן העשיר, ויסתתמו טענותיו. והתלמוד אומר:  "מנין לשנים שבאו לדין, אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה, שאומרין לו: לבוש כמותו או הלבישהו כמותך? תלמוד לומר: "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז).

ופירש רש"י: "לבוש כמותו - שלא תגרום לנו לישא לך פנים או יסתתמו דברי שכנגדך מפני חשיבותך, ואמר [ויאמר?]: איך יאמינו בי בית דין על אדם חשוב כזה".

סיכומו של דבר, במסע הארוך להשבת מעמד מקצוע עריכת הדין בישראל למקום מכובד ומוערך, ההחלטה לחייב בלבוש גלימה גם בערכאות הנמוכות הנה נדבך חשוב (אחד מני רבים). בד בבד, על עורך הדין לשמש דוגמא ללקוחו ולציבור בהתנהגותו והתנהלותו בדיון המשפטי ועליו להתנהג כמצופה ממנו כ"קצין ביהמ"ש" וזאת ללא קשר למלבושו ולגלימתו. רק באמצעות מהלך משולב שכזה יעלה שוב קרנו של המקצוע.  

* עו"ד אור גל-און- משרד עורכי דין גל-און קפל שמואלי