החוק למניעת אלימות במשפחה (התשנ"א-1991) מאפשר הוצאת צו הגנה מיידי, המרחיק את התוקפן מסביבת הקורבן, למשך שבעה ימים. ניתן להאריך את הצו לשלושה חודשים; ולאחר מכן, ניתן לחדשו לשלושה חודשים נוספים בכל פעם, עד לתקופה כוללת של שנתיים. מטרת החוק היא לאפשר הגנה מיידית לקורבנות של האלימות ומניעת הסלמתה לאלימות קשה יותר, העלולה חלילה להסתיים ברצח. לכן, את צו ההגנה ניתן להוציא מיידית, בהליך פשוט וקצר יחסית.
החוק קובע כי אם בית המשפט דחה בקשה למתן צו הגנה וקבע שמדובר בבקשת סרק קנטרנית, עומדת לרשותו האפשרות לחייב את מי שהגיש את הבקשה בתשלום ההוצאות המשפטיות ואף בתשלום פיצוי
מה קובע החוק לגבי תלונות שווא על אלימות במשפחה?
החוק מבקש למנוע שימוש לרעה בכלי משפטי זה ולהרתיע את מי שעשויים להגיש תלונת סרק, כחלק מסכסוך משפחתי עם הצד השני. כך, סעיף 11 לחוק נותן "שיניים" להרתעה, וקובע כי אם בית המשפט דחה בקשה למתן צו הגנה, וקבע שמדובר בבקשת סרק קנטרנית, עומדת לרשותו האפשרות לחייב את מי שהגיש את הבקשה בתשלום ההוצאות המשפטיות (למדינה ולצד שנפגע); ואף בתשלום פיצוי, אם הצד השני נפגע כתוצאה מהגשת הבקשה.
האם דרשה שיוצא לבתה הקטינה צו הגנה מפני אביה. השניים היו פרודים ומצויים בעיצומם של הליכי גירושין, והאם טענה שהאב מגלה אלימות פיזית חמורה כלפי ילדתם כשהיא נמצאת אצלו
כיצד ניתן לזהות תלונת שווא?
במקרים רבים, ההכרעה האם מדובר בתלונת אמת או בקשת סרק כלל אינה פשוטה. בית המשפט נדרש לאמצעים לא רגילים. כך, לדוגמה: בקשה לצו הגנה שנדונה בפני השופט אסף זגורי (הט (נצ') 14084-12-15 ג.מ.י. נ' כ.ב.א). במקרה זה, האם דרשה שיוצא לבתה הקטינה צו הגנה מפני אביה. השניים היו פרודים ומצויים בעיצומם של הליכי גירושין, והאם טענה שהאב מגלה אלימות פיזית חמורה כלפי ילדתם כשהיא נמצאת אצלו. כראיה, האם טענה שהילדה סיפרה לה על האלימות. האם לא הציגה ראיות נוספות, כגון פגיעות פיזיות על גוף הילדה או עדות של גורם אחר. לעומת זאת, האב טען כי מדובר בתלונת סרק. הוא טען כי אין כל תמיכה ראייתית לתובענה שהגישה האם, זולת דברי הקטינה (הנטענים ע"י האם), וכי מטרתה של האם היתה למנוע מפגשים בינו לבין בתם. הוא אף הציג תסקיר מבחן שתמך בו.
כדי שבית המשפט ייעתר בחיוב לבקשת צו הגנה כלפי הורה אחד, בטענה לאלימות פיזית כלפי ילדתו הקטינה, יש צורך במידת הוכחה מוגברת או בראיות משכנעות במיוחד לקיומה של האלימות
מהי הדילמה שעמדה בפני בית המשפט?
ראשית, עלתה שאלת קיומה של האלימות. עמדת השופט זגורי היתה כי כדי שבית המשפט ייעתר בחיוב לבקשת צו הגנה כלפי הורה אחד, בטענה לאלימות פיזית כלפי ילדתו הקטינה, יש צורך במידת הוכחה מוגברת או בראיות משכנעות במיוחד לקיומה של האלימות. השופט זגורי הצביע על הקושי השיפוטי האינהרנטי בקביעת ממצאים עובדתיים, בבקשה מסוג זה. הקושי הוא משולש. ראשית, הקושי נובע מכך שאין "עדים אובייקטיביים" שיאמתו את התלונה או יסייעו להזימה. שנית, הקושי נובע מכך שלא ניתן היה לשמוע את עדותה של הילדה ולבסס את פסק הדין על דבריה. עדותה של ילדה רכה בשנים בפני אמה, קבע השופט זגורי, אינה יכולה להיחשב לעדות מספקת. לבסוף, נוכח העובדה ששני הצדדים מצויים בסכסוך גירושין בלתי פתיר, וצו הגנה עשוי להשפיע על הסכסוך ביניהם, קבע השופט כי על סמך המידע הקיים, קשה להכריע האם מדובר בבקשה חיונית או שמדובר בתלונת שווא.
בדיקת הפוליגרף העלתה כי האב דובר אמת והאם דוברת שקר, לרבות בתשובתה לשאלה האם היא נתנה לילדתה הקטינה הנחיות להעליל על האב עלילות שווא
כיצד הכריע בית המשפט בין הצדדים?
לנוכח הטענות החמורות שהעלתה האם, קבע השופט זגורי שלא ניתן להסתפק בתסקיר המבחן ובעדויות, רק כדי לדחות את בקשתה; וכי יש להגיע בדרך אחרת לאמת העובדתית.
לשם כך, השופט דרש כי תבוצע בדיקת פוליגרף לאב ולאם. הבדיקה בוצעה בהסכמת שני הצדדים (אחרת לא היה תוקף לתוצאותיה) ובפיקוחו של בית המשפט. הבדיקה העלתה כי האב דובר אמת והאם דוברת שקר, לרבות בתשובתה לשאלה האם היא נתנה לילדתה הקטינה הנחיות להעליל על האב עלילות שווא. לאור ממצאי הפוליגרף והסתירות בין הגרסאות השונות שהאם עצמה מסרה להשתלשלות האירועים, דחה השופט זגורי את התביעה, תוך חיוב המבקשת לשלם למשיב פיצויים בסך 15 אלף שקלים, ו-5,000 שקלים נוספים הוצאות משפט.
מצב כלכלי אינו מהווה סיבה לדחיית פסיקת פיצויים - במקרה של תלונת שווא
במקרה אחר (תיק הט 22857-01-13 ק.א נ' ש.ר), בית המשפט (השופט נחשון פישר) דחה בקשה שהוגשה להוצאת צו הגנה מיידי בטענה לאלימות במשפחה, וקבע כי מדובר בתלונת שווא.
עורך הדין של מבקשת הצו (שבקשתה נדחתה) טען כי על בית המשפט להימנע מלפסוק נגדה תשלום פיצויים והוצאות משפט, בשל חסרון הכיס שלה. לראייה, הוא טען כי לא היה בידה הכסף הדרוש לייצוג משפטי פרטי, ולכן היא פנתה לסיוע של עורך דין מהלשכה לסיוע משפטי.
השופט פישר קבע בפסק הדין כי "ראוי להבהיר כי העובדה שצד מיוצג על ידי עורך דין מהלשכה לסיוע משפטי אינה יכולה להוות ולא תהווה מעין חסינות מפני קביעת הוצאות ופיצויים, אשר תאפשר למתדיין להוסיף וליזום הליכים שבינם ובין האמת אין דבר וחצי דבר, ומתוך מחשבה כי לכל היותר, ידחה בית המשפט את הליך הסרק בו החל". בית המשפט הטיל על המבקשת תשלום הוצאות ופיצויים לטובת המשיב, בסך 30 אלף שקלים, ובנוסף חייב אותה בתשלום 10,000 שקלים לאוצר המדינה. מפסיקה זו, ניתן להבין עד כמה בתי המשפט רואים בחומרה שימוש לרעה באפשרות להוצאת צו הגנה מיידי.
בעוד שצו הגנה מיידי הוא כלי משמעותי במאבק באלימות במשפחה, המחוקק רואה בחומרה שימוש לרעה בחוק. בתי המשפט פוסקים תשלום פיצויים והוצאות גבוהים, נגד מי שמגישים תלונת שווא
האם תלונות שווא מאפיינות רק נשים?
בהחלט לא. גם גברים מעלילים לעיתים על נשים. כך למשל, השופט נאמן בתיק תמש (קריות) 50123-03-11 ל.ס נ' ל.א (23.6.11) קבע כי בדיקת הפוליגרף שעברו שני הצדדים אצל מומחה מטעם בית המשפט מחזקת את גרסת האישה, כי המעשים הקשים שיוחסו לה ע"י בעלה - ביצוע עבירות אלימות ומין בילדיהם הקטינים - לא נעשו על ידה מעולם וכי הבקשה לצו הגנה שהגיש הבעל היתה קנטרנית ושקרית.
לסיכום: בעוד שצו הגנה מיידי הוא כלי משמעותי במאבק באלימות במשפחה, המחוקק רואה בחומרה שימוש לרעה בחוק. בתי המשפט פוסקים תשלום פיצויים והוצאות גבוהים, נגד מי שמגישים תלונת שווא.
* משרד עורכי דין תהילה בר חן, מתמחה בדיני משפחה, גירושין ופרידה, צוואות וירושות, גישור ומקרקעין
** סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap משפטי
