קלינאית התקשורת לא האמינה שזה קורה לה: לאחר יותר מ-30 שנות עבודה כקלינאית תקשורת ואין ספור המלצות ותשבחות, משרד הבריאות החליט ליטול את רישיונה. הסיבה: היא לא עמדה בפרוצדורה, ולא הספיקה לשלוח בזמן את המסמכים הדרושים לצורך קבלת הרישיון. אלא שלעולה החדשה היתה סיבה טובה מאוד לכך שלא עמדה בדרישות הטכניות: באותו הזמן, שבו היא נדרשה להמציא שורה של מסמכים בירוקרטיים, היא נאלצה לטפל בכלתה שהיתה חולה מאוד ונפטרה לאחר מכן. כתוצאה מכך, היא פספסה את מועד הגשת המסמכים.
ומה חשב על כך משרד הבריאות? למרות הסיפור המשפחתי הקשה והנסיבות החריגות, אנשיו הקפידו על קוצו של יוד, ודרשו ממנה לעבור מחדש את הבחינות כתנאי לקבלת רישיון, דרישה שהיא התקשתה לקבל. רק לאחר עתירה בנושא שהוגשה לבית המשפט, באמצעות הח"מ, הוחזר לעולה הרישיון.
מי שהיתה בידו תעודה המכירה במעמדו במקצוע הבריאות זכאי לקבל תעודה חדשה על פי החוק, וזאת בתנאי שיגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים למשרד הבריאות.
עבודה של יותר מ-30 שנה כקלינאית תקשורת
קלינאית התקשורת נולדה בדרום אפריקה וקיבלה תואר בקלינאות תקשורת מאוניברסיטה ביוהנסבורג בשנת 1972. באותה שנה היא גם עלתה לארץ, ובשנת 1998 היא קיבלה ממשרד החינוך תעודה המכירה בעיסוקה זה. בסך הכל, עבדה העולה כקלינאית תקשורת למעלה מ-30 שנה. לאחר כמה שנים חלה רפורמה בכל הנוגע למתן רישיונות למקצועות המוגדרים כמקצועות בריאות, ובינואר 2009 נכנס לתוקף חוק הקובע, כי מתן רישיונות לקלינאי תקשורת (כמו גם מתן רישיונות למקצועות בריאות אחרים) יעבור לאחריות משרד הבריאות.
במסגרת זאת, נקבע כי כדי לקבל תעודה במקצוע זה, על אדם לעמוד בבחינות שונות, נקבעו תנאי השכלה שונים ונקבע תנאי סף של הכשרה מעשית. עם זאת, נקבעה בחוק הוראת מעבר, שלפיה מי שהיתה בידו תעודה המכירה במעמדו במקצוע הבריאות זכאי לקבל תעודה חדשה על פי החוק, וזאת בתנאי שיגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים למשרד הבריאות.
משרד הבריאות מסר לקלינאית התקשורת, כי הדרך היחידה שבה תוכל לקבל תעודה היא לגשת מחדש לבחינות, מאחר ש"השכלה והכשרה מעשית כבר יש לה"
לא עמדה במועד שנקבע מסיבות טראגיות
ואולם, אף שמשרד הבריאות האריך במעט את המועד האחרון להגשת המסמכים שנקבע בחוק, קלינאית התקשורת לא עמדה בדד-ליין, והגישה את המסמכים הדרושים רק ארבעה חודשים לאחר מכן. הסיבה לאיחור היתה נעוצה בנסיבות טראגיות. במהלך התקופה שבה היה עליה להגיש את המסמכים, היא היתה עסוקה בטיפול בכלתה שחלתה בסרטן ונפטרה מאוחר יותר כשהיא בת 38 בלבד, והותירה אחריה יתומים רכים בשנים. הנ"ל הגישה בקשה לקבלת התעודה ממשרד הבריאות על אף האיחור בהגשת המסמכים, אך למרות הנסיבות הייחודיות המשרד לא הסכים להיעתר לבקשה וקבע כי החוק לא מותיר בידיו שיקול דעת למתן הארכת מועד להשלמת המסמכים. לפיכך, משרד הבריאות מסר לקלינאית התקשורת, כי הדרך היחידה שבה תוכל לקבל תעודה היא לגשת מחדש לבחינות, מאחר ש"השכלה והכשרה מעשית כבר יש לה".
משרד הבריאות נדרש לספק לה תעודת קלינאית תקשורת כפי שהיתה לה במקור. בית המשפט אף חייב את משרד הבריאות לשאת בהוצאות המשפט, ובכלל זה בשכר טרחת עורך דינה
"פגיעה מהותית בחופש העיסוק של העובדת"
קלינאית התקשורת זעמה על תשובה זו, והגישה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים עתירה התוקפת את החלטת משרד הבריאות, באמצעות הח"מ. בעתירה דרשה הקלינאית כי תינתן לה הארכת מועד שתאפשר לה להגיש את המסמכים הדרושים. בית המשפט קבע במסגרת החלטתו כי על אף שאין בחוק סעיף המאפשר למשרד להאריך את המועד להגשת המסמכים, מוקנית לו סמכות טבועה לעשות זאת בדומה לפרשת אגא וכט (בר"ם 02/2340 הוועדה לתכנון ולבנייה רמת השרון נ' אגא וכט).
בית המשפט קבע, כי "התוצאה שלפיה אדם שאין חולק על זכאותו לתעודה במקצוע הבריאות לא יוכל לקבל אותה בלא שייגש שוב לבחינות, והכל משום שנסיבות אישיות מנעו ממנו מלהתפנות ולטפל בענייניו - אינה סבירה". על פי בית המשפט, התנהלות משרד הבריאות, שסירב להעניק לקלינאית התקשורת ארכה לקבלת המסמכים הדרושים, גורמת לפגיעה מהותית בחופש העיסוק, שהיא זכות חוקתית.
בפסק הדין נקבע, כי על המשרד היה להתנהל אחרת במסגרת הפרשה, "זאת במיוחד כשלא נטען שהאיחור בהגשת המסמכים יצר קושי לבחון את הבקשה לגופה ולאשרה", לשון פסק הדין. השופטת נאווה בן אור הדגישה בפסק הדין כי: "פרשנות תכליתית של החוק מובילה לטעמי למסקנה כי דווקא בעניין הנדון חייב שתהיה בידי משרד הבריאות סמכות טבועה לדון בבקשה שהוגשה באיחור".
"עניין זה", המשיכה השופטת, "בולט במיוחד בעניינה של העותרת, שאיש אינו חולק על היותה ראויה לתעודה המבוקשת. המסקנה היא כי בנסיבותיה של העותרת היה על משרד הבריאות לפעול מכוח סמכותו הטבועה ולקבל את בקשתה, גם אם הוגשה באיחור".
בעקבות זאת, הוחלט לקבל את העתירה שהגישה קלינאית התקשורת, ומשרד הבריאות נדרש לספק לה תעודת קלינאית תקשורת כפי שהיתה לה במקור. בית המשפט אף חייב את משרד הבריאות לשאת בהוצאות המשפט של קלינאית התקשורת, ובכלל זה בשכר טרחת עורך דינה ב-5,000 שקל.
* הכותב ייצג את העותרת במסגרת ההליך המשפטי המתואר.
