מגיל צעיר מאוד חלם דוד להיות רופא. הוא עשה הכל כדי להתקבל ללימודי רפואה, השלים את ההכשרה המפרכת וביצע תורנויות בבית החולים לאורך שנים ארוכות. לבסוף הוא מונה למנהל מחלקה, וקצר את פירות ההצלחה שנזרעו על ידו קודם. מי ששימשה עזר כנגדו לכל אורך בשנים היא יעל, שאותה הכיר דוד כסטודנט צעיר. לכל אורך הדרך, יעל לקחה צעד לאחור בפיתוח הקריירה האישית שלה, והתמקדה בטיפול בילדים ובמילוי צורכי הבית, כדי לאפשר לדוד להתמקד בעבודתו ולהתפתח.
ברבות השנים, היחסים בין השניים עלו על שרטון והם החליטו להתגרש. בנקודת הזמן הזאת, בעוד עתידו של דוד נראה סלול, והוא צפוי ליהנות ממשכורת מפנקת ויציבות תעסוקתית, עתידה של יעל לוט בערפל, מאחר שהיא לא פיתחה לעצמה קריירה לאורך הדרך. בני הזוג מעוניינים לסיים את הקשר בצורה יפה, אך ניצבים בפני דילמה: איך לחלק את הנכסים המשותפים? האם לחלק את הנכסים בצורה שוויונית ו"עיוורת" או להתחשב במצבה של יעל, ולאור פוטנציאל ההשתכרות הגבוה של דוד לתת לה נתח גדול יותר מהנכסים.
דוגמה זו ממחישה את הקושי הניצב בפני זוגות העומדים להתגרש, בחלוקת נכסי מוניטין וקריירה. נכסים אלה משקפים את יכולת ההשתכרות הפוטנציאלית של אדם, על רקע הקריירה והמוניטין שטיפח, בין היתר בזכות בן/ בת הזוג.
במאמר זה, נבקש להתייחס לנכסים אלה ולהתפתחויות שחלו ביחס להכרה בהם בבתי המשפט. תחילה נסביר בקצרה מהם נכסי מוניטין וקריירה, לאחר מכן נציג את הגישות השונות שעלו ביחס לנכסים אלה בפסיקה. לבסוף, נבקש להביע את עמדתנו בסוגיה.
פעמים רבות, כשאחד מבני הזוג משקיע את כל כולו בקריירה, בן הזוג האחר נדרש לקחת צעד לאחור. לפיכך, נחשב נכס המוניטין לחלק מהרכוש המשותף של הזוג
מהם נכסי מוניטין וקריירה?
נכסי מוניטין וקריירה הם הנכסים המקצועיים, שאדם צובר לאורך חייו: השכלה אקדמית, מיומנויות מקצועיות, ידע בשפות וניסיון. אותם נכסים מאפשרים לאדם לצבור מוניטין, שבעקבותיו גדל פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלו. פיתוח נכסי הקריירה נעשה במקביל לפיתוח התא המשפחתי. כך, פעמים רבות, כשאחד מבני הזוג משקיע את כל כולו בקריירה, בן הזוג האחר נדרש לקחת צעד לאחור. לפיכך, נחשב נכס המוניטין לחלק מהרכוש המשותף של הזוג. נכס מוניטין עשוי להיות קריירה משגשגת, שפיתח אחד מבני הזוג במהלך החיים המשותפים, או לחילופין עסק שהלך והתפתח לאורך השנים וצבר "שם".
בית המשפט קבע כי יש לבחון את הפער שנוצר (אגב המוניטין שצבר אחד מבני הזוג) בין פוטנציאל ההשתכרות שלהם, ולאזן אותו בנכסים מוחשיים, בין אם בכסף או בנכסים אחרים
פסק הדין שהוביל למהפך בתחום בשנת 2007
מעיון בפסקי הדין שניתנו בעניין נכסי מוניטין בשנים האחרונות, עולה כי חלה התפתחות בהכרה בנכסי קריירה בבתי המשפט בכלל, ובבתי המשפט לענייני משפחה בפרט.
בשנות התשעים, שופטים רבים כלל לא הכירו בנכסי קריירה ומוניטין כרכיב שיש להתחשב בו, בוודאי שלא כנכס בר איזון.
בשנת 2007, קבע בית המשפט העליון את הלכת פלוני (בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית, השופט אליעזר ריבלין). פסק דין זה היה תקדימי, וקבע כי הלכת השיתוף חלה גם על נכסי מוניטין וקריירה, שנוצרו עקב מאמץ משותף. בית המשפט קבע כי יש לבחון את הפער שנוצר (אגב, המוניטין שצבר אחד מבני הזוג) בין פוטנציאל ההשתכרות שלהם, ולאזן אותו בנכסים מוחשיים, בין אם בכסף או בנכסים אחרים.
פסק הדין גרם למהפך ביחס להכרה בנכסי קריירה בבתי המשפט, ובעקבותיו ניתנו פסקי דין שאימצו את קביעותיו. כשנה לאחר פסק הדין, נחקק תיקון 4 לחוק יחסי ממון, שהוסיף לחוק את סעיף 8(2). הסעיף קובע כי בית המשפט רשאי לחלק את הנכסים המוחשיים של בני הזוג באופן בלתי שוויוני, אם קיים פער בפוטנציאל ההשתכרות שלהם.
השופט ריבלין קבע כי חלוקת נכסי קריירה לא תיעשה בכל מקרה, אלא במקרים מובהקים של פערי כושר השתכרות משמעותיים, שנוצרו עקב ויתור של בן הזוג האחר על התפתחותו המקצועית לטובת המרחב הביתי
כלי שמאפשר שיקול דעת לבית המשפט
לאחר התיקון לחוק, עלתה השאלה באיזה אופן יש להכיר בנכסי קריירה ומוניטין: האם כנכס שיש לאמוד את שוויו ולאזן אותו בין הצדדים, כמו נכסים מוחשיים אחרים? או ככלי שמאפשר, לאחר בחינת מכלול הנכסים המוחשיים, לשנות את חלוקתם, כך שלא תהיה 50%-50%. בפסיקה אין תשובה אחידה, ביחס לשאלה זו. יש שופטים הרואים בנכסי קריירה ומוניטין נכס בר איזון. לעומתם, שופטים אחרים אינם מתייחסים לנכסי קריירה כנכס של ממש, אלא ככלי לחלוקת רכוש מוחשי בין בני הזוג באופן שאינו מוחשי.
בפסק דין פלונית, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (תמ"ש (משפחה ת"א) 47769-01-12 פלונית נ' אלמוני). הורה השופט נפתלי שילה על פיצוי בדרך של צמצום פערי ההשתכרות בין הצדדים.
נכון להיום, הגישה הרווחת בפסיקה היא הגישה המכירה בכך שיש להתחשב בנכסי קריירה ומוניטין, ככלי הנתון לשיקול דעת בית המשפט, לצורך חלוקה בלתי שוויונית ברכוש המוחשי, לטובת בן הזוג שהולך צעד לאחור ונשאר יותר בבית, ולא כנכס שניתן כשלעצמו לחלוקה.
עם זאת, בית המשפט מדגיש כי השימוש בכלי זה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא בנסיבות מיוחדות, בהן קיים פער ממשי בכושר ההשתכרות של אחד הצדדים, הנובע מויתור או הקרבה של בן הזוג האחר, שנטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית, התמקד במרחב הביתי ובכך איפשר לבן הזוג האחר להגדיל את כושר השתכרותו. גישה זו תואמת את פסיקתו של השופט ריבלין בהלכת פלוני (בע"מ 4623/04, שהוזכרה לעיל). השופט ריבלין קבע כי חלוקת נכסי קריירה לא תיעשה בכל מקרה, אלא במקרים מובהקים של פערי כושר השתכרות משמעותיים, שנוצרו עקב ויתור של בן הזוג האחר על התפתחותו המקצועית לטובת המרחב הביתי.
הגישה עולה בקנה אחד גם עם עמדת פרופ' שחר ליפשיץ, הסבור כי כאשר נוצר בין בני הזוג פער לא דרמטי בכושר ההשתכרות, אין צורך בהפעלת המכניזם המורכב של חלוקת כושר ההשתכרות.
לדעת הח"מ, כדי ליצור אחידות יש לערוך שינויי חקיקה. בין היתר, יש לבחון את תרומת בן הזוג לכושר ההשתכרות באופן קונקרטי. אין דומה מי שרכש את השכלתו במהלך הנישואין למי שהגיע לנישואין עם תואר ומקצוע. בנוסף, אין דומים בני זוג שנשואים שנתיים לבני זוג שנשואים 30 שנה. כיום גם בתי הדין הרבניים מקבלים בחלקם את נושא המוניטין כחלק מאיזון המשאבים בניגוד לעבר.
לסיכום: על אף שקיימת מגמת התחשבות בנכסי קריירה, ככלי לחלוקה בלתי שוויונית של הנכסים המוחשיים בין בני הזוג, אין בנושא הלכה אחידה. פעמים רבות, מתקבלות תוצאות שונות. בכל מקרה, מומלץ לקבל ייעוץ משפטי.
* עו"ד אבי מוזס מתמחה בדיני משפחה ומעמד אישי ובפשיטות רגל
