בית הדין הרבני הגדול דחה ערעור שהגיש בעל נגד אשתו לשעבר. לטענת הבעל, במסגרת הסכם הגירושין כפתה עליו האישה להסכים לשלם לה 3,000 שקלים בחודש ממועד יציאתה לפנסיה. "אשתי איימה עלי שאם לא אסכים לתנאי, היא תחשוף קשיים בתפקוד המיני שלי", טען הבעל.
עוד דחה בית הדין גם את טענת הבעל להטעיה במסגרת ההסכם, וכן את טענתו שלפיה בשל שינוי נסיבות קיצוני במצבו, יש לבטל את הסעיף המורה על תשלום לאישה בהסכם. "הדבר היחיד שהשתנה", קבע בית הדין, "הוא שהאישה יצאה לפנסיה, והבעל נדרש לעמוד בהתחייבותו".
ההסכם בין בני הזוג כלל סעיף שקבע כי כשהאישה תצא לפנסיה (או אם תפוטר קודם לכן) יעביר אליה בעלה תשלום חודשי קבוע של 3,000 שקלים - מזונות לכל החיים
הבעל טען שמצבו הרפואי והכלכלי הידרדר
בני הזוג היו נשואים במשך שנים ארוכות, ולשניים נולדו ילדים משותפים. לאחר שהילדים בגרו, עלתה מערכת היחסים בין השניים על שרטון, והם החליטו להתגרש. בני הזוג ערכו הסכם גירושין, שאושר על ידי בית הדין הרבני.
ההסכם בין בני הזוג כלל, בין היתר, סעיף, שקבע כי כאשר האישה תצא לפנסיה (או לחילופין אם תפוטר קודם לכן) יעביר אליה בעלה תשלום חודשי קבוע של 3,000 שקלים עבור מזונות לכל החיים. בני הזוג קיימו את ההסכם לאורך שנים, אולם כאשר יצאה האישה לגמלאות פנה הבעל לפתע לבית המשפט לענייני משפחה והגיש תביעה לביטול התנאי שנקבע בהסכם ביחס לתשלום לאשתו.
בית המשפט העביר את התיק לבית הדין הרבני שאישר את הסכם הגירושין במקור, כדי שיכריע במחלוקת. במסגרת הדיון בבית הדין הרבני דרש הבעל לבטל את הסעיף בהסכם המורה לו לשלם לאשתו מדי חודש סך של 3,000 ₪ והעלה לכך כמה נימוקים.
ראשית, טען הבעל לכפייה. לדבריו, הגירושין ותנאי הגירושין נכפו עליו על ידי אשתו שאף איימה עליו כי אם לא יסכים לשלם לה, היא תחשוף שהוא סובל מקשיים בתפקוד המיני.
שנית, טען הבעל להטעיה. לדבריו, קריאת ההסכם יוצרת מצג שווא של איזון נכסים, אף שבפועל לאישה זכויות רבות משלו באופן משמעותי, והיא קיבלה במסגרת ההסכם נכסים במיליונים.
שלישית, טען הבעל כי חל שינוי נסיבות קיצוני ומהותי במצבו הבריאותי והכלכלי שמצדיק כעת לבטל את סעיף התשלום שנקבע בהסכם. לדבריו, מצבו הידרדר מאוד מבחינה רפואית, הוא נכה בשיעור של 100% עקב תאונה קשה שעבר, ואת המזונות יצטרך לשלם מקצבת הנכות שלו. עוד טען הבעל כי הלוואה בגובה של 100 אלף שקלים שהעביר לבנו, שמת בנסיבות טראגיות, לא הוחזרה לו, וכי עקב מצבו הוא נאלץ להתגורר בדירה בקומה השלישית ללא מעלית.
האישה דחתה את הטענות לחלוקה לא מאוזנת של הנכסים בין הצדדים וטענה כי מצבם הכלכלי דומה. לדבריה, על מנת לשנות חיוב מזונות שנקבע בהסכמה, יש צורך להראות שינוי נסיבות מהותי
סחיטה מינית? הבעל היה זה שרצה להתגרש
האישה, אשר יוצגה על ידי הח"מ, טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף. לדבריה, התובע הוא שרצה להתגרש, ולכן אין מקום לטענות העושק והכפייה שהעלה. לדבריה, ההסכם עצמו נחתם בפני עורך דין ואושר על ידי בית הדין, מה שמוכיח כי הצדדים הבינו את פרטיו והסכימו להם.
האישה דחתה את הטענות לחלוקה לא מאוזנת של הנכסים בין הצדדים וטענה כי מצבם הכלכלי דומה. לדבריה, על מנת לשנות חיוב מזונות שנקבע בהסכמה, יש צורך להראות שינוי נסיבות מהותי, דבר שלא באמת קרה במקרה זה.
השינוי העיקרי מבחינת הבעל, קבע בית הדין באירוניה, היה העובדה שהגיע המועד שבו הוא נדרש להעביר כספים לאשתו לשעבר, והוא ביקש להיפטר מחיוב זה
"השינוי היחיד שהתרחש – הגיע מועד התשלום"
בית הדין הרבני האזורי דחה את טענות הבעל. הוא קבע כי טענתו שלפיה אשתו איימה עליו שתחשוף את קשייו בתפקוד המיני אם לא ישלם לה, לא הוכחה מבחינת עובדתית, וכי הבעל היה זה שיזם את הגירושין, ואילו האישה רצתה להמשיך בחיים המשותפים. עוד קבע בית הדין כי גם טענת הבעל להטעיה היתה חסרת כל בסיס, ולמעשה אף לא נטען שלבעל הוצגו בעת הגירושין עובדות שאינן נכונות, ולפיכך אין כאן הטעיה.
ביחס לטענת הבעל ל"שינוי נסיבות מהותי" קבע בית הדין, כי מבחינה מהותית הסכום שנקבע לתשלום על ידי הבעל איננו "חיוב מזונות" על פי ההלכה, אלא התחייבות כספית רגילה, ומשכך גם אם היה חל שינוי נסיבות מהותי במצבו (מה שלא קרה) לא היה מקום לבטל את הסעיף בהסכם.
לגופו של עניין, קבע בית הדין כי לא נמצא בסיס ממשי ל"שינוי נסיבות מהותי" במצבו של הבעל. על פי בית הדין, צפוי היה שעם התבגרותם של בני הזוג, גם מצבם הרפואי ישתנה. השינוי העיקרי מבחינת הבעל, קבע בית הדין באירוניה, היה העובדה שהגיע המועד שבו הוא נדרש להעביר כספים לאשתו לשעבר, והוא ביקש להיפטר מחיוב זה. על רקע זה, דחה בית הדין הרבני את תביעת הבעל לביטול הסעיף הרלוונטי בהסכם הגירושין.
בית הדין הרבני הגדול דחה את טענת הבעל שהוא איננו מחויב לשלם לאשתו לשעבר מזונות אישה, היות שאיננו נשוי לה וחייב את הבעל לשאת בהוצאות של אשתו בגובה 10,000 שקל
"האישה לא חייבת לעבוד לפרנסתה אחרי שנים רבות"
הבעל ערער על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול, שדחה אף הוא את הערעור. בית הדין קבע כי טענת הבעל שרכוש הצדדים חולק באופן בלתי שוויוני לא הוכחה, וכי גם אם היה נקבע שחלוקת הרכוש לא היתה שוויונית, אין בכך כדי לבטל את סעיף התשלום בהסכם הגירושין.
בית הדין הצטרף לקביעת בית הדין האזורי ופסק כי כאשר נדרש הבעל לעמוד במילתו ולשלם לאשתו לשעבר 3,000 שקלים בחודש - הוא "החל להמציא טענות מן הגורן ומן היקב כדי להתחמק מהתחייבותו המפורשת בהסכם הגירושין". עוד קבע בית הדין, כי גם לטענת הבעל על שינוי נסיבות אין שחר, היות שמצבו הרפואי והנכות שממנה הוא סובל אירעו שנים רבות לפני הגירושין.
בית הדין ציין, כי בהסכם הגירושין בין הצדדים צוין שאם האישה תמשיך לעבוד אחרי צאתה לגמלאות הבעל יהיה פטור מלשלם לה, "אך אין חובתה לעבוד לפרנסתה, ברצונה תתנדב, ברצונה תשב בטל ותוכל לנוח אחרי שנות עבודה רבות".
גם בית הדין הרבני הגדול קבע, כי התחייבותו של הבעל היא התחייבות רגילה, ולא נובעת מהחיוב הקיים בהלכה למזונות אישה, ולכן לא ניתן לקבל את טענת הבעל שהוא איננו מחויב לשלם לאשתו לשעבר מזונות אישה, היות שאיננו נשוי לה. בית הדין דחה את הערעור, וחייב את הבעל לשאת בהוצאות של אשתו בגובה 10,000 שקלים.
* הכותבת מתמחה בתחום דיני המשפחה והירושה, ומלווה זוגות רבים בהליכי גירושין בבית המשפט למשפחה ובבית הדין הרבני.
** הכותבת ייצגה את האישה בהליכים המתוארים בכתבה.
