"מהפכה בדיני המזונות בישראל", "הישג תקדימי", "הלכה חדשנית ושוויונית", "תיקון עוול היסטורי": שבחים רבים הורעפו על הלכת בע"מ 919/15, הידועה בכינוי הלכת המזונות החדשה. מדובר אמנם בפסק דין חשוב ותקדימי, המהווה אבן דרך חשובה בכל הקשור להסדרת סוגיית מזונות הילדים בישראל.
יחד עם זאת, לפסק הדין יש חסרונות רבים, עליהם נעמוד בהרחבה במאמר זה. הדיון בחסרונות פסק הדין חיוני. לשיטתנו, בכל הכבוד, בית המשפט העליון לא השלים את המלאכה עד תום.
נפסק כי במצב שבו שני ההורים מקיימים משמורת משותפת וזמני שהותם עם ילדיהם שוויונית, אזי שני ההורים יחויבו באופן שווה במזונות ילדיהם בגילאי 6-15 שנים
מהי "הלכת המזונות החדשה" שנקבעה בבע"מ 919/15?
פסק הדין התקבל פה אחד, בהרכב מורחב של שבעה שופטים. נפסק כי במצב שבו שני ההורים מקיימים משמורת משותפת וזמני שהותם עם ילדיהם שוויונית, אזי שני ההורים יחויבו באופן שווה במזונות ילדיהם, בגילאי 6-15 שנים. לפי פסק הדין, החלוקה השווה תתבסס על בחינה של כל מקרה לגופו. יש להתייחס לשלושה עניינים: 1. הכנסות ההורים, 2. הוצאות על צורכי הילדים, 3. זמני השהות של כל אחד מההורים עם ילדיהם.
חלוקת החיוב הכספי בין הצדדים באופן שוויוני, על פי יכולותיהם הכלכליות, לאור צורכי הילדים וזמני השהייה עימם, תיקנה אפוא עוול היסטורי רב שנים שנעשה לאבות גרושים
מדוע פסק הדין נחשב מהפכני? כיצד שינה פסק הדין את היחס למזונות ילדים בישראל?
פסק הדין שינה עיוות היסטורי, במסגרתו קביעת נטל המזונות הושפעה למעשה מהמגדר של ההורה. כך, בעבר, על האב הוטל חיוב לשאת לבדו במזונות הילדים ההכרחיים, לצד מחצית המזונות מדין צדקה. זאת, ללא התחשבות בהכנסות ההורים או בזמני השהות שלהם עם הילדים.
החלת המזונות המוחלטת על האב, תוך התעלמות מהיכולת הכלכלית של ההורים ומהוצאות האב על הילדים באופן ישיר, יצרה אפליית אבות לרעה, רק משום שהם גברים. כך, נגרמו לגברים הנושאים במזונות קשיים מרובים. מקרים של אבות שהגיעו לחרפת רעב, על אף שמצבה הכלכלי של האם היה טוב משלהם היו שכיחים. עיוות זה הונצח משך שנים רבות, עד לפסיקה של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15.
חלוקת החיוב הכספי בין הצדדים באופן שוויוני, על פי יכולותיהם הכלכליות, לאור צורכי הילדים וזמני השהייה עימם, תיקנה אפוא עוול היסטורי רב שנים.
השאלה העיקרית שנותרה פתוחה היא כיצד יחושבו המזונות במקרים שאינם משמורת משותפת ולפי איזה דין וכיצד למשל יחושב שיעור דמי המזונות עבור ילדים מתחת לגיל 5?
בעיה ראשונה: הכאוס בדיני מזונות עומד בעינו
ניתן למנות מספר חסרונות עיקריים בפסק הדין, מהם עולה כי בית משפט העליון החמיץ הזדמנות להסדיר באופן מלא, מקיף, מספק וברור דיו את סוגיית מזונות הילדים בישראל.
בעיה ראשונה: הכאוס בדיני מזונות עומד בעינו - ניתן לומר כי לפני פסק הדין, היה כאוס מוחלט, בכל הנוגע לדיני מזונות בישראל. לא ניתן היה לומר הערכה מדויקת בדבר גובה המזונות, ללקוח שהיה מגיע לייעוץ עם עורך דין לדיני משפחה והיה רוצה לקבל מידע בנוגע לשיעור דמי המזונות שיידרש לשלם.
לא היו אמות מידה אחידות או קריטריונים ברורים, לחישוב דמי המזונות. כך, הלכה למעשה, שיעור המזונות נקבע בכל מקרה באופן בלתי צפוי. כל שופט יישם את המדיניות "האישית" שלו ופסק לפי תפיסת עולמו והשקפותיו. התוצאה המצערת היתה היעדר אחידות והיעדר יכולת לצפות את שיעור המזונות.
גם לאחר פסק הדין בעניין בע"מ 919/15, הכאוס עומד בעינו. פסק הדין התמקד בשאלה מאוד צרה והסדיר מצב נסיבות מסוים ומוגבל, בנוגע למזונות ילדים. הכלל היחיד הברור העולה מפסק הדין, מיושם בבתי המשפט לענייני משפחה ועוזר להורים ובאי כוחם לשער מה יהיה גובה דמי המזונות, הוא הכלל שלפיו כשמדובר במשמורת פיזית משותפת, עם זמני שהייה דומים והכנסות דומות, עול המזונות יחולק באופן שווה בנוגע לילדים בגיל 6-15.
מעבר לכלל זה, לא נקבעו כללים נוספים. השאלות הרבות שהיו פתוחות לפני פסק הדין נותרו בעינן. השאלה העיקרית שנותרה פתוחה היא כיצד יחושבו המזונות במקרים אחרים ולפי איזה דין. כך, עדיין אין מענה ברור לשאלות הבאות: כיצד יחושב שיעור דמי המזונות, עבור ילדים מתחת לגיל 5? כיצד יחושבו דמי המזונות, כשהמשמורת הפיזית שונה והסדרי השהייה כוללים שהייה רבה בבית של הורה אחד, בהשוואה להורה אחר?
בנוסף, מה הדין כשיש פער גדול בין ההכנסות של ההורים, גם במקרים בהם מדובר במשמורת משותפת? מה הדין כשיש הורה אחד שמעורב יותר בגידול הילדים ומשלם הוצאות ישירות רבות וגבוהות יותר, בהשוואה להורה האחר? ועוד שאלות רבות, ללא מענה. בית המשפט החמיץ אפוא הזדמנות היסטורית להסדיר את הכאוס, להשיב לשאלות האלה וליצור אחידות שתאפשר לצפות את הדין.
מדוע מזונות הילדים, עבור צורכיהם ההכרחיים עד גיל 6, חלים על האב בלבד, ללא קשר ליכולתו הכלכלית, ללא קשר לזמני השהייה של הילדים עימו וללא קשר ליכולת הכלכלית של האם?
בעיה שנייה: אפליה על בסיס מגדר וגיל
לפני פסק הדין בפרשת בע"מ 919/15, הטלת תשלום מוחלט של דמי המזונות על האב, רק בשל היותו גבר, יצרה אפליה מגדרית פסולה. אפליה זו תוקנה באופן חלקי בלבד. פרמטר הגיל (גיל הילדים) קיבל לטעמנו משקל לא רלוונטי בפסק הדין. ישאל השואל: מדוע ילדים בני פחות מגיל 6 שונים מילדים בגיל 6-15 שנים? שאלת הגיל כלל איננה רלוונטית לעניין תשלום המזונות.
בית המשפט השאיר את העיוות האמור, משום שהחוק בישראל קובע שמזונות ייפסקו בהתאם לדין הדתי, הקובע - לפי פרשנויות מסוימות - החלת מזונות על האב, באופן האמור. גם בהקשר זה, להבנתנו, החמיץ בית משפט העליון הזדמנות היסטורית לתיקון העוול, שאין כל הצדקה לקיומו. כל בר דעת יתמה מדוע מזונות הילדים, עבור צורכיהם ההכרחיים עד גיל 6, חלים על האב בלבד, ללא קשר ליכולתו הכלכלית, ללא קשר לזמני השהייה של הילדים עימו וללא קשר ליכולת הכלכלית של האם.
מה השינוי המתרחש בגיל 6, הגורם לכך שבית המשפט רואה בגיל זה "קו פרשת מים", שחצייתו גוררת חיוב שוויוני יותר של שני ההורים והסרת העול מעל כתפי האב? למרבה הצער, סוגיה זו לא נדונה. זוהי החמצה היסטורית.
למרבה הצער, גם בישראל בשנת 2020, גברים מרוויחים בממוצע 30% יותר מנשים. לא ייתכן שבמצב דברים זה, גבר יישא בתשלום מזונות בסיסי ביותר
בעיה שלישית: פתח נרחב מדי לפרשנות
מאחר שבפסיקת בית המשפט העליון נקבעה הלכה מאוד מצומצמת וברורה, לגבי מקרה של משמורת משותפת והסדרי שהות שווים, לצד הכנסה שווה, ומשום שנוצר ואקום לגבי האופן שבו יש לחשב מזונות במקרים שבהם הנסיבות שונות, נותר פתח עצום לפרשנות של השופטים.
כך, בהיעדר נורמה משפטית ברורה, המוכתבת על ידי המחוקק או על ידי פסיקה מנחה של בית המשפט העליון, נוצר מצב שאסור שיתרחש במערכת משפטית: כל שופט מכין כללים משל עצמו, לפי ראות עיניו, כדי לחשב את שיעור המזונות. והמתדיינים? הם מתפללים ש"ייפלו" על השופט שייטיב איתם. אי הוודאות מקשה ומאיימת.
בפועל, ידוע לכל כי כל שופט בוחר לפרש באופן שונה את פסיקת בית המשפט העליון. יישומה של הפסיקה הלכה למעשה יוצר לעתים עיוותים קשים מאוד. אחד העיוותים הבולטים בא לידי ביטוי בפסיקותיו של אחד משופטי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שבמסגרת מספר פסקי דין קבע כי יש לחשב את שיעור דמי המזונות באופן כלכלי קר, אקטוארי, חשבונאי, כמו במדע מדויק. השופט פיתח מעין "מחשבון", אליו מוזנים נתונים יבשים, נעשה חישוב קר. ובסופו של תהליך, נפסקים דמי המזונות שיוטלו על ההורים.
יישום שיטה זו הוא לא פחות מהרסני. שיטה זו מתעלמת מכך שמדובר בבני אדם, אינה לוקחת בחשבון שלא כל הילדים שווים ולא כל ההורים נוהגים באותה דרך. בעיקר, השיטה מתעלמת מכך שצורכי הילדים משתנים. הצרכים תלויי גיל ומיקום. צרכים של ילד בן 5 מבית שאן שונים מצורכי ילד בן 14 מתל אביב.
"מחשבון" זה, המשקלל נתונים שונים, ובהם הכנסות הצדדים וצורכי הילדים, מתעלם ממצב נפוץ במדינת ישראל: פער הכנסות בין הצדדים. למרבה הצער, גם בישראל בשנת 2020, גברים מרוויחים בממוצע 30% יותר מנשים. לא ייתכן שבמצב דברים זה, גבר יישא בתשלום מזונות בסיסי ביותר.
מטרת תשלום דמי המזונות אינה רק "לכסות" את צורכי הילדים. בהטלת מזונות על הצד המבוסס יותר, יש גם היגיון וגם צדק. אם מתייחסים באופן קר לנתונים יבשים, עלולה להיות החמצה של צורך בסיסי של הילדים ופגיעה בטובת הילדים. חיוני כי ילדים ירגישו, לפחות מבחינה כלכלית, תחושה דומה בשני הבתים. יש להימנע ממצב שילדים החיים בשני משקי בית ירגישו כי משק בית אחד מאפשר חיי יוקרה, ומשק בית אחר מתאפיין במצוקה ובמאבק יומיומי.
כך, למשל: פסיקה לפיה אב שמרוויח 30,000 שקלים נטו בחודש, ישלם לאם שמרוויחה 6,000 שקלים בלבד, מזונות בסך 4,000 שקלים עבור שני ילדים (מאחר שהילדים שוהים 40% מהזמן אצל אביהם) היא פסיקה פסולה, לא הגיונית ובלתי הוגנת. זאת, נוכח הפער הגדול בין משקי הבית, הנובע מפער בין המינים.
החלטה כזו מנציחה את הפער הבלתי נסבל בין המינים, יוצרת קרע בנפשם של הילדים ומקשה מאוד על האם. כשרמת החיים אצל האב גבוהה הרבה יותר יחסית לרמת החיים אצל האם, הילדים אף עלולים עם הזמן לבכר את השהייה אצל האב. כיצד ניתן לקיים משמורת משותפת, שוויונית ובריאה, במצב דברים כה מעוות, כשלאב יש יתרון כה משמעותי, רק מעצם היותו גבר?
דוגמה זו מבהירה כי חישוב מזונות הילדים אינו עניין חשבונאי פשוט, אלא מצב אנושי מורכב ורגיש. השופט עוזי פוגלמן אמנם ציין זאת בפסק הדין בעניין בע"מ 919/15, אך לא הבהיר כי "מחשבון" זה או כל חישוב אריתמטי "קר", אינו ראוי ליישום.
ראוי היה כי יצוין בפסק הדין שמשמורת משותפת מתאפשרת בזכות יכולת כלכלית משותפת ודומה של שני הצדדים. אם קיים פער השתכרות כה משמעותי ורמות החיים כה שונות בבית האב ובבית האם, יש לשאוף לשוויון. הכלי שיאפשר שוויון הוא הטלת מזונות על הצד המשתכר יותר.
המסקנה המתבקשת, שיש להצטער על כך שלא נאמרה במפורש בפסק הדין: בשעת קביעת שיעור המזונות, גם כשזמני השהות דומים, יש לשאוף לאיזון בין רמות החיים, בשני משקי הבית השונים. שיעור המזונות צריך להיקבע באופן שתורם ליצירת זהות, בין אפשרויות ההורים, החולקים באופן כמעט שווה בנטל גידול הילדים.
בעקבות פסק הדין, המניע של חלק מהאבות בבקשת המשמורת המשותפת הוא מניע כלכלי: הם רוצים לשלם פחות מזונות ולכן מבקשים משמורת משותפת
בעיה רביעית: כל אחד רוצה משמורת משותפת
השופטים אמנם לא התכוונו לכך, אך בפועל נוצר מצב בלתי רצוי: שאלת משמורת הילדים וזמני השהות הפכה לשאלה כלכלית, ולא לשאלה של רצון ויכולת. כשהיה ברור שהאב יישא במזונות הילדים פחות, במקרה של משמורת משותפת, אבות רבים נהרו לבקש משמורת משותפת. רבים הודו כי אין להם רצון ו/או יכולת לגדל את הילדים ולהיות מעורבים בחייהם באופן.
ראוי לזכור ולהדגיש: המצב העדיף ביותר לילדים הוא הורות משותפת. כל זוג הורים שמתגרש צריך לשאוף לגדל את הילדים יחד, למרות פירוק התא המשפחתי. כדי להצליח במשימה זו, שני הצדדים צריכים לרצות בכך, ולשניהם צריכה להיות מסוגלות לעמוד בהשלכות ובדרישות, שהמצב מביא עימו.
בעקבות פסק הדין, המניע של חלק מהאבות, בבקשת המשמורת המשותפת, הוא מניע כלכלי: הם רוצים לשלם פחות מזונות ולכן מבקשים משמורת משותפת. אבות אלה אינם מבינים שמשמעות המשמורת המשותפת היא אחריות רבה, מעורבות בחיי הילדים, ניהול שני משקי בית מתפקדים והפניית תשומות ומשאבים לילדים. בנסיבות אלה, הילדים עלולים להיפגע, על אף ששאיפת החוק ובתי המשפט היא להגן על הילדים ולהבטיח את טובתם.
לסיכום: הלכת בע"מ 919/15 מהווה ציון דרך חשוב בדיני המשפחה בישראל. יש לברך על כך שנפסק כי הורים במשמורת משותפת יממנו את צורכי הילדים בהתאם לצורכיהם ולזמני השהות בבתי ההורים. יחד עם זאת, פסק הדין מהווה רק התחלה - והמלאכה עדיין מרובה.
פסק הדין הותיר את הכאוס סביב שאלת המזונות בישראל, לא יצר אחידות בפסקי הדין בעניין המזונות, לא תיקן את העיוות במימון צורכי ילדים מתחת לגיל 6, ואף גרם להצפת בתי המשפט בבקשות של אבות להפחתת מזונות ולמשמורת משותפת, המוגשות מתוך מניע כלכלי, תוך פגיעה בטובת הילד.
יש לקוות שעניינים אלה יתוקנו בעתיד וכי המחוקק ו/או בית המשפט ייצרו מנגנון המסייע בחישוב דמי מזונות באופן ראוי. יש לבצע בכל מקרה בדיקה מעמיקה, בדומה להליך גישור, תוך התייחסות פרטנית למצב הצדדים וליתר הנסיבות, לפני פסיקת המזונות.
* עו"ד ומגשר גיא אטיאס מתמחה בדיני משפחה, במשפט אזרחי ובמשפט מסחרי.
** סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap משפטי.
