הירושה לפי חוק בישראל [כמו לפי דין תורה] מבוססת על קשר דם. יורשיו הטבעיים של אדם הם קרובי הדם שלו לפי מידת הקרבה המשפחתית. לכן לפי חוק ילדים יורשים ראשונים ואחריהם הנכדים. בהעדר ילדים או נכדים, יורשים הורים. בהעדר הורים יורשים אחים ביולוגיים. בהעדר הורים ואחים ביולוגיים, יורשים סב או סבה וכן הלאה.
לפי ההלכה בצורתה המקורית בת-זוג לא היתה יורשת את בעלה ולכן ניתנה לה כתובה. הכתובה הבטיחה את מעמדה הכלכלי של האלמנה לאחר פטירת המנוח, בעוד שהילדים ירשו את המנוח. שילוב של העקרונות של שוויון האשה לאיש מבחינת זכות לרכוש (ולהפך) יצר בין השאר את החריג לחוק הירושה – הזכות לרשת ללא קשר דם. החריג המקובל והידוע לירושה מכח קשר דם הוא ירושת בן הזוג של המנוחה, או בת הזוג של המנוח. "בן זוג" הן לפי קשר נישואין והן במעמד של "ידוע בציבור".
חריג פחות מוכר לירושה מכח קשר דם הוא ירושה מכח אימוץ. "אימוץ" הוא הליך משפטי שבסופו אדם ["המאמץ"] מוכרז על ידי בית משפט כהורה של ילד ["המאומץ"] , למרות שאין קשר ביולוגי בין הילד להורה. האימוץ יוצר בין ההורה המאמץ לבין הילד המאומץ חובות וזכויות משפטיות כמו בין הורה ביולוגי לילדו הביולוגי.
סעיף 16 לחוק הירושה התייחס למצב של ירושה בעקבות אימוץ. ע"פ סעיף 16 לחוק הירושה נדרש, כי כאמור ירושה היא מכח קשר דם.
סעיף 16 קבע עד לאחרונה, כי יש ירושה בין מאמץ למאומץ אבל רק בין שניים: המאומץ (וגם ילדיו של המאומץ) יורש את המאמץ כאילו היה ילדו הטבעי.
ההורה המאמץ יורש את ילדו המאומץ.
הסעיף מנע ירושה של קרובי המשפחה האחרים.
השוואת מאומצים למעמד הורה וילד ביולוגיים
בשנת 2010 הציעו חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ לתקן את סעיף 16 לחוק הירושה באופן כזה שמעמדם של המאמץ והמאומץ לצורך ירושה יהיה לכל דבר וענין כמעמדם של הורה וילד ביולוגיים.
ביום 17 יולי 2012 קבלה הכנסת את חוק הירושה (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012 . בחוק זה תוקן סעיף 16 לחוק כך הורחב מעגל היורשים והמורישים כתוצאה מהאימוץ:
א. המאומץ וצאצאיו יירשו את עזבונם של קרובי המאמץ כאילו היו יורשים ביולוגיים - למשל המאומץ יוכל לרשת את ילדיו האחרים של המאמץ כאילו היו האחים שלו. המאומץ יוכל לרשת את הסב והסבתא ואפילו דודים וכן הלאה.
ב. קרובי המאמץ יירשו את עזבונו של המאומץ כאילו היו יורשים ביולוגיים: למשל ילדיו של ההורה המאמץ יירשו את המאומץ כמו אחים ביולוגיים.
יש לזכור, כי למרות האימוץ, המאומץ ממשיך לרשת את הוריו הביולוגיים ואת שאר קרובי משפחתו הביולוגית המקורית כמו כל ילד.
התוצאה היא, שאכן לצרכי ירושה הושווה מעמדם של מאמצים ומאומצים למעמדם של הורים וילדים. אבל תוצאה מתבקשת אחרת היא, שאם יש מאומץ במשפחה ויש למשל סב או בן של ההורים המאמצים (שאין לו, לבן, ילדים משלו) שאינו מעונין שהמאומץ יירש אותו, חובה עליו לערוך צוואה מתאימה.
