חברות פרטיות, שהבעלות בהן מתחלקת שווה בשווה בין שני בעלי מניות, נמצאות באופן אינהרנטי במצב בעייתי. כאשר שני השותפים נמצאים בקשר תקין ומשתפים פעולה זה עם זה, פעילות החברה יכולה להתנהל כשורה, ללא בעיות משמעותיות. אולם, אם בין השותפים פורץ בשלב מסוים סכסוך, עלול המצב לגרום לשיתוק מוחלט של פעילות החברה. זאת, מאחר שכמעט כל פעולה טעונה חתימה של שני השותפים, מה שעלול לאפשר לכל אחד מהם לחסום את האחר, כמעט בכל מישור.
סיטואציה כזאת עלולה למשל לגרום לכך שלא ניתן יהיה לשלם לספקים, להתקשר בעסקאות חדשות או למנות בעלי תפקידים החיוניים לפעילותה של החברה. כתוצאה מכך, עלולה החברה להיות משותקת, להיקלע לחובות כבדים ואף להגיע לחדלות פירעון.
בהיעדר הסכמות בין הצדדים, עלול אחד השותפים לסחוט את האחר כדי שיסכים לקנות ממנו את החלק שלו במחיר מופקע ולמנוע מהשותף האחר לפנות ללקוחות משותפים כדי לנסות לגייס אותם לפעילות במסגרת אחרת
סוגיה שלא הוסדרה בחוק החברות
סיטואציה שבה קיים שוויון מוחלט בין בעלי המניות, כך שכל אחד מהם מחזיק ב-50% מהבעלות על מניות החברה, איננה מוסדרת בחוק החברות ואף לא הוסדרה בפקודת החברות שקדמה לו. המצב עלול ליצור קושי ממשי בקבלת ההחלטות.
היעדר רוב לקבלת החלטות עלול, למשל, להקשות על ביצוע תשלומים, הגשת דוחות לרשויות המס, ואפילו להוביל את החברה לכינוס נכסים ולפירוק. בהיעדר הסכמות בין הצדדים, עלול אחד השותפים לסחוט את האחר כדי שיסכים לקנות ממנו את החלק שלו במחיר מופקע. כך יכול השותף האחד למנוע מהשותף האחר לפנות ללקוחות משותפים כדי לנסות לגייס אותם לפעילות במסגרת אחרת. השורה התחתונה היא היעדר יכולת הכרעה שמייצרת קיפאון.
במצב שבו אחד השותפים מורה למערכת הנהלת החשבונות לא לדווח לרשויות ולא לשלם אגרות, מע"מ, ביטוח לאומי, מס הכנסה ואפילו זכויות סוציאליות, נוצרים חובות שבגינם מוטלים קנסות, עיצומים וריביות על החברה
פרשנות יצירתית של קיפוח המיעוט
איך בכל זאת יכול צד אחד לפעול לקבלת החלטות בחברה, במקרה שבו קיים שוויון משתק בינו לבין שותפו העסקי שעימו הוא מסוכסך? במקרה כזה אחת האפשרויות היא להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי על פי חוק החברות ולטעון בה לקיפוח המיעוט.
התביעה מבוססת על פרשנות יצירתית של החוק, שכן בין הצדדים קיים בפועל שוויון. על פי פרשנות זו, יש לראות בבעל המניות שאיננו מצליח לקבל החלטות לטובת החברה כמיעוט בחברה. זאת, מאחר שכתוצאה מהשיתוק בפעילותה נגרמת לו פגיעה. כך למשל, בסיטואציה שבה אחד השותפים מורה למערכת הנהלת החשבונות לא לדווח לרשויות ולא לשלם אגרות, מע"מ, ביטוח לאומי, מס הכנסה ואפילו זכויות סוציאליות, נוצרים חובות שבגינם מוטלים קנסות, עיצומים וריביות על חשבונות החברה. כתוצאה מכך, עלולים להיות מוטלים עיקולים, ואלה פוגעים ביכולת לייצר רווחים שבגינם זכאים בעלי המניות לקבל דיבידנדים.
בסיטואציה כזאת ניתן לטעון לעושק המיעוט, שכן למרות השוויון בין בעלי המניות, אחד מהם חוסם את האחר, לא מאפשר לו לבצע שום פעולה שהיא לטובת החברה ובעלי מניותיה, וכך למעשה יוצר בחברה מעין רוב שפוגע בזכויות המיעוט.
בעל המניות יכול להגיש תביעה על הנזקים שנגרמו לו, אולם בית המשפט עלול לדחות אותה, בטענה שאין מדובר בנזק שנגרם לו עצמו, אלא בנזק שנגרם לחברה שהינה אישיות משפטית נפרדת
תביעה לפירוק שיתוף שלא מרצון
בהיעדר אפשרות אחרת, לפי המצב החוקי הקיים, נדרש בעל המניות המקופח להגיש תביעה לבית המשפט לפירוק שיתוף שלא מרצון. תביעה כזאת יכול להגיש רק נושה או בעל עניין, אך בהנחה ובעל המניות גם עובד בחברה והחברה חייבת לו כספים, הוא יכול להיחשב לנושה.
כדי לממש את זכויותיו על בעל המניות לנקוט בהליך ארוך, מסורבל ויקר, שראשיתו פנייה לאפוטרופוס הכללי שצריך לאשר את הגשת התביעה, והמשכו בפנייה לבית המשפט בהגשת תביעה על קיפוח המיעוט. לצד תביעה זו יכול בעל המניות להגיש תביעה על הנזקים שנגרמו לו, אולם בית המשפט עלול לדחות אותה, בטענה שאין מדובר בנזק שנגרם לו עצמו, אלא בנזק שנגרם לחברה שהינה אישיות משפטית נפרדת.
בהיעדר חלופה אחרת יכול בעל המניות לנסות להגיש תביעה נגזרת בשם החברה, אולם גם הליך כזה עלול להיות בעייתי, בהיעדר הסכמה על הגשת תביעה בשם החברה עם בעל המניות האחר.
לסיכום, הקשיים שתוארו לעיל מדגימים כיצד בחברות פרטיות שבהן שני שותפים עם שוויון במניות ובניהול, יכול צד אחד לשתק לחלוטין את פעילות החברה ולגרום לצד האחר נזקים ולגרור אותו להליך משפטי ארוך, מיותר ויקר כדי לצאת מהשותפות.
דבר משמעותי נוסף שעלול לגרום להקטנת הפעילות של המשק בכללותו נובע מהעובדה כי בעל מניות שליטה בחברה מפרת חוק, הגם שזה לא באשמתו, איננו יכול להקים חברה חדשה שהוא בעל מניות בה, מה שפוגע בכלל הציבור. ברור כי המטרה הכלכלית של כל משק היא הרחבתו ולא צמצומו, מעבר לפגיעה האישית בו. על המחוקק לתת את דעתו לנושא ולתקן את חוק החברות, כך שבמקרים שבהם יש שני בעלי מניות עם שוויון כוחות ביניהם, יראו בקשה של צד אחד לפרק את החברה למרות התנגדות האחר, כבקשה לפירוק השותפות בהסכמה.
זאת ועוד, על בית המשפט לבחון באופן מהותי את זהות הגוף העומד מולו. הגם שהוקמה חברה בעירבון מוגבל כאישיות משפטית נפרדת, ברור כי הפעילות הינה בין שני שותפים שווים בכוחם. יש לראותם כמעין שותפות וכך להתייחס לבקשת הפירוק כאל בקשת פירוק שותפות, ולא פירוק שלא מרצון של חברה. דבר זה יעיל גם מבחינת משאבי משפט, שכן פירוק שותפות רגילה יכולה להיעשות בערכאה של בית משפט שלום, ולא בבית משפט מחוזי.
במסגרת התיקון לחוק הקיים, מוצע לקבוע כי עילת קיפוח המיעוט תיחשב גם בסיטואציות שבהן קיים שוויון מוחלט בין בעלי המניות - באותם מקרים שבהם נגרם נזק עקיף לאחד מבעלי המניות כתוצאה מהתנהלותו הפוגענית של בעל המניות האחר בחברה. זאת, על מנת להימנע מתביעה נגזרת על כל המשמעויות המשפטיות הכבדות הנובעות מכך.
* הכותב עוסק כעורך דין בתחום האזרחי, בין היתר בנזקים הנגרמים לבעלי עניין בחברות
