בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה פליטמן, השופטות וירט ליבנה ורוזנפלד) דחה לאחרונה את ערעור המבוטחת בקובעו, כי אין לבטל את הוראת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ו – 1995, שעניינה הגבלת התשלום הרטרואקטיבי של קצבה לתקופת השנה שקדמה למועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי.
רוצים לשאול שאלה בנושאי קצבת שארים? היכנסו לפורום ביטוח לאומי
הרקע לערעור: המערערת, ילידת 1947, התאלמנה בשנת 1997. המערערת הגישה תביעה לקצבת שאירים ביום 17.11.08, כ - 11 שנה לאחר פטירת בעלה המנוח. המערערת טענה, כי היא לא הייתה מודעת לזכויותיה עד למועד זה. תביעת המערערת אושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי באופן רטרואקטיבי, החל מיום 1.11.07, דהיינו שנה לפני מועד הגשת התביעה.
בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעת המערערת לתשלום רטרואקטיבי של קצבת שאירים מעבר לשנה מאז הגשת התביעה למוסד. על פסק הדין של בית הדין האזורי הוגש ערעור. לערעור צורפה האגודה לזכויות אזרח לישראל כידידת בית המשפט.
בית הדין הארצי קבע, בפסק דין מפי סגן הנשיאה יגאל פליטמן, כי בהוראה הרטרואקטיבית מוגבלת הזמן אין פגיעה בזכות קניין מכוח הוראת חוק, אלא מתן זכות קניין על פי החוק לאור תכליתו לתובע תשלום קצבה למילוי צרכיו השוטפים, בתקופת היזקקותו לאותה קצבה. נפסק, כי קיימת חובה כללית של המוסד ליידע את הציבור על האפשרות שקמה לזכאות לגמלה. הודגש כי מאז 2007, נוכח הגברת הקשר בין אגפי המוסד השונים וזמינות יכולתו לקבל מידע ממרשם האוכלוסין, החל המוסד בצעד מבורך של יזום תביעות אליו.
עמידה בתנאי המידתיות
יחד עם זאת הובהר, כי אי יידוע תובע קונקרטי על אפשרות זכאות לגמלה - אינה יכולה להקים את הזכאות לגמלה בהיעדר תביעה לגמלה. נקבע, כי התנאי של הגבלת התשלום הרטרואקטיבי של גמלה על פי חוק לשנה החל מחודש הגשת התביעה למוסד עומד בתנאי המידתיות של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הובהר, כי בהיעדר מימון דמי הביטוח לתשלום הגמלה, אוצר המדינה לא יממן תשלומה, אלא אם יועלו דמי הביטוח בענף הרלוונטי או שיורעו תנאי הזכאות לקבלת הגמלה. לפיכך, משמעות קבלת טענת המערערת, לאור השלכות הרוחב שלה, הינה פגיעה בזכותם הקניינית של זכאי הגמלה השוטפת וזכאי הגמלה בכוח.
השופט פליטמן קבע, כי עצם זכאות המערערת לתשלום הגמלה מאז פטירת בעלה תלויה בתשתית העובדתית שידועה רק לה וכי גם שיעור הזכאות לקצבת שאירים תלוי במידע הנמצא אצלה.
נקבע, כי גישת המערערת שוללת את אפשרות הבחירה של אי הגשת תביעה מלכתחילה, ומאפשרת, במועד בו בחר מגיש התביעה להגיש - לקבל רטרואקטיבית תשלום חד פעמי בלתי מוגבל בגין תקופות העבר, במקום תשלום שוטף עתי שיענה על צרכיו האמיתיים מדי חודש בחודשו.
הגבלה על תשלום רטרואקטיבי
השופטת רוזנפלד הסכימה לתוצאת הדברים ולעיקר ההנמקות אשר קבע השופט פליטמן, והוסיפה כי מקובלת על הכל ההכרה בדבר חוקיות גישתו המגבילה של המחוקק, באשר לתשלום רטרואקטיבי של זכויות סוציאליות המוקנות מכוח חוק. עוד קבעה השופטת רוזנפלד, כי בקביעת מועד לתחולה רטרואקטיבית של זכות סוציאלית על פי חוק, אין משום שלילתה של זכות קיימת, כי אם מתן ביטוי לתכלית הזכות, שהיא סיוע לזכאי לגמלה במצבו הנוכחי, תוך מציאת האיזון הראוי בין התכלית הסוציאלית העומדת ביסוד הזכות לאילוצים תקציביים.
השופטת רוזנפלד קבעה כי במדיניות המוסד, של ייזום תביעות החל משנת 2007, נמצא פתרון הולם ומידתי לבעייתיות המתעוררת של אי מיצוי זכויות מבוטחים, והיא עולה בקנה אחד עם הנחיות בית הדין הארצי, כפי שבאו לידי ביטוי בפסיקה, לפיהן המוסד יעשה כל הניתן כדי ליידע את ציבור המבוטחים ולהאיר עיניהם באשר לזכויותיהם.
(עב"ל 57861-01-11 אסתר לוזון – המוסד לביטוח לאומי)
