בית המשפט מוסמך ליתן סעד דחוף לצו הגנה לטובת בן המשפחה, בהתאם לסעיף 2 לחוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א – 1991. הישג זה היה תוכנו של מכתב שנשלח דאז מטעמי לח"כ ענת מאור ולימים הפך לצו הגנה. במכתב העליתי בפירוט רב את הנקודות הבעייתיות במצבה של האישה בתוך התא המשפחתי. ההישג היה אדיר, עד היום צו ההגנה משמש להגן על נשים ברחבי הארץ מפני גברים אלימים חסרי רסן. מאז מצבה של האישה השתפר פלאים אבל הדרך עודנה ארוכה.
קצת מספרים: בין 7% ל-10% מהנשים סובלות מאלימות מצד בן זוגן. רק אחד מכל עשרה מקרים של אלימות במשפחה מדווח למשטרה. מדי יום מוגשות כ-55 תלונות על אלימות במשפחה, המשטרה מבצעת מעצר בכ-12 מקרים מתוכם. בשנים האחרונות, כל שנה יש בממוצע כ-20 מקרי רצח של נשים במשפחה. אלה הם רק חלק מהנתונים המדאיגים.
נשים רבות בישראל מותקפות על בסיס יומי בביתן ופוחדות להתלונן ו/או לגשת לפתוח בהליכי משפטים. הן נסחטות וחוות אלימות מילולית, פיזית וכלכלית
עוד ארוכה הדרך
למרות השינויים בחברה, אנו רחוקים מטיפול צודק וראוי בבעיית האלימות במשפחה. נשים רבות מאבדות את האמון במערכת המשפט בשל אופן הטיפול בתלונתן. נשים רבות המגישות תלונות בגין אלימות זוכות ליחס מזלזל ולעתים קרובות, החוק שנועד לשמור עליהן לא נאכף.
ההגנה הכתובה בחוק אינה עולה בקנה אחד עם דרישת ההגנה לחיי האישה. ראוי לבדוק את מרכיבי ההגנה כפי שהיא מנוסחת כיום ולשנותה באופן בהול כדי להימנע ממקרי רצח נוספים. נשים רבות מותקפות על בסיס יומי בביתן ופוחדות להתלונן ו/או לגשת לפתוח בהליכי משפטים. הן נסחטות וחוות אלימות מילולית, פיזית וכלכלית.
השאלה הבלתי נמנעת: ״מדוע נשים אינן נמלטות על נפשן?". התשובה מורכבת, אפשט אותה כך: ככל שהאלימות גוברת, הביטחון העצמי של האישה יורד ואיתו עולה החשש לחייה ולחיי ילדיה. לצד זאת ולמרות הסכנה היומיומית, האישה המוכה מפתחת תלות בגבר האלים; תלות כלכלית ותלות נפשית. להישאר בבית נראה כמו פתרון נכון יותר מבחינה הישרדותית.
הגבר בדרך כלל מתנצל על התנהגותו האלימה, מביע חרטה ומבקש סליחה. אולם במהרה אלו מתגלות במהרה כהבטחות שווא. לרוב, הוא ממשיך להתנהג בצורה אלימה ומשפילה כנגד האישה
״תסמונת האישה המוכה״
על מנת להבין לעומק את גודל ומורכבות הבעיה ראשית, יש להכיר את ״תסמונת האישה המוכה״. חילקתי את תהליך ההידרדרות שמתרחש בבית אלים כנגד האישה לשלושה שלבים:
1. בניית מתח.
2. אלימות קשה וחמורה.
3. התפייסות.
בשלב הראשון מתפתחת אט אט אלימות מילולית ומתח שמתהווה בבית באמצעות "שטיפת מוח", האשמות, קללות ופגיעה פסיכולוגית בנפשה של האישה. השלב השני הוא החמור ביותר ומתאפיין באלימות פיזית קשה. המתחים יוצרים התפרצות של זעם מצד הגבר, לעתים עד כדי סיכון ממשי לחיי האישה. האישה מוצאת את עצמה במצב של חוסר אונים כתוצאה מלחצים פסיכולוגיים והשתלטות אלימה של הבעל, הכוללת ניתוקה המוחלט של האישה מסביבת משפחתה ומכריה.
בשלב השלישי - ״התפייסות״, הגבר בדרך כלל מתנצל על התנהגותו האלימה, מביע חרטה ומבקש סליחה. אולם הדרך הזו כבר סלולה ואלו מתגלות במהרה כהבטחות שווא. הוא כמובן ממשיך להתנהג בצורה אלימה ומשפילה כנגד האישה.
צו ההגנה שניסחתי לפני שנים רבות מעניק זכויות לנשים, וחשוב שהן ידעו על כך. הצעד הראשון של הגשת התלונה דורש אומץ, אבל הוא הכרחי
אור בקצה המנהרה
החוק רחוק מלהיות מושלם, יש עוד הרבה שינויים שיש לעשותם בחקיקה. אולם, צו ההגנה שניסחתי לפני שנים רבות מעניק זכויות לנשים, וחשוב שהן ידעו על כך. הצעד הראשון של הגשת התלונה דורש אומץ, אבל הוא הכרחי.
לסיכום, אני אלחם למען כל אישה ובתקווה אהווה עבורה השראה לעתיד טוב יותר. אני מאמינה שבכל אישה טמונים כוחות להמשיך לחיות ולהתחיל חיים חדשים. במאמץ משותף, צו ההגנה ימשיך להשתפר וחשוב מכל - למנוע מקרי אלימות עד שנמגר את התופעה מקרבנו.
* עו"ד נורית אליהו, בעלת תואר ראשון ותואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן, התמחות במשפט בדיני משפחה
