ג' הוא אזרח מן השורה אשר נתקל באחד הימים בסרטון פייסבוק שבו תועדה אלימות משטרתית. מתוך זעזוע ושאט נפש שחש בעקבות התנהלות השוטר המצולם, החליט להגיב לסרטון וכתב את דעתו על תופעת האלימות המשטרתית. מספר שבועות מאוחר יותר, הופתע ג' לגלות כי הוא נתבע בגין הפצת לשון הרע על ידי לא אחר מאשר אותו השוטר.
בדומה לג', קיבלו לאחרונה אזרחים נוספים הודעות על תביעות לשון הרע שהוגשו נגדם, ונראה שככל שמספר הסרטונים הולך וגדל, כך עולה גם כמות התביעות המוגשות על ידי השוטרים.
האם שוטר, עובד ציבור אשר תועד כשהוא מבצע את תפקידו בצורה בלתי הולמת, החורגת מהנורמה, רשאי להשתמש בחוק איסור לשון הרע כאמצעי ל"סגירת חשבון" עם אזרחים שהביעו ביקורת על התנהגותו? האם שיתוף הסרטונים או הבחירה להגיב להם הם אכן אמצעי לגיטימי להבעת ביקורת עניינית, או שמא, לפי החוק, מדובר בהפצה של לשון הרע?
הבעת עמדה, בלייק או בתגובה, אינה נחשבת לפרסום לשון הרע, שכן על אף שלעתים פעולות אלו עשויות להוביל לתפוצה נוספת, הדבר תלוי באלגוריתם של הרשת החברתית ואינו בשליטת המשתמש
מה מוגדר בחוק?
חוק איסור לשון הרע נחקק ב-1965, הרבה לפני שהאינטרנט והרשתות החברתיות היו חלק מחיינו ולפני שניתן היה לשער כי יתפסו מקום גדול כל כך בתוכם. בהיעדר עדכונים המתאימים לתקופה הנוכחית, שבה הרשתות החברתיות הן הפלטפורמה העיקרית להבעת דעה ולביטוי חופשי, נאלצות הערכאות המשפטיות להעניק פרשנות חדשה לסעיפי החוק ולהכתיב את החלתם על אופני ההתבטאות השונים ברשת.
על פי החוק, לשון הרע היא כל דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, לבזות אותו, לפגוע בפרנסתו או להציב אותו כמטרה לבוז, לעג או שנאה, אם זאת בשל מוצאו, גזעו, דתו, העדפותיו המיניות או כל סיבה אחרת המוגדרת בחוק. עצם הפרסום מוגדר בחוק כהעברת מסר בעל פה, בכתב, בציור, תנועה או צליל או בכל אמצעי אחר, אשר מיועד/ עשוי להגיע לאדם או לאנשים אחרים מלבד הנפגע.
האם גם שיתוף, תגובה או לייק יכולים להיחשב כפרסום על פי החוק? ברע"א 139/19 סקר בית המשפט העליון את נושא הפצת לשון הרע ברשתות החברתיות. במסקנותיו, אשר חיזקו פסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי וכן את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר נדרש לסוגיה, נעשתה הבחנה בין פעולות שונות ברשתות החברתיות:
לייק/ תגובה – הבעת עמדה אשר אינה נחשבת לפרסום לשון הרע, שכן על אף שלעתים פעולות אלו עשויות להוביל לתפוצה נוספת, הדבר תלוי באלגוריתם של הרשת החברתית ואינו בשליטת המשתמש.
שיתוף – פעולה אקטיבית שכל מטרתה היא הפצה והעברה לאחרים ולכן נחשבת לפרסום לשון הרע.
לא ייתכן שחשש מתביעה ירתיע אנשים מלהביע ביקורת מוצדקת, ולא ייתכן ששוטר במשטרת ישראל יתבע פיצוי לאחר שהוא עצמו התנהג בצורה שאינה לגיטימית, אשר פוגעת בכלל הציבור
מה בנוגע לפרסום אודות עובד ציבור?
בסקירתו את הנושא התייחס בית המשפט העליון גם לבעייתיות הרבה בהחלת חוק לשון הרע על הפעולות השונות ברשתות החברתיות, הכוללת, בין היתר:
- חשש מפגיעה בחופש הביטוי.
- חשש מפני תביעה בררנית – אם לכל סרטון יש מאות שיתופים ואלפי תגובות, את מי הנפגע מחליט לתבוע?
- חשש מפני תביעות השתקה – תביעות שיוגשו רק לשם השתקת התבטאויות ולא לשם קבלת פיצוי אמיתי על הפגיעה שנוצרה בעקבות הפרסום.
- חשש מפני הצפת בתי המשפט בתביעות גבוליות או תביעות סרק.
חששות אלה מחמירים אף יותר כאשר אותו הפרסום, המהווה לכאורה הפצה של לשון הרע, עוסק בהתנהלותו של עובד ציבור. הלא מעבר לזכותו של כל אזרח לחופש ביטוי, זוהי גם חובה מוסרית לגנות התנהגות בלתי הולמת של אנשי ציבור המחזיקים בעמדות כוח. לא ייתכן שחשש מתביעה ירתיע אנשים מלהביע ביקורת מוצדקת, ולא ייתכן ששוטר במשטרת ישראל יתבע פיצוי לאחר שהוא עצמו התנהג בצורה שאינה לגיטימית, אשר פוגעת בכלל הציבור.
החוק מגדיר באופן מפורש, בסעיף 15(4) העוסק בהגנת תום הלב, כי "תהא זו הגנה טובה" עבור הנאשם בהפצת לשון הרע, אם הפרסום הוא "הבעת דעה על התנהגותו של אדם בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי".
על מנת להכריע אם הגנה זו תקפה, ייבדק כל מקרה לגופו. בין היתר, תיבחן החשיבות הציבורית של המסר שהופץ, אופי הפעולה שעשה המשתמש ועוד. בנוסף, ייבדק האם הנתבע הביע ביקורת על תופעה כללית או ביצע "שיימינג" לאדם ספציפי.
לסיכום, יש לקוות כי במקרה של ג', אשר נמצא בימים אלו בעיצומם של ההליכים המשפטיים, וכן במקרים דומים נוספים, תדע מערכת המשפט להציב את הגבול הראוי ולהבטיח שביקורת ציבורית לגיטימית לא תושתק.
* עו"ד חיים דבורה עוסק בדיני לשון הרע, דיני משפחה, הליכי חדלות פירעון והוצאה לפועל, נזיקין ותאונות, דיני עבודה, משפט מנהלי ומשפט צבאי
