אם הוזמנתם לאחרונה לחקירה במשטרה בעבירות של איומים או של סחיטה באיומים, כדאי שתמהרו להתייעץ בנושא עם עורך דין מיומן ובעל ניסיון. הסיבה: מדובר בעבירות חמורות, שעלולות לשלוח אתכם לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח.
הכנה מוצלחת של עורך דין לחקירות אלו יכולה להיות ההבדל בין כתב אישום וסגירה של התיק. עבירות האיומים והסחיטה באיומים הן חמקמקות, ובמסגרתן חייבים להיות ערים לניואנסים קטנים, כמו הקו הדק שבין אזהרה לגיטימית לאיום פלילי.
בשורות הקרובות נבקש להתמקד בעבירות אלו ולהשיב מהו ההבדל בין איומים וסחיטה באיומים, והאם כאשר אומרים לאדם "תיזהר ממני", או "אני אפנה למשטרה", מדובר באיום. נבקש להשיב גם מהו העונש המוטל על כל אחת מהעבירות במסגרת החוק.
איומים לא חייבים להיאמר באופן מילול. גם התנהגות גופנית יכולה להיות מאיימת וניתן למשל להתנהג באופן מאיים באמצעות שליחת מייל מאיים דרך שליחת הודעה בוואטסאפ
מה כוללת עבירת האיומים?
עבירת האיומים קבועה בסעיף 192 בחוק העונשין. הסעיף קובע עונש מאסר מקסימלי של 3 שנים על כל מי ש"מאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בשמו הטוב, בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו".
לעבירה זו יש יסוד עובדתי ויסוד נפשי. במסגרת היסוד העובדתי, יש להוכיח את האיום" (נעמוד על טיבו בהמשך), להראות כי אותו איום הופנה כלפי "אדם" וכי מהות האיום כללה פגיעה באחד האינטרסים של אותו אדם (גופו, חירותו, שמו הטוב, פרנסתו וכו'). עוד חשוב לציין כי איומים לא חייבים להיאמר באופן מילולי – גם התנהגות גופנית יכולה להיות לעתים מאיימת. האיום יכול להיעשות בכל דרך. כלומר, ניתן למשל להתנהג באופן מאיים באמצעות שליחת הודעת דואר אלקטרוני מאיימת או דרך שליחת הודעה בוואטסאפ.
הסעיף כולל, כאמור, גם יסוד נפשי. במסגרת זאת, נדרשת כוונה של האדם המאיים להפחיד או להקניט. כלומר, משהו שנאמר ללא כוונה של האדם המאיים להפחיד איננו בגדר איום (אלא אם המאיים היה מודע לכך שדבריו אכן יגרמו לפחד, ואז הכוונה לא חשובה).
אם דברים מסוימים נאמרים בהומור, הם אינם ממלאים את דרישת הסעיף הפלילי. על פי הסעיף, יש צורך להוכיח כוונה לאיים, אבל אין צורך להוכיח רצון לבצע את האיום בפועל או להראות כי האיום אמנם השיג את המטרה שלו.
האם כל איום נתפס תחת עבירת האיומים?
לא. על פי נוסח הסעיף, האיום חייב להיות לפגיעה שלא כדין. כלומר, אזהרה חוקית – להתלונן על משהו או להגיש תלונה במשטרה – אינה נתפסת בגדר עבירת האיומים, מאחר שהיא מותר על פי חוק.
בית המשפט לא שואל אם האדם המאוים תפס את הדברים שנאמרו לו כאיום מבחינה סובייקטיבית, אלא האם האדם הסביר, האדם מן השורה, היה תופס הדברים כאיום
איך יודעים שאמירה או התנהגות מסוימת מהווה איום?
השאלה אם דבר שאמר אדם לאחר הוא בגדר איום אסור או אזהרה שנאמרת באופן לגיטימי נבחנת על ידי בית המשפט על פי מבחן אובייקטיבי. בית המשפט לא שואל אם האדם המאוים תפס את הדברים שנאמרו לו כאיום מבחינה סובייקטיבית, אלא האם האדם הסביר, או האדם מן השורה, היה תופס את הדברים כאיום.
מבחן עזר המשמש את בית המשפט בבואו לקבוע אם דברים שנאמרו לאדם הם בגדר איום או בגדר אזהרה מותרת נוגע ליכולת השליטה של המאיים, או "היכולת שלו להשפיע על אפשרות התממשותה של הסכנה שמפניה הוא מתריע" (ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל).
יש אינספור דוגמאות לביטויים "מאיימים" שלא חוצים את הרף הפלילי. למשל, איום בפנייה למשטרה איננו עבירה פלילית, וכך גם קללה או אמירה למישהו "שאלוהים ייקח אותו"
אז מה בפועל נחשב לאיומים ומה לא?
גם אם ביטוי מסוים נשמע מאיים הוא לא בהכרח חוצה את הרף הפלילי כדי להיתפס בעבירת האיומים. יש אינספור דוגמאות לביטויים "מאיימים" שלא חוצים את הרף הפלילי. כאמור, איום בפנייה למשטרה איננו עבירה פלילית, וכך גם קללה או אמירה למישהו "שאלוהים ייקח אותו". גם אמירה של לקוח לבעל עסק שיזהיר את חבריו כי העסק שלו לא מספק שירות טוב, או גובה מחיר יקר מדי, הוא לא בגדר איום אסור על פי החוק, וכך גם לא אמירה של מעסיק לעובד כי הוא לא מרוצה מהתפקוד שלו ושוקל לפטרו. אפילו איום בהתאבדות איננו בגדר עבירה, לפי הפסיקה.
בעוד עבירת איומים היא עבירה מסוג עוון שהעונש המקסימלי עליה הוא שלוש שנים, סחיטה באיומים היא עבירה מסוג פשע שהעונש עליה יכול לעמוד על שבע או תשע שנות מאסר
מהי עבירת סחיטה באיומים ומהו ההבדל בינה לבין עבירת האיומים?
עבירת סחיטה באיומים מופיעה בסעיף 428 בחוק העונשין הקובע:
"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו – מאסר תשע שנים".
ההבדל הראשון בין איומים לסחיטה באיומים הוא המטרה העומדת בפני מבצע העבירה: בעוד בעבירת האיומים, מטרת המאיים היא להפחיד את האדם המאוים או להקניט אותו, בסחיטה באיומים מנסה האדם המאיים להניע אותו לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה כלשהו.
ההבדל השני בין איומים לסחיטה באיומים הוא חומרת העבירה והסנקציה העומדת כנגדה. בעוד עבירת איומים היא עבירה מסוג עוון שהעונש המקסימלי עליה הוא שלוש שנים, והוא יכול לפחות משמעותית לפי הנסיבות; סחיטה באיומים היא עבירה מסוג פשע שהעונש עליה יכול לעמוד על שבע או תשע שנות מאסר. העונש החמור יותר יוטל אם האיום השיג את מטרתו והאדם המאוים ביצע מעשה מסוים או נמנע מעשיית מעשה כלשהו בשל האיום. בדומה לעבירת האיומים, גם עבירת הסחיטה באיומים יכולה להתבצע בשלל צורות ולא חייבת להיעשות דווקא בדיבור, אלא יכולה להיעשות גם בדרך של התנהגות או בכתב.
לסיכום, אם אתם חשודים, או שהמשטרה שוקלת להגיש נגדכם כתב אישום על עבירות של איומים או סחיטה באיומים, כדאי שתמהרו להתכונן לחקירה. עשו זאת באמצעות עורך דין מיומן ובעל ניסיון, שיכול להיות עבורכם ההבדל בין כתב אישום, ואולי אף הרשעה, לבין סגירת התיק.
* הכותב, בעל עבר של 30 שנה בתפקידי חקירות, מודיעין ותעבורה במשטרה, מתמחה במשפט פלילי ובדיני תעבורה
