"צריך למצוא דרך להכריח אנשים להתחסן. אנחנו בשיח עם הייעוץ המשפטי בעניין הזה ומבררים אם יש איך לעשות זאת". מאחורי המשפט הזה עומד מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' חזי לוי. פרופ' לוי אמר את הדברים לפני מספר שבועות בדיון שעסק בהיערכות לחיסוני הקורונה.
לפי שעה, הדיון נשמע תיאורטי. הישראלים אינם חוששים להתחסן, הרוב המכריע של הצוותים הרפואיים מתחסנים (חלקם אפילו רוקדים כל הדרך אל המזרק) והמוקדים בקופות החולים, שבינתיים נפתחו רק לקביעת תורים לבני 60 ומעלה, קורסים מעומס הפניות הרב.
אבל מה יקרה כאשר תתהפך המגמה? כאשר יתעורר לפתע גל של סרבני חיסון, למשל בעקבות שמועה על סיכונים ארוכי טווח של החיסון? האם אז ניתן יהיה לחייב את הישראלים הסרבנים להתחסן או שלא תהיה דרך לעשות זאת וישראל תתקשה להגיע למצב של חיסון עדר?
על פי פקודת בריאות העם המנדטורית משנת 1949, ניתן להטיל קנס על סרבני חיסון כאשר פורצת מגיפה קשה ואפילו לחסן אדם בכוח (!) בזמן מגיפה
פקודה מנדטורית מאפשרת לתת חיסונים בכוח
באופן מפתיע, כאשר מפשפשים בספר החוקים, מתברר שקיימת פלטפורמה חוקית לחייב אזרחים להתחסן, אם כי מדובר בחקיקה היסטורית שתתקשה לעבור את מבחן בג"ץ. כך על פי פקודת בריאות העם המנדטורית משנת 1949, ניתן להטיל קנס על סרבני חיסון כאשר פורצת מגיפה קשה ואפילו לחסן אדם בכוח (!) בזמן מגיפה, אך זאת רק ככל שמדובר על "אנשי ציבור, עולי רגל, נוסעים", או מי שחשודים בכך שנדבקו בנגיף מסוכן.
עד היום נעשה שימוש מוגבל מאוד בפקודה בשני מקרים ידועים: בעת התפרצות מחלת האבעבועות השחורות בסוף שנות הארבעים ובעת התפרצותה של מחלת החצבת בתחילת שנות התשעים.
כיום יש הסכמה מקיר לקיר כי מדובר בחקיקה בעייתית מאוד ואגרסיבית, שלא עולה בקנה אחד עם זכויות אדם ובראש ובראשונה עם זכותו של הפרט לאוטונומיה, שהוכרה כזכות יסוד על ידי בית המשפט העליון ומוגנת תחת כבוד האדם. חיובו של אדם להתחסן מנוגד גם לחוק זכויות החולה שקובע כי יש לקבל את הסכמתו החופשית והמודעת של החולה לכל טיפול רפואי שמבוצע בו, ובכלל זה לחיסון. הליך כזה, בניגוד לרצונו החופשי של אדם, עשוי להיחשב לתקיפה פיזית.
חברי הכנסת לשעבר יואל חסון ושולי מועלם ניסו ב-2018 לקדם חוק מרוכך, שלא יאפשר לחסן בכוח אלא קובע חובה על מי שמסרבים לקבל את החיסון – לקבל הסבר על המשמעויות הנלוות לכך
הניסיון להעביר חוק חיסונים חדש נכשל בינתיים
הצורך למצוא דרכים חוקיות לחסן את האוכלוסיה במקרה של התפשטות מגיפה נרחבת הוביל למספר נסיונות חקיקה בהקשר זה בשנים האחרונות. הניסיון האחרון התרחש בשנת 2018, אז ביקשו חברי הכנסת יואל חסון ושולי מועלם (שבינתיים אינם נמנים על הפרלמנט הישראלי) לקדם חוק מרוכך יותר, שלא יאפשר לחסן בכוח אלא קובע חובה על מי שמסרבים לקבל את החיסון – לקבל הסבר על המשמעויות הנלוות לכך.
החוק שניסו חברי הכנסת חסון ומועלם לקדם לפני שנתיים נתקע בצנרת, אבל כעת הוא קם לתחיה, ומי שמנסה לקדם אותו היא ח"כ טלי פלוסקוב (ליכוד). על פי נוסח החוק, סרבני חיסון לא יחויבו להתחסן בכוח, אלא הם יחויבו לקבל הסבר על החיסון. רק מי שיסרב לשמוע הסבר, ייקנס. לעומת זאת, מי שישמע את ההסבר ועדיין יסרב להתחסן – לא יספוג קנס כלשהו.
מעסיק שסבור כי עובדו עלול לסכן את יתר עובדיו יכול לדרוש ממנו שלא להגיע למקום העבודה או להעביר אותו לסביבת עבודה אחרת, אם הוא מסרב להתחסן
אפשר להגביל כניסה של סרבנים למקומות שונים
לפי שעה, לא ניתן להכריח סרבני חיסון להתחסן, אך הם עלולים לשאת בתוצאות סירובם. זה מה שקבע נשיא העליון בדימוס מאיר שמגר בפסק דין שעסק בעובד שסירב לעבור בדיקה רפואית, אף שמחלתו היתה עלולה לסכן את סביבתו. שמגר פסק כי אסור להכריח את העובד לעבור את הבדיקה, אף אם הוא מסרב לכך, המעסיק שלו רשאי לנקוט נגדו בצעדים העומדים לרשותו (בג"צ 89/826 ההסתדרות נ' בית הדין הארצי לעבודה). לכן, גם אם לא ניתן לחייב אדם להתחסן נגד קורונה, יש שלל הגבלות שניתן להטיל על מי שמסרב. כך למשל, ניתן למנוע ממנו להיכנס למופעים, להשתמש באוטובוסים ורכבות, לשבת בבתי קפה ומסעדות ועוד.
מי שיסרב להתחסן עלול לסכן גם את מקום העבודה שלו, אם כי מדובר בשאלה מורכבת ורגישה יותר, הנובעת בין היתר מכך שכיום ניתן לבצע חלק גדול מהעבודות מרחוק. מעסיק שסבור כי עובדו עלול לסכן את יתר עובדיו יכול לדרוש ממנו שלא להגיע למקום העבודה או להעביר אותו לסביבת עבודה אחרת, אם הוא מסרב להתחסן. אם אין לעובד אפשרות לבצע את עבודתו מרחוק, ללא מגע עם עובדים אחרים, עשוי המעסיק שלו להוציא אותו לחופשה ללא תשלום, ואף לשקול לסיים את העסקתו.
בית המשפט עשוי לאפשר זאת, לאור הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק שהועדפה על פני האוטונומיה האישית של החולה. על נטייתו של בית המשפט להעדיף את בריאות הציבור על פני חופש הפרט, ניתן ללמוד מפסיקת בג"ץ שהכשירה את הטלת הסגר גם על חשבון הפגיעה בחופש התנועה של הציבור.
בית ההשקעות מיטב דש הציע לכל עובד שיסכים להתחסן תשלום של 500 שקל. בחברת החשמל ערכו קמפיין שמעודד עובדים להתחסן ומנסים להמריץ כל עובד שזכאי לחיסון לפעול בהקדם לקבלתו
תמריצים חיוביים במקום סנקציות על סרבני חיסונים
בינתיים נראה שהמשק צועד בכיוון אחר לגמרי של תמריצים חיוביים במקום סנקציות על סרבני חיסונים. ללא התערבות המדינה, החלו מעסיקים שונים – המבקשים לקדם את ההתחסנות בקרב הציבור - להציע תמריצים לעובדים שלהם שיתחסנו נגד הנגיף. כך למשל הציע בית ההשקעות מיטב דש לכל עובד שיסכים להתחסן לקבל תשלום של 500 שקל. בחברת החשמל ערכו קמפיין פנימי שמעודד עובדים להתחסן, ומנסים להמריץ כל עובד שזכאי לחיסון לפעול בהקדם לקבלתו.
גם בבנקים ובמקומות עבודה אחרים, כמו התעשיה האווירית, מנסים לעודד עובדים להתחסן, שוקלים תמריצים ובוחנים את האפשרות לקצר תורים ולחסן את העובדים במקום העבודה. מתן תמריצים ומתן אפשרות רק למתחסנים לעשות שימוש בשירותים שונים עשויים להיות אפקטיביים הרבה יותר מניסיון לחייב אזרחים להתחסן באופן כפוי. ניתן ללמוד על כך, בין היתר, מהקריאה למורים לעבור בדיקות קורונה בתחילת שנת הלימודים, שהתקבלה באופן חלקי, לעומת הצלחת מודל האיים הירוקים באילת ובים המלח, במסגרתו הסכימו אזרחים שביקשו לצאת לנופש "ליישר קו" ולעבור בדיקות קורונה מיוזמתם.
כמה אזרחים יסכימו להתחסן בסופו של דבר והאם המדינה תיאלץ בכל זאת לנקוט בסנקציות חמורות נגד מי שיסרבו לעשות זאת? על כך נוכל לקבל תשובות רק בחודשים הקרובים.
