אחרי שנים של התנהלות לא תקינה: ביהמ"ש המחוזי בירושלים עושה סדר בתחום ההקדשות הציבוריים

הקדש ציבורי הוא נכס (כספי או נכס מקרקעין) המוקדש על ידי בעליו לצורך מימוש מטרה ציבורית מוגדרת מראש בתחומי הדת, הבריאות, החינוך, המדע, הביטחון, התרבות או הספורט, וכן לצורך צדקה. הקמת הקדש ציבורי מצריכה מינוי נאמן לצורך ניהולו, אשר יתבצע בכפוף לחוק הנאמנות.

על פי סעיף 26(א) לחוק, מחויב הנאמן להודיע לרשם ההקדשות על קיומו של הקדש ציבורי בתוך שלושה חודשים מהיום שבו התמנה לתפקיד. הודעה זו תימסר באמצעות טופס ייעודי, יחד עם כתב ההקדש המקורי ועם כתב הסכמה של אותו נאמן למינויו, אל יחידת רשם ההקדשות, הפועלת תחת משרד המשפטים במטרה להסדיר את פעילות ההקדשות ולפקח על התנהלות הנאמנים.

רק במקרה שבו הם "נתפסים", טורחים הנאמנים לבצע את הרישום בחוק, מבלי לתת דין וחשבון על התנהלותם בשנים שחלפו, גם אם במהלכן ניצלו את המטרות החשובות העומדות מאחורי הקמת ההקדשות לצרכיהם האישיים

תופעה: ניהול הקדשות ב"שיטת מצליח"

על פי סעיף 31 לחוק, אי רישום ההקדש מהווה עבירה פלילית, אך בפועל, אכיפת הרישום אינה מתבצעת. כתוצאה מכך נוצרה במגזרים מסוימים תופעה של ניהול הקדשות ב"שיטת מצליח": הנאמנים הממונים על הפעלת ההקדשות אינם מדווחים על קיומם ופועלים במשך שנים ואף עשרות שנים מתחת לרדאר של רשם ההקדשות ובניגוד לחוק.

רק במקרה שבו הם "נתפסים", טורחים הנאמנים לבצע את הרישום ואת ההתאמות הנדרשות לפי החוק, מבלי לתת כל דין וחשבון על התנהלותם בשנים שחלפו, גם אם במהלכן ניצלו את המטרות החשובות העומדות מאחורי הקמת ההקדשות לצרכיהם האישיים. עד כה, מקרים מעין אלה התרחשו באין מפריע, אך לאחרונה, בפסק דין יוצא דופן, החליט בית המשפט המחוזי בירושלים לשים סוף לתופעה ולפסול מתפקידם נאמנים שלא פעלו בהתאם לחוק.

בכל מקרה של מינוי נאמן שלא על פי כתב ההקדש, נדרשת החלטה מפורשת של בית המשפט, אך זו לא ניתנה מעולם כי במרוצת השנים חדלו הנאמנים מלדווח על קיומו של ההקדש לרשם ההקדשות

פרטי המקרה

בשנת 1973 חתם אדם (להלן: המקדיש) על כתב הקדש שמורה על הקדשת נכסים  לטובת בית כנסת ולמטרות צדקה. בכתב ההקדש מינה המקדיש לתפקיד הנאמנים, שייכנסו לתפקידם לאחר מותו ומות רעייתו, את בניו (ובהמשך את צאצאיהם) וכן אדם נוסף שאינו מצאצאיו.

בנוסף, ציין המקדיש כי ההקדש יהיה כפוף להוראות החוק, על כל השינויים והתוספות שיחולו בו, וקבע כי בניו יקדמו לאחרים בניהול ההקדש, ובלבד שלא ייקחו שכר טרחה גדול יותר מאחרים ושלא יעלה שכר טרחתם על יותר מ-10% מהכנסות ההקדש בכל שנה.השנים חלפו, הנאמנים שמונו על ידי המקדיש הלכו לעולמם, את מקומם תפסו חלק מבניהם ובני-בניהם וכן אדם נוסף, שאינו מצאצאי המקדיש, אשר בפועל ניהל את כל ענייני ההקדש. לאחרונה החליטו כמה מצאצאיו של המקדיש להסדיר את ענייני ההקדש בהתאם לכתב ההקדש והוראות החוק.

בשלב הראשון פעלו הצאצאים לרישום ההקדש ברשם ההקדשות. בשלב השני, לאחר רישום ההקדש, הגישו הצאצאים תביעה בהמרצת פתיחה על מנת למנות את עצמם כנאמני ההקדש ולפסול מתפקידם את הנאמנים הנוכחיים. על פי טענתם, אחד הנאמנים הנוכחיים, אשר הינו צאצא של המקדיש בעצמו, כלל אינו ממלא את תפקידו, ואילו הנאמן הנוסף, שאינו צאצא של המקדיש, פועל  שלא כדין. כמו כן, נטען כי הנאמנים פעלו בניגוד לחוק, לא רשמו את ההקדש, לא הגישו דוחות שנתיים כדין, גבו שכ"ט בניגוד לכתב ההקדש ועוד.

לפי סעיף 21(א) לחוק הנאמנות, נאמן של הקדש יתמנה בכתב ההקדש או על פיו, ואין מינויו מקנה זכות להאציל את המשך המינוי לזולת או אף לצאצאיו אלא אם כן יצוין כך במפורש, כפי שנעשה לגבי צאצאיו של המקדיש. בכל מקרה של מינוי נאמן שלא על פי כתב ההקדש, נדרשת על פי החוק החלטה מפורשת של בית המשפט, אך זו לא ניתנה מעולם מסיבה פשוטה אחת: במרוצת השנים חדלו הנאמנים מלדווח על קיומו של ההקדש לרשם ההקדשות.

הנאמנים ניסו להטיל את האחריות על רשם ההקדשות וטענו בעקשנות כי מעולם לא קיבלו פנייה להירשם, תוך התעלמות מוחלטת מחובת הדיווח שלהם בהתאם לחוק

 אמירה חשובה המבשרת את הסדרת התחום

במסגרת ההליך הצטרף רשם ההקדשות לטענת הצאצאים וביקש שהנאמנים לא ימונו כנאמני ההקדש. הנאמנים ניסו להטיל את האחריות על רשם ההקדשות וטענו בעקשנות כי מעולם לא קיבלו פנייה להירשם, תוך התעלמות מוחלטת מחובת הדיווח שלהם בהתאם לחוק.

מסקירת הראיות, עלו בפני בית המשפט אי סדרים רבים וחמורים בהתנהלותם:

• ההקדש מעולם לא נרשם ברשם ההקדשות לאורך כל שנות פעילותם.
• מעולם לא הוגשו דוחות כספיים לרשם ההקדשות כמחויב על פי חוק.
• רק בעקבות הגשת הבקשה לחילוף הנאמנים, הגישו הנאמנים לבית המשפט דוחות חלקיים לשנים 1996-2019, אך אלה לא הוגשו בצורה מבוקרת, לא אומתו ולא כללו כל פירוט בנוגע להשקעת הכספים שנותרו בקופת ההקדש מדי שנה.
• לא הוגשה כל אינדיקציה לכך שכספי ההקדש מנוהלים, כמוגדר בחוק, בנפרד משאר נכסי הנאמנים.
• דמי הניהול שגבו הנאמנים הגיעו לשיעור של קרוב ל-15% מדי שנה (פרט ל-2019), בניגוד לכתב ההקדש ולחוק

כאמור, אחרי שנים של העלמת עין מהנאמנים, החליט בית המשפט המחוזי בירושלים לשים סוף לתופעה והורה כי השניים ייפסלו מתפקידם לשמש כנאמני ההקדש.

יש לקוות כי אמירה חשובה זו היא סנונית ראשונה המבשרת את הסדרת התחום ומבטיחה כי בעתיד לא ינוצלו מטרותיהם החשובות של ההקדשות לצרכיהם האישיים של נאמנים הפועלים בניגוד לחוק.

עוה"ד משה בן דוד ומאיר בורוס ממשרד עורכי הדין בן דוד, אברהם, הכהן העוסק במשפט מינהלי וחוקתי, מקרקעין ונדל"ן, דיני נזיקין, צוואות וירושות, אפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך ועוד