בית הדין הארצי לעבודה דן בשאלה האם קיימת מניעות סטטוטורית מפני הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית בעילה מתחום משפט העבודה, נוכח הסייג בהוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 ונפקותה.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום דיני עבודה
מדובר בבקשה שהגישו עובדים בחברות שמירה לאישור תביעה שהגישו נגד המעסיקות לתשלום תוספת ותק כתובענה ייצוגית.
אין מניעה סטטוטורית
בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי לא קמה מניעות סטטוטורית מכוח החוק לדון בבקשה לאישור תביעה לתוספת ותק כתובענה ייצוגית. זאת, בנסיבות בהן הזכות הנתבעת מעוגנת בהסכם קיבוצי כללי החל על חברות השמירה המעסיקות, ושהצדדים לו ההסתדרות וארגון חברות השמירה.
בכך התקבל ערעורם של העובדים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, אשר קבע כי על אף שתוספת הוותק לא שולמה לעובדים "רצוי שההסתדרות תייצג את עובדי השמירה מול המעסיקים".
בית הדין הארצי הוסיף ודחה ערעורים שהגישו שתיים מחברות השמירה על חיובן בתשלום גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו וחייב את החברות בתשלום הוצאות משפט בערעור לתובעים בסך 7000 ₪ לכל אחד.
הרקע לתביעה:
שלושה עובדים בחברות השמירה הגישו תביעות לתשלום תוספת ותק ובקשה לאישור התביעות כתובענה ייצוגית. תוספת הוותק הנתבעת מעוגנת בהסכם קיבוצי כללי מיום 12.7.1972 החל על חברות השמירה הנתבעות מתוקף היותן חָבֵרות בארגון חברות השמירה, החתום על ההסכם הקיבוצי. ההסכם הקיבוצי הורחב בצו הרחבה בענף השמירה משנת 1973.
חברות השמירה לא שילמו לעובדיהן תוספת ותק, ומנגד לא הייתה כל פעילות קיבוצית מצד ההסתדרות לאכיפת הזכות.
בית הדין האזורי בהחלטתו הגיע למסקנה, כי אין לאשר את התביעה לתוספת ותק כתובענה ייצוגית. זאת, נוכח תחולתו של ההסכם הקיבוצי המסדיר תנאי עבודתם של התובעים לרבות הזכות לתוספת ותק, והסייג בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. בנסיבות אלה בית הדין האזורי קבע, כי "רצוי שההסתדרות תייצג את עובדי השמירה מול המעסיקים. על החלטה זו הוגשו ערעורי העובדים שהועסקו כעובדי שמירה.
בית הדין האזורי הוסיף, ובפסק דין דחה את תביעת חברות השמירה לחיוב העובדים בהוצאות לדוגמה, ועל אף שהבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחתה חייב את חברות השמירה בתשלום גמול לתובעים המייצגים ושכר טרחה לבאי-כוחם. על פסק דין זה הוגש ערעורן של שתיים מחברות השמירה.
הארצי קיבל את ערעורי העובדים
בית הדין הארצי, בפסק דין מפי הנשיאה נילי ארד, קיבל את ערעורי העובדים.
נקבע, כי אין חולק על כך שחברות השמירה הנתבעות לא שילמו לתובעים תוספת ותק, כנדרש בהסכם הקיבוצי החל עליהן.
"לא זו בלבד שהחברות לא הכחישו עובדה זו, אלא שלפי העולה מטיעוניהן אף אין בכוונתן לפעול ליישום הוראותיו של ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים במישור הקיבוצי ולהסדיר מימושה של הזכות לתוספת ותק; או לפעול במישור הקיבוצי לעיגונה בצורה אחרת בשכר, או לביטולה", נכתב בפסק הדין.
עוד נקבע, כי ההסתדרות, כארגון היציג של העובדים, לא פעלה במהלך השנים, לרבות בתקופות הרלבנטיות לתביעות, לאכיפה מלאה של זכויות עובדי השמירה לפי הסכם 1972 ואף לא עשתה הנדרש לאכיפת הזכות לתוספת ותק ולא בחנה את זכאות העובדים לתוספת ותק ויישומה על פי ההסכם הקיבוצי ומימושה העדכני בשכר במישור הקיבוצי למרות היותה צד ישיר להסכם הקיבוצי מכוחו נתבעה אותה זכות.
לאור מסקנתו זו, קבע בית הדין הארצי כי בנסיבות המקרה כפי שהובררו, דין ערעור העובדים להתקבל. בית הדין הארצי הורה על החזרת הדיון לבית הדין האזורי, כדי שיוסיף ויברר לגופן את בקשותיהם של המערערים לאישור תביעתם לתוספת ותק כתובענה ייצוגית, ולהחלטתו אם ועד כמה עונות הבקשות והתביעות על התנאים הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות לאישור התביעות כתובענה ייצוגית.
ערעור חברות השמירה על חיובן - נדחה
בית הדין הארצי דחה ערעוריהן של חברות השמירה על חיובן בתשלום גמול לתובעים המייצגים ושכר טרחת בא - כוחם, בשיעורים שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי. זאת, משנמצא כי זכויותיהם של התובעים עובדי חברות השמירה הנתבעות, קופחו במהלך השנים ולא נאכפו.
בית הדין הארצי הוסיף וקבע, כי מסקנה זו "עומדת בעינה על אחת כמה וכמה בנסיבות בהן התקבל ערעורם של העובדים על החלטתו של בית הדין האזורי, באופן שהוסר המחסום הסטטוטורי שבסעיף 10(3) לתוספת".
(ע"ע 132/10 אילן בוסקילה ואח' נ' סער בטחון בע"מ ואח')
