לפני מספר שנים איחד בית משפט השלום לתעבורה בעכו תיקים של תשעה נהגים שונים אשר הואשמו בנהיגה במהירות מופרזת וטענו כי מצלמות המהירות באמצעותן אוכפת המשטרה עבירות מהירות אינן אמינות. בכל אחד מהמקרים, תועדו הנהגים על ידי מצלמות אכיפה א-3, אשר הוצבו בתחילת העשור הקודם בכל רחבי הארץ על מנת לתעד עבירות נהיגה במהירות מופרזת וחציית צומת באור אדום.
הנהגים טענו כי המדידות שבוצעו על יד המצלמות אינן מדויקות ולכן אינן יכולות לשמש כראיה נגדם. כדי להוכיח את אמינותן של המצלמות, הציגה המשטרה את חוות דעתו של נציג מכון התקנים, אשר טען שהיה נוכח בעצמו בניסויים שנערכו בחו"ל לצורך וידוא אמינותן של המצלמות.
בהתפתחות מרעישה, החליט נציג מכון התקנים לחזור בו בהמשך ההליך וטען לפתע כי היה נוכח רק בחלק מהניסויים וכי באלה שבהם הוא לא נכח, שימש סגנו כמפקח בניסוי. זמן קצר לאחר מכן, שינה גם את הגירסה הזו והודה כי בחלק מהניסויים לא נכח כלל נציג מטעם המכון.
על אף שהמצלמות עומדות בתקני האמינות של מדינות רבות אחרות, הבהיר בית המשפט כי עליהן לעמוד בתקן הישראלי. אך כיוון שחלק מתוצאות הניסויים לא עברו פיקוח ישיר של המכון, קבע בית המשפט כי המסקנות בנוגע לאמינותן מבוססות על עדות שמיעה ולכן אינן קבילות בבית המשפט. מכך יוצא שהמדינה לא הוכיחה את תקינותן של המצלמות, תוצאה שהובילה לזיכויים של תשעת הנהגים.
המדינה מסרבת עד היום לחשוף את חוות הדעת של הטכניון בנוגע לאמינותן של מצלמות האכיפה, וכל עוד חוות הדעת לא נחשפת במלואה, הדיון בנוגע לאמינותן של המצלמות נשאר תלוי באוויר
חוות דעת שהמדינה מסרבת לחשוף
בעקבות החלטה זו של בית המשפט, תיקנה המדינה אלפי כתבי אישום שהוגשו בעקבות תיעוד המצלמות. במקומם הגיעה עם הנאשמים להסדרי טיעון מקלים מאוד, הכוללים תיקון של כתב האישום לעבירה מקלה ללא נקודות, תוך הסתפקות בתשלום קנס סמלי בלבד. כך נעשה גם בעבירות הזמנה לדין הנחשבות לעבירות חמורות יותר, העלולות לגרום לפסילת רשיון נהיגה בפועל לצד פסילה מותנית, קנס וחיוב ב-10 נקודות חובה במשרד הרישוי.
עם זאת, כיוון שרכישת המצלמות והצבתן בכל רחבי הארץ דרשה השקעה כספית עצומה, המדינה לא הייתה מוכנה לוותר על השימוש בהן כל כך מהר. על מנת לספק חוות דעת נוספת באשר לאמינותן של המצלמות, פנתה המדינה לטכניון אשר ערך סדרת ניסויים משלו, בסופם קבע שהמצלמות תקינות ואמינות מספיק על מנת לשמש כראיה בהליך פלילי, כך לשיטת המדינה.
מסיבה לא ידועה, מסרבת המדינה עד היום לחשוף את חוות הדעת של הטכניון, וכל עוד חוות הדעת לא נחשפת במלואה, הדיון בנוגע לאמינותן של המצלמות נשאר תלוי באוויר. התוצאה: הצטברות של תיקים עקרוניים בבתי המשפט השונים, אשר לא תתקבל בהם הכרעה עד שנושא אמינות המצלמות ייבחן בצורה עקרונית ולעומק, פעם נוספת.
במקום לשלם את הקנס, יכול כל נהג המקבל לביתו דו"ח עם תיעוד של מצלמת א-3, לפנות לעורך דין המתמחה בדיני תעבורה ולדחות את תשלום הקנס וייתכן שבסופו של דבר לקבל זיכוי מלא
המשטרה ממשיכה לאכוף והנהגים ממשיכים לשלם
מה שקורה כעת בשטח הוא שהמשטרה ממשיכה להשתמש במצלמות כאמצעי אכיפה, ונהגים בכל הארץ מקבלים לביתם דו"חות לתשלום קנס לרבות צבירת נקודות חובה במשרד הרישוי. כאזרחים שומרי חוק, נוטים רובם לשלם מיד את הקנס הנדרש, מבלי לדעת שעם תשלום הקנס הם למעשה מודים באשמה ומורשעים, וכך גם צוברים לרעתם את הנקודות המתלוות לעבירה שאותה, לכאורה, ביצעו.
במקום לשלם את הקנס, יכול כל נהג המקבל לביתו דו"ח עם תיעוד של מצלמת א-3, לפנות לעורך דין המתמחה בדיני תעבורה. המצב כרגע הוא שבתי המשפט פשוט דוחים כל תיק שקשור במצלמות חודשים קדימה, על מנת לחכות להכרעה בנושא אמינותן, כך שלכל הפחות יזכה הנהג לשמר את מצבו למשך חודשים אלה.
מעבר לכך, גם כאשר התיק יגיע לדיון בבית המשפט, ישנו סיכוי גדול מאוד שאמינותן של המצלמות תוטל שוב בספק ושעורך הדין יוכל לסייע לנאשם לקבל זיכוי מלא, או לכל הפחות להגיע להסדר טיעון מקל מאוד, ללא צבירת נקודות ועם תשלום קנס מופחת.
עו"ד חזי כהן מתמחה בדיני תעבורה ובייצוג חשודים ונאשמים בעבירות תעבורה
