762 אלף שקל – זהו הפיצוי שנקבע לאחרונה על ידי בית המשפט לפעוט בן ארבע, שנפגע בתאונה חריגה. במסגרת התאונה נקטעו שתיים מאצבעותיו של הפעוט, לאחר ששיחק עם רכבו המונע של בן דודו אשר עצר לצורך טיפול דרך ליד ביתו, בזמן שהנהג נכנס לביתו להביא מים להוסיף לרדיאטור.
בפסק הדין, שאושר גם במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, נקבע כי הפעוט יקבל פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד). זאת, על אף שלא היה זה שהשתמש בכלי הרכב, אלא רק נפגע ממנו.
על מנת שהמקרה יוכר כתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, טענו הוריו של הפעוט בתביעה שהגישו בשמו נגד חברת הביטוח כי התאונה אירעה במסגרת "טיפול דרך"
בן הדוד השאיר רכב מונע עם מכסה מנוע מורם
במסגרת הפרשה הכאובה, בן דודו של הפעוט נהג ברכבו. ואולם, לאחר נסיעה קצרה של מאות מטרים הוא הבחין כי מנוע הרכב שלו התחמם, ולכן שב אל ביתו כדי למלא מים בבקבוק עבור הרדיאטור. הנהג נכנס הביתה,כדי להביא בקבוק מים כשהוא מותיר את המנוע פועל ומכסה המנוע מורם.
הפעוט, שעבר במקרה במקום, הושיט את ידו אל המנוע של כלי הרכב, וכתוצאה מכך שתי אצבעותיו נקטעו מסיבוב של רצועות המנוע. בעקבות הנזק החמור של הפעוט, הוא הובהל לטיפול רפואי. מאוחר יותר נקבעה לפעוט על ידי הביטוח הלאומי נכות רפואית צמיתה בשיעור של 21%.
על מנת שהמקרה יוכר כתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, טענו הוריו של הפעוט בתביעה שהגישו בשמו נגד חברת הביטוח כי התאונה אירעה במסגרת "טיפול דרך", אחת מדרכי השימוש המוכרות ברכב מנועי על פי הפלת"ד, ולכן על חברת הביטוח לפצות את בנם.
חברת הביטוח טענה כי אין לפצות את הפעוט על פי חוק הפלת"ד, היות שהוא לא השתמש בעצמו ברכב אלא הושיט את ידו כ"משחק" וכי לא מדובר בטיפול שנעשה בדרך אלא בחצר הבית
חברת הביטוח התנערה מאחריותה לאירוע
חברת הביטוח עצמה התנערה מאחריותה לפיצוי הקטין והכחישה את הטענות שהועלו בתביעה. ראשית, טענה החברה כי הקטין לא נפגע מחגורת המנוע של הרכב, אלא מדלת הרכב, כפי שלטענתה טען דודו של הקטין, שהבהיל אותו לבית החולים, בפני הצוות הרפואי מיד לאחר התאונה.
שנית, טענה חברת הביטוח כי אין לפצות את הפעוט על פי חוק הפלת"ד, היות שהוא לא השתמש בעצמו ברכב אלא הושיט את ידו כ"משחק". שלישית, טענה החברה כי לא מדובר בטיפול שנעשה בדרך, מאחר שבן הדוד ביקש לטפל במכונית כאשר היא היתה בחצר ביתו.
במהלך הדיונים בבית המשפט חזר בו הדוד מגירסתו, שלפיה נפגע הקטין מדלת הרכב וטען כי אצבעותיו נקטעו מהמנוע. הוא הסביר את הגירסה הראשונית שמסר, באמצעות הח"מ, בכך שחשש שיאונה לבן דודו רע כיוון שהשאיר את הרכב ללא כל השגחה כאשר נכנס לביתו.
הדוד הסביר שכאשר נוכח כי הפגיעה קשה הוא סיפר לאביו של הקטין, שהגיע אחריהם לבית החולים, את האמת על מה שאירע ולפיה הילד נפגע מחגורת המנוע, וכך גם נרשם בדו"ח על פינוי הקטין מבית החולים "סורוקה" לבית החולים "שיבא", שנעשה באותו היום.
בית המשפט קבע, בין היתר, כי במקרה זה מתקיים גם מבחן הקשר הסיבתי המשפטי הקובע כי התאונה נופלת בגדר מבחן הסיכון התעבורתי שנוצר כתוצאה מהשימוש ברכב וטיפול הדרך
בית המשפט קיבל את כל טענות התביעה
בית המשפט קיבל את הנימוק שמסר הדוד באשר לגירסתו הראשונית וקבע כי עדויות התביעה מהימנות והקטין נפגע מחגורת המנוע. בית המשפט קיבל גם את יתר טענות התביעה וקבע כי מדובר ב"טיפול דרך" על פי הפלת"ד, היות שעל פי הפסיקה מהותו של טיפול דרך איננה גיאוגרפית, וכל עוד הנהג לא הגיע ליעדו הסופי על אף שחזר לביתו, מדובר בטיפול שנעשה בדרך.
כן קבע בית המשפט כי "נפגע" יכול להיות גם מי שנפגע כתוצאה משימוש שעשה אדם אחר ברכב ובלבד שמתקיים במקרה זה מבחן הקשר הסיבתי העובדתי, כלומר מבחן "הסיבה בלעדיה אין" – אם לא היה מתבצע טיפול הדרך, הקטין לא היה נפגע. עוד קבע בית המשפט כי במקרה זה מתקיים גם מבחן הקשר הסיבתי המשפטי, הקובע כי התאונה נופלת בגדר מבחן הסיכון התעבורתי שנוצר כתוצאה מהשימוש ברכב וטיפול הדרך.
חברת הביטוח ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, שדחה את הערעור והותיר על כנו את הפיצוי הענק שניתן לפעוט. שלושת השופטים בהרכב בבית המשפט המחוזי היו תמימי דעים, קיבלו את כל טענות ב"כ התובע ואישרו את הנמקותיו של בית משפט השלום.
הכותבת עו"ד לאה טל ממשרדו של גדעון פנר ייצגה את התובע בהליכים המתוארים לעיל
